סיימתי את השנה העברית האחרונה עם דמעות של אושר, אבל במהלכה היו לא מעט קשיים ודמעות של עצב. אולי אני אדם שיודע להתמודד עם קושי, אבל זה היה קושי מסוג אחר, בעיקר בגלל הטראומה שהשאירה בנו המלחמה. כאדם, למדתי הרבה על עצמי במהלך השנה האחרונה, גיליתי שדווקא הרגעים הקשים העניקו לי חיזוק לערכים שלי: הזהות היהודית, הרצון להיות חלק ממדינת ישראל, האהבה לעם ישראל והשליחות שלי לייצג את כל זה ולהניף את הדגל בזירה הספורטיבית. כל זה נתן לי מוטיבציה מטורפת להמשיך בשגרת האימונים במטרה להשמיע את ההמנון שלנו מול כל העולם.
במבט לאחור, עבורי זו הייתה שנה של גדילה והתפתחות, שנה משמעותית בחיי הבוגרים. שגרת האימונים לא הייתה קלה עבורי בשנים האחרונות. התמודדתי עם לא מעט "משברי גדילה", בעיקר כי רציתי להתפתח גם בתחומים אחרים והרגשתי לא פעם שאני נמצא בפער מסוים מאחורי בני גילי. השחייה הייתה כל עולמי, כל הזמן התאמנתי בבריכה וזה יצר עליי לחץ מסוים. דווקא המשבר שנוצר עם פרוץ המלחמה נתן לי את הדלק להמשיך במה שאני עושה מידי יום, זה מה שחיזק אצלי את תחושת השליחות לייצג את ישראל בתחרויות בעולם.
בכל פעם ששמתי את הכובע שכתוב עליו "ישראל", הרגשתי גאווה וקיבלתי עוד אנרגיה נוספת בגוף. הרגשתי שאני לא שוחה בשביל עצמי, אלא בשביל מדינה שלמה שהייתה זקוקה לכמה רגעי אושר. כשהצלחתי להגיע לפודיום באולימפיאדת פאריס פעם אחר פעם, זו הייתה סגירת המעגל לכל התחושות שהיו בי בחודשים האחרונים. שם ידעתי למה עבדתי כל כך קשה ולמה עברתי את כל זה.
"מוטיבציה מטורפת". עמי דדאון בפאריס (רויטרס)לצעוק את ההמנון בזמן נגינת התקווה זה היה משהו טבעי שפרץ מתוכי. רבים שרים אותו בלחש, אבל זו הייתה הדרך שלי לבטא את אהבתי למדינה. חברים, זה בסדר, תצעקו את ההמנון. תראו לכולם שעם ישראל עדיין כאן, גם אם יש קולות שאומרים אחרת. תראו שמדינת ישראל עדיין כאן, חיה וקיימת. תראו לעולם שיש לנו פנים רבות בעם היהודי, שאנחנו אנשי ספורט מעולים, ואנחנו גם אומה מתקדמת שצלחה משבר קשה וקמה ממנו נחושה יותר וחזקה יותר.
בימים האחרונים אני מסתובב הרבה במדינה ואני פוגש את מי שנפצעו במלחמה. אני יודע שעברו עליכם חודשים לא קלים, אבל לכם אני אומר - יש גם חיים אחרי. אני מבלה זמן רב גם עם חבריי מהמשלחת הפראלימפית וביניהם כאלה שנפצעו והשתקמו, ואני יודע מה אתם עוברים.
אמנם אני נולדתי עם המגבלה, אבל לכל מי שמתחיל פרק חדש בחייו עם מגבלה חדשה - זו לא בושה לקחת את הזמן כדי להתמודד עם המצב ולהבין מה אפשר ומה אי אפשר לעשות. זה בסדר לעשות את זה בקצב שלכם. קודם כל, חשוב שתבינו איך להתמודד עם המגבלה, חשוב שתמצאו את הכישרון שיש בכם ביחד עם המגבלה, חשוב שתשקיעו בו, חשוב שתגיעו לגבהים חדשים, וחשוב שתמצאו דרך להעביר את המסרים והמסקנות שלכם גם לאחרים כדי לחזק אותם. וברגע שתראו שאתם מסוגלים לעשות ספורט, לכו על זה.
"לא בושה לקחת את הזמן כדי להתמודד עם המצב". עמי דדאון (לילך וויס-רוזנברג)מה שלא יהיה, דעו לכם שאתם מוזמנים להצטרף אליי ולחבריי באימונים. ספורט זו דרך השיקום הטובה ביותר, היא תעניק לכם חיים חדשים וטובים יותר. תגיעו להתאמן, זה ייתן לכם דחיפה קדימה ויבנה את האישיות שלכם להמשך החיים לצד המגבלה - וביחד, נקבל אותה באמת ותראו שאין גבולות למה שאתם מסוגלים להשיג. אחרי שנה לא קלה, אני רוצה לומר לכל החיילים שחירפו את גופם ונפשם במלחמה על הגנת המדינה, אתם הגיבורים שלי ואני כאן כדי לעזור לכל מי שצריך תמיכה ביום שאחרי השיקום מהפציעה.
השנה האחרונה הייתה מאתגרת, אבל היא גם לימדה אותי שיש בכולנו את הכוח לקום ולצאת לדרך חדשה וטובה יותר. לכל עם ישראל, אני מאחל שתהיה לנו שנה שונה מקודמתה. שנה טובה, שנה של הצלחה, שנה בה נזכה רק לדמעות של אושר בלי שום דמעות של עצב.
הביא לדפוס: אסי ממן