אין כבר זמן לתקן

לא הופתעתי לראות את נבחרת ישראל מציגה את הכדורסל המזעזע שהציגה במשחק הפתיחה של אליפות אירופה בכדורסל מול בריטניה. כלל ברזל בספורט אומר שהיכולת בתחרות מציגה את העבודה באימונים שקדמו לה. שום דבר לא השתנה ממשחקי ההכנה, והאליפות נסגרה על החבורה של אריק שיבק מוקדם מהצפוי.

החיסרון של גל מקל זעק לשמיים כאשר יוגב אוחיון הביא את הבינונויות מהעונה החולפת איתו לאליפות, ובלעדיו אין לנו בעל בית על הפרקט. ההתעקשות של שיבק לא להתחיל במהפכת הגבוהים התפוצצה לו בפרצוף כאשר יניב גרין התגלה כלימון שכבר לא נותר בו מיץ לסחוט, ואלכס טיוס, שהגיע לא כשיר לאליפות, נראה לא מחובר ולא מוכן פיזית וקבוצתית.

ההתקפה אמנם הייתה מזעזעת, אבל הלחם והחמאה של הנבחרת היא ההגנה, שגם כן תפקדה בצורה מבזה. אומרים ש"אין כזה דבר יום רע בהגנה" מכיוון שהגנה היא נטו עניין של גישה איתה הגעת לאולם. הנבחרת לא נלחמה והקריבה מעצמה כמו נבחרת ישראלית טיפוסית, ואיפשרה מסדרונות חופשיים בדרך לסל, שלא לדבר על הרכות בסגירה לריבאונד הגנה.

עומרי כספי מנסה לקחת ריבאונד (אתר היורובאסקט)

אם חשבתם שהחדשות הרעות נגמרו כאן, אז חשבתם. המשחק מול הבריטים היה הבאנקר ההכרחי במטרה לעלות שלב באליפות. מכאן, מחכות נבחרות חזקות הרבה יותר, שיחגגו על הנבחרת אם תציג יכולת דומה.

נורה אדומה בוהקת מזאת לא יכלה להידלק מול פרצופו של אריק שיבק, אך לצערנו, אין כבר זמן לתקן. מכאן, הנבחרת חייבת לחזור ליסודות. כדורסל טוב ככל הנראה לא נזכה לראות מהחבורה בכחול לבן, וכל מה שנותר הוא לפלל לרוח הלוחמת הישראלית שתוציא אותנו מהאליפות הזאת בראש מורם.

הכתוב הינו טור דעה