פול, קום: הפעם כריס פול הופיע ברגע האמת

שנה אחורה. 14 במאי 2014. לוס אנג'לס קליפרס מתארחת אצל אוקלהומה סיטי במשחק מספר 5 של חצי גמר המערב. המצב בסדרה: 2:2. 49.2 שניות לסיום, כריס פול קולע שתי נקודות בזריקה מחצי מרחק וקובע 97:104 לזכות קבוצתו. הכל נראה גמור, הקבוצה של דוק ריברס בדרך לגנוב את הביתיות, לעלות ל-2:3 ולסיים את הסדרה בבית. אלא שאז החל מופע הבלהות של פול וההצגה של קווין דוראנט.

KD קלע שלשה, הוסיף שתי נקודות וצימק ל-104:102. ואז, הרכז המחונן, שנחשב לטוב ביותר בעולם כיום בתפקידו ואחד מהגדולים בתולדות המשחק, איבד את הכדור בשלומיאליות לראסל ווסטברוק ולאחר מכן הוסיף חטא על פשע כשעשה עבירה בשלשה על הגארד של אוקלהומה סיטי. ראסל ווסטברוק צלף את כל שלוש הזריקות, והקליפרס היו בפיגור נקודה, 6.4 שניות לסיום - מספיק זמן לקלוע סל ולנצח את המשחק. וזה מה שכריס פול ניסה לעשות. אבל כפי שהבנתם, זה לא היה הלילה של CP3. ממש לא. הרכז איבד את הכדור לסרג' איבקה וגם את הסדרה כולה. הקליפרס שוב הלכו הביתה מוקדם יותר ממה שציפו.

שנה לאחר מכן הגיעה הסדרה בסיבוב הראשון העונה נגד האלופה, סן אנטוניו ספרס. עכשיו אף אחד כבר לא יזכור לפול את ה-49.2 שניות הארורות מה-13 במאי אשתקד, אלא את הניצחון בסדרה ההרואית נגד הספרס. כי את מה שפול עשה בסדרה הזאת, ובעיקר בשני המשחקים האחרונים והקריטיים, עוד ילמדו בבתי ספר לכדורסל. הרכז של הקליפרס, שסיפק משחק כביר הלילה (27 נקודות ושישה אסיסטים) אחרי שנפצע בשריר הירך האחורי, העמיד ממוצעים מרשימים של 22.7 נקודות, 7.9 אסיסטים, 4.6 ריבאונדים ושתי חטיפות במהלך הסדרה.

כריס פול במשחק המדובר מול אוקלהומה. איבוד ועבירה גורליים (רויטרס)

יתר על כן, פול פשוט שיתק את טוני פארקר בסדרה; הצרפתי, שבדרך כלל מעלה את היכולת במאני-טיים, פשוט קרס והממוצעים שלו ירדו מ-14.4 נקודות בעונה הסדירה ל-10.9 (וזה אחרי שבמשחק האחרון הוא קלע 20 נקודות; אמרנו שבמאני טיים הוא בדרך כלל מעלה את היכולת) ומ-4.9 אסיסטים ל-3.6. זה רשום בעיקר לזכותו של פול, שיחגוג בעוד שלושה ימים יום הולדת 30 וסיפק משחק הגנה מרשים ביותר. וגולת הכותרת, הדובדבן שבקצפת, זה כמובן סל הניצחון אחרי נפילה כשנותרה עוד שניה אחת לסיום המשחק. איך שגלגל מסתובב לו.

אחת הסדרות הגדולות בהיסטוריה
אבל הסדרה הזאת היא ממש לא רק הסיפור של כריס פול, היא הרבה מעבר לזה; זאת הייתה אחת הסדרת הטובות ביותר שזכינו לראות ואחת אשר תיכנס להיסטוריה של ה-NBA. סדרה כבירה שהיה בה פשוט הכל – מהפכים, דרמות, סגנונות שונים, ניצחונות חוץ, קבוצות עם הגב לקיר, יכולות אישיות פנומנליות, מהלכי קלאץ', עצבים, שמחה, כעס, דמעות, אושר, כבוד, סיפורים גדולים. הכל.

זאת הייתה הסדרה החמישית בלבד מאז שהחלו לשחק בפלייאוף משחקי הטוב מ-7 שהאלופה הולכת הביתה בתום הסיבוב הראשון; זאת הייתה סדרה שבה טים דאנקן העצים עוד הרבה יותר את האגדה המפוארת שלו (אליו נתייחס מאוחר יותר); זאת הייתה הסדרה הראשונה בהיסטוריה של הלוס אנג'לס קליפרס שהם מנצחים אחרי פיגור 3:2; זאת הייתה סדרה שהוכיחה שלשתי הקבוצות היה מגיע ללכת עד הסוף ושתיהן שיחקו כמו אלופות ראויות; זאת הייתה סדרה שהוכיחה לנו כמה המערב הרבה יותר חזק מהמזרח וכמה אנחנו, הצופים, סובלים מכך ששתי קבוצות מצוינות נפגשות כבר בסיבוב הראשון של הפלייאוף (אולי זה מה שיעזור לשנות את השיטה?). בנוסף זאת הייתה סדרה שבה הבנו באופן סופי שקוואי לאונרד יהיה הפנים והאיש שיוביל את סן אנטוניו ספרס בשנים שאחרי טים דאנקן, טוני פארקר ומאנו ג'ינובילי; זאת הייתה הסדרה הכי גדולה של מאמן לוס אנג'לס קליפרס, דוק ריברס; וזאת הייתה סדרה של עוד המון-המון דברים, ובעיקר – אחת הגדולות של הפלייאוף אשר תירשם בספרי ההיסטוריה של ה-NBA.

קוואי לנארד מול ג´אמאל קרופורד. סדרה שהיה בה הכל (רויטרס)

עליית המדרגה של דוק ריברס
למרות רוטציה קצרה של שישה שחקנים וחצי, בעיקר באשמתו, דוק ריברס הצליח להדיח את הספרס בעלת הספסל הארוך ומאמנה האגדי גרג פופוביץ'. חרף העובדה שהמאמן של הקליפרס זכה באליפות עם בוסטון ב-2008, הניצחון על פופ והחזרה מפיגור 3:2 העלו אותו בדרגה. זאת הייתה חותמת נוספת עבורו לכך שהוא אחד המאמנים הטובים בעולם. את הצורה בה הוא הדיח את האלופה ומאמנה האגדי, עוד יזכרו לו זמן רב. זה מעין תואר ללא גביע אם תרצו. בכל זאת, הוא השלישי בלבד שניצח את פופוביץ' פעמיים ברציפות בחוץ בפלייאוף.

דוק ריברס. אחד המאמנים הטובים בעולם (רויטרס)

ואי אפשר כמובן בלי טים דאנקן. הביג פאנדומנטל סיפק סדרה נוספת לפנתיאון עם ארבעה משחקים של לפחות 20 נקודות ועשרה ריבאונדים והרים את הממוצעים שלו בסדרה ל-17.9 נקודות ול-11.1 אסיסטים, כשבמשחק השביעי הוא מנחית על הלוס אנג'לס קליפרס 27 נקודות ומוריד לה 11 ריבאונדים על הראש, שלצערו לא הספיקו בסופו של דבר. דאנקן העצים עוד יותר את המורשת שלו ושל הספרס; הוא הודח כמו אלוף אמיתי, שנילחם עד לרגע האחרון, שהוציא מעצמו את המיטב, שנתן את כל כולו, והפסיד רק לחבורה שעשתה זאת מעט טוב יותר ממנו ומקבוצתו. אלוף אמיתי. אגדה.