ישראל לא מספיק טובה בשביל המקום הראשון

על אף הדיבור האופנתי על כך שנבחרות ישראליות, בין אם בכדורגל ובין אם בכדורסל, אינן מסוגלות מנטאלית לחבר שניים וחצי משחקים טובים זה לזה, אני לא משוכנע שזו הסיבה העיקרית להפסד לאיטליה (אחרי הניצחון על מונטנגרו).

מעל לכל, עמדה בעוכרי נבחרת ישראל הגנה חלשה ורכה במיוחד, שסייעה לאיטלקים לפתוח משחק בארבעה דאנקים פנויים לגמרי בלי מפריע. לא זכורה לי פתיחה הגנתית עלובה כזו בשום מסגרת.

לא היתה כאן בהכרח שאננות או חוסר עירנות ואני מתקשה להאמין ששחקנים המעיטו בערכם של האיטלקים. בעיניי מגיע קרדיט מלא לנבחרת האיטלקית שפתחה הפעם באופן ממוקד והראתה שהיא באה לנצח ולפצות את עצמה על פתיחה ביתית כושלת נגד ישראל, שגררה הסתבכות בהמשך.

האיטלקים היו קרובים מאוד לנצח את מונטנגרו בפודגוריצה לפני מספר ימים, והמשחק בהיכל היה ההזדמנות האחרונה שלהם. עם שובם לסגל של שני שחקנים מנוסים מאוד, ג'יאקטי ומנצ'ינלי, שלא שיחקו נגד ישראל בפעם שעברה, הפערים מהמשחק הראשון הצטמצמו לגמרי ויחסי הכוחות נטו לטובת האיטלקים מהרגע הראשון ועד לאחרון.

אריק שיבק ודן שמיר. לא זכורה לי פתיחה הגנתית עלובה כזו בשום מסגרת (שי לוי)

בשני ההפסדים של הנבחרת עד עכשיו הצרות הופיעו כבר בתום המחצית הראשונה, ובעיקר בצד ההגנתי. כשפינלנד קולעת 44 נקודות עד למחצית, או כשאיטליה מרימה את הרף עד ל-48 ועוד במשחק חוץ (אחרי שלא עברה 33 נקודות במחצית במונטנגרו או לטביה), הן לא רק נהנות מיתרון מקצועי אלא גם ממקדמה מנטאלית ומבינות שיש להן סיכוי טוב לנצח כי היריב הגיע לא מוכן.

ישראל היא לא נבחרת מספיק טובה באופן ודאי כדי לסיים במקום הראשון בבית, ואת זה ראינו באופן מובהק דווקא במשחק הקודם בו ניצחה את מונטנגרו שוודאי אינה נופלת ממנה, וגם הפעם מול האיטלקים.

בורשטיין, כספי ובלות´נטאל. ישראל לא מספיקה טובה בשביל המקום הראשון (שי לוי)

ובכל זאת, מדובר בקמפיין ארוך ומתיש שכולל שמונה משחקים. ממש כמו באליפות אירופה עצמה, בה כבר יצא בעבר לנבחרת ישראל להפתיע טובה ממנה ואז להפסיד למחרת לחלשה ממנה, גם כאן מוקדם לסכם. דברים לא גמורים ולא סגורים, הכל מתחיל מחדש ונותרו שלושה משחקים בלבד.

זה הזמן שמבדיל בין ספורטאים גדולים לכאלה שהם פעם ככה ופעם אחרת, וזה גם הזמן להבין סופית, שאין יותר מקום לטעויות מיותרות. מי שימצמץ ברגע הלא נכון עלול למצוא עצמו בחוץ, ולהתברבר שוב בטורניר ההזדמנות האחרונה – סיטואציה לא מחמיאה שכל אחד מאנשי הנבחרת היה שמח לחתום כבר עכשיו על כתב ויתור מראש באשר להופעה בו.