אופסייד סטורי

בגיל 27, רמי מרציאנו עומד לחתום על חוזה החלומות של חייו. 250 אלף דולר לעונה בהפועל תל אביב/מכבי תל אביב/מכבי חיפה – מחק את המיותר. אתם צודקים. 250 אלף דולר לעונה זה לא עד כדי כך חוזה חלומות, אבל אם נגיד לכם שמדובר בשחקן בינוני וחלוד, שלא ראה דשא כבר שלוש שנים, תסכימו בוודאי שמדובר בהישג אמיתי.

הסיפור של רמי (שם בדוי, אבל סיפור לא בדוי בכלל), הוא סיפור הבלוף הגדול של הכדורגל הישראלי. שותפים לו כדורגלנים בינוניים, סוכנים מבריקים ותקשורת שממשיכה להתלהב בכל פעם שבינוני כזה יוצא לשחק באירופה – גם אם אירופה היא בלגיה או סקוטלנד וגם אם הבינוני שלנו אמנם רשום שם בקבוצה כזו או אחרת אבל לא באמת משחק.

זה מתחיל כאן בארץ. מרציאנו שלנו משתלב באחת מקבוצות ליגת העל. הוא שחקן בסדר, לא מבריק. לא יוסי בניון, לא חיים רביבו, אפילו לא טל בן חיים. אבל אז מגיעה לה פתאום עונה טובה. מרציאנו לא מפסיק להבקיע. סקורר אמיתי. נכון שזה קורה בעיקר במשחקי גארבג' טיים מול קבוצות חלשות, אבל אי אפשר להתעלם. הוא תופס כותרות, מקבל הרבה 'פוג'י קום' וציונים גבוהים בעיתון ובעיקר מצטייד בסוכן ממולח.

הסוכן הממולח לא מאבד רגע. איפשהו במהלך החורף מתחילות לצוץ הידיעות על התעניינות גוברת מצד קבוצות באירופה. מרציאנו שומר על צניעות. הוא אומר שהכותרות לא מעניינות אותו, שהקבוצה חשובה לו ושהוא מת על האוהדים. אחרי כל גול הוא רץ בהתלהבות אל עבר יציע השרופים וקופץ על הגדר. ואחרי המשחק נוסע לביתו של הממולח כדי לתכנן בקפדנות את המהלך הבא.

הכדור ברשת. האם הוא שייך לרמי מרציאנו? (רויטרס)

בסביבות אפריל הכותרות צוברות תאוצה. מקורבי מרציאנו מדברים על שלוש הצעות אטרקטיביות מקבוצות בכירות באירופה. אמא של מרציאנו אומרת שאין סיכוי שהוא נשאר בארץ. מרציאנו אומר שהוא לא מתעסק בכותרות. קבוצתו מציעה לו חוזה משודרג ב-50 אחוז, למרות שלא הבקיע כבר חמישה מחזורים, אבל הממולח אומר שמרציאנו ישחק בשנה הבאה באירופה. והממולח הוא זה שקובע.

נקצר. מרציאנו נשאר בארץ עוד שנה. עונה בינונית, חוזה משודרג וסוכן ממולח שמדבר על שיטפון של הצעות מאירופה. בספטמבר מתחילים לדבר על חלון ההעברות. בינואר אומרים שמרציאנו יעזוב בקיץ. בקיץ הוא נוסע לאירופה. קבוצה משעממת בבלגיה או סקוטלנד, קבוצת תחתית בספרד או גרמניה – או וגם פולין באה בחשבון.

הממולח ומרציאנו מצטלמים לעיתון עם הצעיף של הקבוצה החדשה. מרציאנו כבר לא קופץ על הגדרות בארץ. יש לו חוזה באירופה. 300 אלף יורו לעונה, אוטו חדש וראיונות באנגלית צולעת. הממולח גוזר את הקופון, מרציאנו סופר את הכסף. והתקשורת עוקבת בסקרנות.

הסוכן גוזר קופון, השחקן סופר את הכסף

בשנה הראשונה הוא ביציע או על הספסל. המאמן משלב אותו בסיבוב הראשון של הגביע נגד קבוצה חובבנית. הוא סוחט כדור עונשין שמוביל לגול. איזו חגיגה. אחר כך הוא עובר לקבוצת המילואים. זה בגלל שהבעלים אנטישמי והמאמן סתם נגדו, או ההיפך. מרציאנו שלנו מתייבש. הוא לא רואה לא כדור ולא רשת. רק דולרים או יורו, ולא נשכח, אוטו אירופאי חדש.

שלוש שנים עוברות על מרציאנו והיובש מחניק. הממולח אומר שהגיע הזמן לחזור לארץ. בהפועל תל אביב/מכבי חיפה/מכבי תל אביב (מחק את המיותר) יש בעיית חלוצים קשה. נכון שרמי לא ראה כדור כבר שלוש עונות, אבל האנגלית שלו השתפרה. האוהדים בטח יעריכו את הרכש הנוצץ והמאמן יעריך את ההנהלה שמוכנה לחזק ולשפוך כסף, הרבה כסף.

מרציאנו חוזר לארץ. הוא מקבל חוזה של 250 אלף דולר, אוטו חדש ודירה בכוכב הצפון. זה אמנם הכוכב היחיד שנשאר ממנו, ומהר מאוד אפילו המאמן יבין שעדיף לשפשף שחקן נוער חדש וישאיר את האירופאי על הספסל, אבל לרמי שלנו ואפילו לאמא שלו כבר לא אכפת.

מרציאנו קנה מרצדס או שמא העדיף BMW? (רויטרס)

הוא עשה את הסיבוב, סגר את הקומבינה. יש חוזה טוב, יש אוטו, יש דירה ויש מזכרות מאירופה. כי כשאתה כדורגלן ישראלי בינוני, כל מה שאתה צריך בחיים זה סוכן ממולח, קצת מזל, טיפה כישרון וים של פראיירים שישלמו לך את מה שלא מגיע לך. בהצלחה.