בעקבות משבר הקורונה המחייב לקיים אירועי ספורט ללא קהל אם בכלל, ארגון ה-WWE התגבר על הקשיים והוכיח ששהצגה יכולה להימשך גם בלי קהל, כשערכה בין ראשון לשני ב-02:00, למרות כל המכשולים, את אירוע הרסלמניה המסורתי בפעם ה-36 בתולדות הארגון.
אז שמענו את המתאבקים מדברים זה עם זה, קרוב מאי פעם, זכינו להצצה בלעדית למתחם האימונים של הארגון ובכלל נדמה שבזמן הקצר שהיה ל-WWE לקבל החלטות הם ניסו להמציא את עצמם מחדש. הם התגברו על היכולת המחייבת לתת רק היאבקות ונדמה שבפעם הראשונה בעשור האחרון, באופן גלוי ופומבי הם לא רק הצהירו שזו באמת הצגה, אלא פשוט נתנו אחת כזאת - סרט טוב שאפשר ליהנות ממנו.
אדג' (אינסטגרם)אוהדי ההתאבקות ההדוקים סביב הגלובוס ודאי התאכזבו והמוצר נראה יותר ויותר כמו שהם חששו מכל, מבוים ולא אמין מתמיד, אך זה כל היופי ב-WWE. מי שמחפש קרבות ״אמיתיים״ ומלאי דם לא ימצא את זה כאן, אולי הקרבות הללו מתאימים ל-UFC ולבלאטור (MMA).
הרסלמניה של השנה הייתה אלתור מוצלח של הארגון נוסח משבר הקורונה. זו הייתה תגובה מהירה של לשדר עסקים כרגיל ובעיקר להתאים עצמם למצב. אירוע שנמשך שני לילות, צולם מראש שבוע לפני וכשאף ספויילר לא דלף באופן מפתיע ומרשים לרשת, וקיבלנו תחושה של קטעי מעבר וסצנות הוליוודיות, מעט קרבות ויותר קטעים מצולמים. לא בכדי לפי מבקרים רבים, דווקא הקרב של האנדרטייקר ואי ג'יי סטיילס, היה זה ש״הציל״ את האירוע.
אנדרטייקר (אינסטגרם)קרב היאבקות זה לא היה אבל היו בו את כל המרכיבים שהענף היה צריך במצב הזה, סרט טוב עם הכוכבים האהובים עליו הולכים מכות. הקרב של אנדרטייקר צולם בסט מיוחד בפלורידה שנבנה שבוע ימים לטובת הצילומים עם חברת הפקה מיוחדת. הוא נערך נפלא, סיפור הקרב הועבר והורגש וייתכן שזו הייתה פריצת דרך בעולם הרסלינג לעוד שנים ארוכות גם אחרי משבר הקורונה. סצנות ערוכות היטב בלוקיישנים שונים הלקוחים מסרט טוב לצד הקרבות. כמה סימבולי שמי שעשוי לפרוץ דרך בתחום יהיה שוב אנדרטייקר בגיל 55 וכזה שחתום על אין ספור קרבות אגדיים מ"Hell In A Cell" הראשון, "קרב ארון הקבורה" וקרב "להיקבר בחיים".
בל נשכח, ה-WWE אומנם עוסקת בהתאבקות בראש ובראשונה, איך היא חברת הפקות שמוציאה מדי שנה לא מעט סרטים לשוק כשהמתאבקים הם קודם כל שחקנים. ג'ון סינה שתפס פיקוד בשנים האחרונות בסרטים שונים בהוליווד השתלב בקלות בסצנה שנתפרה לו עם ברי וויאט.
אדג' ורנדי אורטון (אינסטגרם)למרות כל זאת, היו גם קרבות היאבקות. הקרב של אדג׳ שחזר אחרי 9 שנים לזירה, אולי פחות מרגש בלי הקהל השואג ביציע אבל המתאבק הוותיק התעלה על עצמו בקרב טוב עם רנדי אורטון המנוסה והמשופשף והעובדה ששניהם ביחד כבר סוחבים אחריהם עשרים שנות היאבקות כל אחד, רק גרמה להבין כמה הם גדולים עדיין.
גם הקרב של סת׳ רולינס וקווין אוונס התהדר ברסלינג איכותי, נוכח המגבלות הקיימות ונדמה היה שדווקא מחלקת הנשים של הארגון שהתקדמה בשנים האחרונות בצורה פנומנלית יחד עם החתמת רונדה ראוזי בשנתיים האחרונות (לא הופיעה ולא צפויה לחזור בקרוב) מעט הלכה אחורה. קארד הנשים היה בנאלי ולא היו בקרבות ניחוח של רסלמניה גם באיכותם.
ביג שואו (אינסטגרם)הקרב שסגר את האירוע היה קרב נוסף של ברוק לסנר שדואג ״לשדר אמינות״ בקרב האוהדים שמחפשים ברוטאליות אמיתית בענף ולא בכדי ה-WWE מתעקשים להשאיר אותו בשנים האחרונות בארגון, גם בסכומי שכר אסטרונומיים לכל דעה. לסנר הפסיד לדרו מקנטייר בצורה קלה ומטרידה מדי (ודומה באופן חריג עד זהה לקרב של ביל גולדברג וברון סטרואומן). ההפסד של לסנר אולי מסמן את תחילתם של קיצוצים תקציביים בחברה לכוכבים בדמותם של לסנר, דה רוק ואחרים.
גולדברג כאמור הופיע. ונדמה שאחרי שרומן ריינס, שהיה אמור להתמודד נגדו, הסיר את השתתפותו מהאירוע מאחר והאחרון החלים רק לאחרונה מלוקמיה והעדיף לא להסתכן נוכח נגיף הקורונה ברקע, ל-WWE לא היה באמת מה לעשות עם גולדברג ועוד ללא קהל והיהודי הפסיד תוך דקות וכאילו לא באמת הופיע לברון סטרואומן, נדמה שההפסד המביך (ולא הראשון שלו השנה) מרמז שאנחנו לא צפויים לראות את המתאבק הקירח חוזר בזמן הקרוב לזירה.
דרו מקינטייר עם חגורת אליפות ה-WWE (אינסטגרם)לסיכום, רסלמניה של השנה תיזכר לבטח כמיוחדת מכולן. אך מעבר למחמאות ל-wwe שהמשיכו בהצגה, נדמה שהם לא מתכוונים לעצור את הרעיון החדש רק בשל הקורונה המתפשטת בארצות הברית, מגמת הקרבות המצולמים והערוכים בסט מיוחדים לצד הקרבות עשויה ללוות אותנו גם בעתיד בענף הספורט הבידורי הגדול בעולם.