מכבי ת"א החזירה את הליגה ארבע שנים לאחור

בקיץ 2006 עזב פיני גרשון את מכבי ת"א עם אליפות וניצחון בפיינל פור ב-30 הפרש על הפועל ירושלים, וסגר בכך סופית ורשמית את מה שכונה לימים "השושלת".

במשך שלוש עונות התענתה מכבי בניסיון לחפש דרך חדשה, מחליף ראוי, כיוון אחר – ולא מצאה. זרים באו בכמויות ועזבו, מאמנים הגיעו והוחלפו, גביע המדינה לא פגש את הארון ואפילו האליפות הלכה למקום אחר. כל הקלישאות על הצל הארוך והנעליים הגדולות של גרשון חגגו בתקשורת בראש המצעד.

למזלה של מכבי, גרשון למד לדעת שאין כמו בבית ולא הצליח להטיס את אולימפיאקוס לשמיים. קיץ 2009 שם סוף לתלאות הליגה. בני השרון כבר לא מנצחת שלוש פעמים בעונה אחת את מכבי ת"א, עירוני רמת גן כבר לא גורמת לפיטוריו של המאמן (קטש), המנכ"ל (שרף) כבר לא מוזעק להחליף את המאמן והגביע חזר למקום שהוא מכיר הכי טוב מכולם.

גם האליפות, איך לומר, נראית בטוחה כרגע, וזאת למרות קיומו של "מפעל האפליה המתקנת" מיסודה של מנהלת הליגה, הידוע והמוכר גם כפיינל פור הישראלי.

שחקני מכבי ת"א. האליפות נראית בטוחה (אלעד ירקון)

אלה לא רק היריבות שנחלשו או איבדו כיוון או אמונה. זו בעיקר מכבי ת"א, שגם ביכולת בינונית פלוס קולעת לאחרונה 100 נקודות בלי קושי במשחקי הליגה, ועשתה הנחה בסיום לגלבוע/גליל ועודד קטש, אולי כי פיני הוא סחבק ואולי כי לא צריך להתאמץ מדי או להגיע נפוח למשחק החשוב בהמשך השבוע נגד ריאל מדריד. 

נסו להיזכר בעונה השערורייתית הקודמת, בה עברו 12 זרים במכבי ת"א והוחלף צוות האימון – שיא כל הזמנים. עכשיו קחו את העונה הזו, אותה החלו פיני גרשון ושרון דרוקר ותיכננו אותה תוך כדי תנועה עוד משלהי העונה הקודמת. להכנה יסודית יש תוצאות, כידוע, והזורעים בדמעה ברינה יקצרו. זה קורה עכשיו, תשאלו  כל יריבה שהתייצבה בתקופה האחרונה נגד מכבי.

פיני גרשון ושרון דרוקר. עבודת הכנה יסודית (אלעד ירקון)

אישית, אין לי שום בעיה עם ניצחונות של מכבי ב-20 הפרש מול כל יריבה ישראלית. אני סתם חושב שזה משעמם ומפחית את החשק לצפות במשחקים שלה. ספרתי לעצמי בערך 20 פיהוקים לאורך משחק שלם, והאמת היא שזה מרגיש כמו להיות בעונש.

זו לא הליגה שאני רוצה לצפות בה. ככה לא נהנים, אלא אם אתה אוהד אובססיבי של מכבי ת"א שכל עולמך סובב סביב עוד שתי נקודות בטבלה. גם אם הייתי מגדיר את עצמי כאוהד של קבוצת צמרת כלשהי, אני מניח שהייתי רוצה את האליפות שלי קצת יותר תוססת, מרתקת וקשה מזה.

קטש ושחקני הגליל. תקופה לא טובה (אלעד ירקון)

בעבר ידעו קבוצות לעקוץ את מכבי בפרקי זמן שבין שני משחקים חשובים ביורוליג. גם הפעם היתה הזדמנות כזו, בין סיינה לריאל מדריד, אבל גלבוע/גליל ממשיכה תקופה ויכולת לא טובות. אם אנחנו רוצים פיינל פור קרוב, צמוד ומרגש, הקבוצות האחרות צריכות להבין ולדעת שמכבי היא לא מה שהיתה בשלוש העונות האחרונות. ובמקום שהידיעה הזו תגרום להן לפיק ברכיים, היא צריכה לחזק ולדרבן ולהוציא מהן את המיטב.

ובינתיים, עוד חזון למועד. הליגה מפנה את הבמה לשתי הנציגות שלנו במשחקים חשובים במיוחד השבוע וזו הזדמנות לאחל הצלחה להפועל ירושלים בשלישי בערב בטורקיה ולמכבי ת"א בחמישי בספרד.