פתאום היא הופיעה באופק, דחפה חזק עם הרגליים, חצתה את קו הסיום, הביטה לשעון ושיחררה צעקת שמחה. הידיים הונפו למעלה, אבל לא היה לה את מי לחבק בסיום הריצה בעיירה פולפורד, אזור ירוק, מרוחק וקר, אי שם מדרום לעיר ליברפול שבאנגליה. דווקא במקום הזה, האתלטית הישראלית מאור טיורי השיגה את הכרטיס האחרון לאולימפיאדת טוקיו והרגישה על גג העולם.

היא חיכתה לזה המון. זו הייתה ריצת המרתון הראשונה שלה אחרי כמעט ארבע שנים, אחרי פציעות מטרידות, אחרי שהתאמנה וחיה לבד ביבשת אחרת, אחרי דחיות רבות, אחרי מגפת הקורונה, אחרי אינספור בדיקות קורונה, אחרי שעלתה לטיסות כנגד כל הסיכויים, אחרי שכולם כמעט שכחו ממנה - ואחרי שעתיים, 29 דקות וארבע שניות של ריצה. זה היה כל כך קרוב לקריטריון האולימפי, שדרש ממנה לרדת מזמן של שעתיים, 29 דקות ו-30 שניות, אבל היא עשתה את זה. על הקצה. בדיוק בפוטו פיניש.

מאור טיורי. השיגה את הקריטריון לאולימפיאדת טוקיו (מוחמד מוררה)מאור טיורי. השיגה את הקריטריון לאולימפיאדת טוקיו (מוחמד מוררה)

מאור טיורי בת ה-30 תצא למשחקים האולימפיים בפעם השנייה בקריירה שלה. היא השתתפה באולימפיאדת ריו 2016 ותתחרה גם באולימפיאדת טוקיו 2021. הידיעה על השגת הקריטריון שלה הייתה בהחלט הפתעה מרעננת שהגיעה בשבוע החולף. כעת, האתלטית הישראלית חושפת ב-ONE מה עבר עליה בשנים האחרונות ואיך השיגה את הקריטריון האולימפי כנגד כל הסיכויים.

טיורי נולדה בכפר סבא למשפחה חמה וזכתה לתמיכה רחבה, כולל מאביה גדעון שהיה בעצמו אתלט ורץ למרחקים ארוכים בעברו. בשבוע האחרון, כאשר בתו מאור השתתפה במרתון באנגליה הוא היה בארץ והמתין לשיחת טלפון ממנה. אלה היו שעות מורטות עצבים, הרי שהיא נסעה לשם היישר מארצות הברית בלי אף אחד שילווה אותה ולכן הוא רק רצה לדעת שהכל בסדר. “לא הייתה לי קליטה בטלפון אז לא היה לו מושג מה קורה. הוא והשותף שלו קפצו משמחה כשהם שמעו שעשיתי את הקריטריון”, סיפרה טיורי.

מאור טיורי (נועם נאמן)מאור טיורי (נועם נאמן)

היא חצתה את קו הסיום בזמן רשמי של 2:29:04 שעות, כך שקבעה שיא אישי חדש עם שיפור של 13 דקות ו-18 שניות, והבטיחה את מקומה במשלחת הישראלית שתצא ליפן בעוד כחודשיים וחצי, שם היא תתחרה בעיר סאפורו. “זה בהחלט היה גבולי”, היא משחזרת. “ידעתי שאני באזור הקריטריון אבל לא היה לי מושג שאני עושה אותו. רק אחרי שעברתי את קו הסיום הבנתי מה קרה והייתי בהלם”.

גם עבורה זו הייתה הפתעה, למרות שהיא ידעה שהיא מסוגלת לעשות זאת אחרי שחצי שנה קודם לכן היא הצליחה לשפר את השיא האישי שלה בחצי מרתון. “בחצי המרתון שיפרתי את השיא שלי לאחרונה ב-2:21 דקות וזה דחף אותי קדימה וגרם לי להבין שאני מסוגלת לעמוד בקריטריון האולימפי במרחק הכפול. כשדיברתי עם המאמן שלי לפני המרתון, הוא אמר לי שזו הולכת להיות בקשה די גדולה לעשות קריטריון, בוודאי אם מתחשבים בעובדה שהשיא האישי שלי עומד על 2:42 שעות, אבל הוא אמר לי שאני צריכה פשוט לשים את עצמי בפוזיציה שבה אוכל להגיע לקריטריון. אז הלכתי על כל הקופה. זה די הפתיע אותי הצלחתי. מאוד שמחתי, זה היה מאוד מרגש. היו הרבה דמעות כי עברתי הרבה בתקופה האחרונה”.

“היו רגעים ששאלתי ‘למה אני צריכה את זה’”

טיורי עברה שנים לא קלות. “זה התחיל עם סדרת פציעות ב-2018 שגרמה לי לא להתחרות במשך כמעט שנתיים. כאבים בכף רגל ובקרסול בגלל פציעה שהיא יחסית מוכרת לרצים של ריצות ארוכות, אחר כך היה לי בלט דיסק בגב שהשבית אותי ובעיות שצצו גם בשריר הירך האחורי. הרגשתי שהדברים התחילו להסתבך טיפה. השתתפתי בתחרויות פה ושם, אבל זה היה ממש מעט יחסית והרגשתי שזה לא הולך לשום מקום. הסתכלתי על עצמי ואמרתי ‘אני אמורה להיות עכשיו בשיא שלי, מה קורה לי’. הבנתי שאני בבעיה”.

לדבריה, בשלב מסוים גם הלחץ התחיל להשפיע. “לקח לי קצת זמן להתאושש מסדרת הפציעות הזו ורציתי להתחיל לתקתק הכל לפני המשחקים האולימפיים. רציתי להשיג את הקריטריון. תיכננתי לרוץ במרתון רוטרדם בשנה שעברה, אבל שלושה שבועות לפני המרתון פתאום הכל התבטל בגלל מגפת הקורונה. כל מרתון שמתבטל זה משהו שקשה לקבל כי להתאמן למרתון זה לא סתם לרוץ, זו תקופה ארוכה של הכנות עם מאמץ והשקעה גדולים, גם פיזית וגם רגשית. אז אומנם כבר החלמתי מהפציעות באותו הזמן, אבל לא היו בכלל תחרויות. לא היה לי מה לעשות עם עצמי בתקופת הסגרים של הקורונה, בטח כשאני לבד בארצות הברית”.

מאור טיורי. נותרה לבדה בזמן מגפת הקורונה (אלבום פרטי)מאור טיורי. נותרה לבדה בזמן מגפת הקורונה (אלבום פרטי)

טיורי חיה באמריקה בשנים האחרונות. היא הגיעה לשם כדי ללמוד ולהתחרות בקולג’, וסיימה תואר ראשון במדעי האימון והספורט באוניברסיטת סן פרנסיסקו. לאחר מכן החליטה שהיא רוצה לרוץ באופן מקצועני והרגישה שהאפשרויות הטובות ביותר נמצאות בארצות הברית, כך שהיא החליטה להישאר. כיום היא גרה בקולורדו, באזור שיש בו הרבה אתלטים אולימפיים, ומתאמנת כבר שלוש וחצי שנים בקבוצת הריצה של המאמן סטיב ג’ונס, שיאן העולם לשעבר במרתון. את הכל היא מממנת בעצמה, אבל אחרי שקבעה את הקריטריון היא אמורה לקבל תמיכה מסוימת גם מאיגוד האתלטיקה והוועד האולימפי. עד כה היו לה הוצאות גבוהות כמובן, ולכן היא עבדה במשרד יחסי ציבור בחצי משרה ומידי פעם נעזרה בהורים, בלי ספונסר ובלי גב כלכלי.

כשמגפת הקורונה פרצה ושיתקה את העולם לפני כשנה, מאור החליטה להישאר בקולורדו, אבל הפעם היה לה קשה להכיל את הבדידות. “ניסיתי להתמודד עם השקט וזה לא היה פשוט. התמיכה של המשפחה הייתה מרחוק ולא מקרוב, ככה שחוץ מהמאמן ומהפסיכולוגית שלי, אף אחד לא באמת ידע מה עובר לי בראש. תמיד ידעתי שאני רוצה להמשיך באתלטיקה, אבל היו לי הרבה רגעים כאלה ששאלתי את עצמי ‘מה אני עושה פה בכלל? למה אני צריכה את זה? אני עוד שנייה בת 30, לא משלמים לי כסף, אני לא מתפרנסת מאתלטיקה, אז אולי די’. הייתי בסערת רגשות ומוצפת בהרבה מחשבות, אבל בתוך תוכי ידעתי שלא מיציתי את מלוא הפוטנציאל שלי ורציתי להמשיך לממש אותו. גם ברגעים הקשים ביותר ידעתי שאני רוצה להמשיך לנסות ולהגיע לטוקיו”.

מאור טיורי ומאמנה סטיב ג'ונס (אלבום פרטי)מאור טיורי ומאמנה סטיב ג'ונס (אלבום פרטי)

בחלוף כמה חודשים, האתלטית הישראלית ראתה איך הענף שלה מתעורר מחדש וחוזר לפעילות. גם היא חזרה להתאמן ולהתחרות. בדצמבר האחרון היא אפילו הייתה אמורה לרוץ מרתון באריזונה, אבל עשרה ימים לפני כן שוב הכל השתבש. “חליתי בקורונה”, סיפרה מאור טיורי בעצב. “זה היה קשה. היו לי תסמינים שהיו לא נוראיים במיוחד, אבל זה היה נורא מבחינה רגשית כי זה סוג של מסע להתאמן ולהתכונן למרתון, וכשבאתי בשיא שלי אז פתאום עצרו אותי ולא נתנו לי להביא את זה לידי ביטוי בגלל הווירוס. לא היה לי מושג מה הולך לקרות, הייתי בחוסר ודאות. מבחינה פיזית לקח לי חודשיים לחזור לעצמי, אבל זו הייתה מכה רצינית מבחינה רגשית. הייתי כל כך מוכנה למרתון ורציתי להתחרות על הקריטריון, אבל ברגע אחד לקחו את זה ממני - וזה באמת היה נוראי”.

“כמעט נכנסתי לפאניקה מהמרתון האחרון”

זו הייתה תקופה של הרבה סימני שאלה. המרתון האחרון בו מאור טיורי השתתפה היה באוגוסט 2017, באליפות עולם בלונדון, כך שחלפו לא פחות מארבע שנים מאז הפעם האחרונה שהיא רצה למרחק של 42.2 ק”מ והיו לה גם ספקות. היא ידעה שזה לא יהיה פשוט לעמוד בקריטריון, במיוחד אחרי שהוא קוצץ ברבע שעה לעומת הקריטריון של אולימפיאדת ריו. היא ידעה שהפעם זו תהיה משוכה גבוהה יותר, אבל איך היא אומרת? “לפעמים צריך לשים את הכל בצד ולהעז”.

אז היא נרשמה למרתון באירופה, למרות הכל. “רציתי לנסוע למרתון בווילס. התאמנתי חזק למרתון הזה, אבל בחודש מרץ קיבלתי הודעה שהזיזו את המרתון מווילס לאנגליה בגלל התחלואה שעלתה שם. יצרתי קשר עם מנהל התחרות ובדקתי מה קורה כי אנגליה הייתה עדיין תחת סגר. כמעט נכנסתי לפאניקה, כי ידעתי שזה הצ’אנס האחרון שלי לעשות קריטריון, אבל בסוף הוא קיבל אישור לקיים את המרתון שבועיים לפני המועד של התחרות”.

מאור טיורי בארצות הברית (אלבום פרטי)מאור טיורי בארצות הברית (אלבום פרטי)

מכאן והלאה היא החלה לתאם את הנסיעה שלה לאנגליה, וגם כאן נתקלה בקשיים. “אני זו שדואגת לעצמי טיסות, פונה למארגנים, נרשמת לתחרויות, מזמינה בתי מלון ובסוף גם רצה. אני עושה הכל”, סיפרה מאור. “כשהתחלתי את הנסיעה לאנגליה הכל השתבש. הייתה לי בעיה עם בדיקת הקורונה שלי, אחר כך הייתה בעיה עם הקונקשן של הטיסות שלי כי הנחיתה וההמראה היו באותה שעה, וכשפספסתי אותה אמרו לי שהטיסה הבאה ללונדון היא בעוד יומיים. טסתי לוושינגטון, נשארתי לישון שם, עליתי על טיסה אחרת לגרמניה ומשם לאנגליה. הגעתי ביומיים איחור בגלל הבלאגן של הטיסות, באנגליה הייתי צריכה להיות בבידוד והייתי צריכה לעשות בדיקות קורונה לפני התחרות, אבל הבדיקה עצמה לא הגיעה בדואר ולא היה עם מי לדבר. שילמתי על בדיקות הקורונה שלי 350 דולר בעצמי. עברתי את כל זה לבד ועם הרבה דמעות וטלפונים לאמא ואבא”.

בסוף היא הסתדרה והתאקלמה באנגליה, והחלה בהכנות למרתון החשוב ביותר בקריירה שלה. “הייתי רוצה להימנע מכל הבלאגן הזה, אבל חלק מהעניין זה להתעלות על כל הדברים שאתה עובר ולנצח אותם. מצחיק שכמעט פספסתי את התחרות הזאת. לשמחתי, היו איתי באנגליה גם המאמן שלי שהגיע לתחרות משמעותית ראשונה שלי וגם ביטי דויטש והמאמן שלה עמית נאמן, ככה שזה היה נחמד להיות עם עוד אנשים. במרתון הזה הוכחתי שאני עדיין אתלטית לגיטימית. ואם היו לי ספקות לגבי היכולת שלי, אז הם כבר לא קיימים יותר. בתחרות הזו לא ידעתי למה לצפות אבל הרגשתי שאני מסוגלת לעמוד בקריטריון, וכשזה קרה הרגשתי סוג של הקלה ושמחה גדולה. הופעה שנייה במשחקים האולימפיים זה לא משהו שהוא מובן מאליו, במיוחד אחרי כל מה שעברתי בשנים האחרונות”.

המרתון באולימפיאדת ריו 2016. בקרוב גם ביפן (רויטרס)המרתון באולימפיאדת ריו 2016. בקרוב גם ביפן (רויטרס)

אחרי המרתון באנגליה מאור טיורי חזרה הביתה, הפעם בטיסה ישירה לישראל. אחרי כל מה שעברה בשנים האחרונות, היא חיפשה קרקע יציבה. “אני מנסה להתאושש מהמרתון הזה, לעצור ולנשום רגע. להגיע לטוקיו זה חלום. זה חלום שמתגשם בפעם השנייה. יש לי צמרמורת כשאני מבינה ששוב אתחרה במדי נבחרת ישראל במשחקים האולימפיים. אולי הגשמתי את החלום שלי כבר באולימפיאדת ריו, אבל הרגשתי שזה לא מספיק לי. כל סייקל אולימפי של ארבע שנים זה מסע חדש והפעם אני מרגישה שהוכחתי לעצמי שאני מסוגלת להשיג כל מטרה שאני רוצה”.

מכאן והלאה, טיורי תתכונן לאולימפיאדת טוקיו שתתקיים בקיץ הקרוב ותנסה להפתיע. “אין לי מטרות כרגע לטוקיו, כי אני קודם כל עדיין מנסה לעכל את כל מה שעברתי בדרך לקריטריון הזה. לפני ארבע שנים, אמרתי עצמי שאם אני ארוץ 2:30 שעות במרתון אני אפרוש, אבל זה כבר לא נכון. הפתעתי את עצמי. כשיגיע הזמן להתחרות ביפן, אני אדע מה המטרות החדשות שלי ומה אני צריכה לעשות. מבחינתי, אין גבולות”.

צפו בהמראת נבחרת גולדסטאר
הגיבו ראשונים לכתבה הוספת תגובה