נבחרת צרפת הייתה הצל של ספרד במשך עשור. איכשהו, סגל משופע בכישרון הפך להיות נבחרת של איש אחד, עם דמיון מחריד למקבילה הגרמנית – תותח אירופי אחד שמככב ב-NBA, שסביבו ניצבים שחקנים משלימים שפשוט לא מספיק טובים כדי להגיע להישג משמעותי.
רק שצרפת היא לא גרמניה. היא הרבה יותר מזה. היא נבחרת שמייצרת שחקנים משמעותיים ל-NBA באופן קבוע. היא נבחרת ברמה אתלטית נדירה בכדורסל האירופאי. היא נבחרת בעלת יכולת קליעה מבחוץ, חדירה, וסיומת מתחת לסל. במקום להפנים וליישם, הצרפתים נבלעו לתוך הסטיגמה שהם פחות ממה שהם מסוגלים לייצר. הערב הכל השתנה.
הניצחון של הטריקולור לא שייך לטוני פארקר – הוא שיייך לשלשות של באטום, לאסיסטים של דיאו, ליד הרכה של פטרו מחצי מרחק. הוא שייך לאחראיות של דה קולו כשפארקר היה קר, ללחימה של ג'לאבל ולריבאונדים של אג'ינסה. הניצחון היה של נבחרת צרפת. סוף סוף נבחרת צרפת, ולא של "פארקר'ס 11”.
באשר לליטא, אם אני המאמן קזלאוסקאס, הייתי דורש מהעוזר קראפיקאס שיאסוף 12 לוחות שרטוט כדי לשבור לכל אחד מהשחקנים שלי על הראש. נבחרת שסופגת 50 נקודות במחצית, לא משנה נגד מי, לא שווה אליפות. משחק גמר טוב נגמר 62-60 כשחצי מהפרקט מפוזר בין השיניים של השחקנים. איפה ההגנה? איפה הלחימה? איפה העבירות למניעת סלים קלים?
ליטא לא פחות טובה מהצרפתים, אבל היא הפסידה את המשחק עוד לפני שעלתה על הפרקט. היא הפסידה אותו מנטאלית. רק שלשום היא עצרה את קרואטיה המצוינת על 62, ובמפגש מול הצרפתים בשלב הבתים השני היא עצרה את הצרפתים על 62 גם כן. היום הטריקולור הגיעו לאותה מנה לאחר 26 דקות.
 |
| ניקולה באטום (אתר היורובאסקט) |
|
| |
אליפות אירופה נחתמה בקול תרועה. על אף הניהול הכושל שגרם לקרחות בחלק מהמשחקים בטורניר, ודווקא בגלל היעדר כוכבי NBA רבים שהחליטו להישאר בבית, זכינו לראות שחקנים חדשים מקבלים את ההזדמנות ומראים את ערכם. נבחרות שעשו את המהפהכה והחלו לקדם את הדור הבא רק הרוויחו, בדגש על האוקראינים שזכו בצדק בתואר הפתעת הטורניר, והיא תופיע באליפות העולם בספרד בקיץ הבא בין כל שאר הגדולות.
ואם באוקראינה עסקינן – מילה אחת לכדורסל שלנו. אוקראינה תארח את אליפות אירופה הבאה, וכחלק מההכנות לטורניר החלו לקדם את הדור הצעיר הבא ולשפשף אותו כבר בטורניר הזה. הם זרקו את המפתחות על הילדים המוכשרים שלהם וקיבלו תמורה מלאה, בזמן שאנחנו ממשיכים להתעלק על כוכבי העבר. אין זו בושה לשחק עם ילדים בני 18, ואין זו בושה לשים את האחראיות על ילדים בני 21. גם אם לא ילך היום, ילך מחר. לקח ועצה, בתקווה לנבחרת אחרת ומרגשת יותר, לוחמת ונמרצת יותר, לקראת אוקראינה 2015.
הכתוב הינו טור דעה