נתחיל בעובדות: אנחנו מכירים הרבה דוגמאות מן ההיסטוריה שהיותך כוכב לא בהכרח הופך אותך למאמן טוב. לדוגמא מראדונה. גם לא כל מאמן מתאים לכל קבוצה. אלה לא בהכרח הדברים שקרו לראובן עטר במכבי חיפה, אבל המצב אליו הגיעה הקבוצה עם מאמנה, זה שהיה כוכב ענק, מצריכים מבט קצת שונה.

כולנו זוכרים את ראובן עטר הכוכב הגדול, כולנו גם זוכרים אותו מצליח בנתניה כמאמן, מקדם שחקנים צעירים ומשחק כדורגל שמח. אז למה בחיפה הכל עצוב ולחוץ, ואיך יוצאים מזה?

גם למכבי חיפה היו עליות וירידות בחייה, אבל נדמה שמאז שיעקב שחר קנה את הקבוצה בתחילת שנות ה-90 הקבוצה לא חוותה כזה שפל - אחרי 8 מחזורים הקבוצה נמצאת במקום הלפני אחרון, ורק כדי להמחיש את חומרת מצבה - אם הליגה היתה מסתיימת היום, מכבי חיפה, הראשונה ששיחקה בליגת האלופות, עם התקציב השני בגודלו, זו שזכתה ב-12 אליפויות ו-5 גביעים - הייתה יורדת ליגה.

הדבר הראשון שהייתי אומרת לראובן עטר הוא "איזה מזל שזה לא סוף העונה, אנחנו לא שם. עברו רק 8 מחזורים ויש עוד הרבה זמן לתקן". את מה שעבר אי אפשר לשנות, ואין טעם לשקוע בזה, אבל חובה לנתח מקצועית ופסיכולוגית את מה שהיה, לעשות תהליך של הסקת מסקנות ומשם לגזור את דרכי הפעולה ליציאה מהבוץ. אמנם הקבוצה בבוץ - אבל בבוץ אפשר לדשדש ולשקוע, ואפשר גם למצוא את השביל החוצה.

עטר מאוכזב (עמית מצפה)
למה בחיפה הכל עצוב ולחוץ? (עמית מצפה)
 

מה שאיפיין את ראובן עטר כשחקן זה שהוא היה גאון, ווינר, וידע לסחוף. את הדברים האלה ראובן צריך להביא לקבוצה. אם נסתכל גם על טבלת הליגה, נראה שהקבוצה המובילה בליגה הבקיעה הכי הרבה, האחרונה הבקיעה הכי מעט. הקו הזה כמעט ליניארי למעט יוצאי דופן אחד או שניים, חיפה הבקיעה רק שישה שערים בשמונה משחקים.

ההיגיון אומר שכדי שקבוצה תבקיע, היא צריכה לבעוט לשער. כדי לבעוט, צריך אומץ, ואומץ מעיד על עשייה. קבוצה שלא בועטת היא קבוצה שנמנעת מעשייה בגלל פחד לטעות, מה שנובע מלחץ. אלה הדברים שמאפיינים שחקן לוזר - הפחד לטעות מנהל אותו.

שלמה ארצי כתב: "לא לפחד מהפחד", וכאן נכנס תפקידו של עטר כמו גם תפקידו של פסיכולוג הספורט - עטר צריך ליצור את התנאים בו השחקנים לא יפחדו לעשות, כי לשחקנים בחיפה יש את היכולת והכישרון, המאמן צריך לדעת להכניס בהם את האומץ לעשות.

לא לפחד מהפחד (עמית מצפה)
לא לפחד מהפחד (עמית מצפה)
 

כולם מבינים שהבעיה של חיפה היא גם פסיכולוגית, עבדתי בעבר עם קבוצות במשבר, מצאנו את הדרך להעצים שחקנים ואת הקבוצה כולה, להדריך את המאמן, אבל קודם היתה פתיחות והבנה של המאמן למצב.

הבעיה של חיפה כיום אינה כדורגל, היא פסיכולוגית. שם צריכה להיות העבודה העיקרית, ומבחינת הפתיחות והתנאים יעקב שחר הוא האיש המתאים ביותר לקבל דברים אחרים שיעזרו לקבוצה. השאר תלוי בעטר, אם הוא מוכן ופתוח לעשות שינוי.

מיכל יערון - מנהלת מרכז "לעוף" - פסיכולוגיית ספורט מתקדמת מהמובילות בארץ קרוב ל-20 שנה. הובילה את הצד המנטאלי של כמה מההצלחות הגדולות של הספורט הישראלי, יחידים וקבוצות. מלווה ספורטאים וקבוצות בכל הגילאים ובכל הרמות

הגיבו ראשונים לכתבה הוספת תגובה