שאפו, אך טעון שיפור

הנבחרת הישראלית עשתה ככל העולה על רוחה מבחינה התקפית בניצחון היום על לטביה, במיוחד במחצית הראשונה. ההגנה החלשה של הנבחרת האורחת לא יכלה לנבחרת של אריק שיבק מבחינה התקפית.

גם בצד ההגנתי היה נראה שהלטבים שיחקו לידיים של ישראל כשניסו להפציץ מחוץ לקשת בלי הכרה ולא ניצלו את החוסר הישראלי בביג מן מתחת לסלים, למרות שבחצי השני נראה היה שהלטבים הבינו שהדרך הנכונה לשחק נגד ישראל היא בצבע, אך נראה שזה היה מאוחר מדי.

שחקני הקו האחורי של הנבחרת הישראלית עשו עבודה יוצאת מהכלל בשני צידי המגרש והצליחו לחפות על החיסרון בגבוהים, גם פה בשני צידי המגרש.

פקוביץ´. נגדו זה יהיה אופרה אחרת (GettyImages)

אבל לצערי זו אליה וקוץ בה, למרות שישראל נראתה מצויין לעיני הקהל הביתי, ההתמודדות מול מוליכת הבית, מונטנגרו, תהיה אופרה אחרת. הגבוהים של מונטנגרו בראשותם של ניקולה פקוביץ' (2.11, מינסוטה) וסלאבקו ורנייאש (2.30, אוניקס קאזאן) לא יתקשו מול ההגנה חסרת הגבוהים של ישראל ואם ידעו לנצל את היתרון הזה בצורה הנכונה, תהיה לנבחרת שלנו בעיה.

על מנת לפתור את הבעיה הזו, לנצח את מונטנגרו ולזכות בראשות הבית, ישראל תצטרך את יניב גרין בשיא כושרו. כשגרין בשיא כושרו הוא היחיד בנבחרת הישראלית שיכול להתמודד פיזית עם הגבוהים של היריבה וזאת למרות היותו בגובה 2.06 “בלבד".

המחליפים של גרין, אורי קוקיה ואלישי כדיר, לא מספיק גבוהים למשימה הזאת שלא נדבר על לרוברט רות'בארט שגובהו דווקא כן מספיק (2.17) אך משחק ההגנה שלו לא מספיק טוב להתמודד עם שחקן כמו פקוביץ' ואין לנבחרת ברירה אלא לקבל את יניב גרין בשיאו יחד עם עזרה של הפורוורדים שלנו שיצטרכו להתעלות בהגנה.

יניב גרין. הנבחרת חייבת אותו מול מונטנגרו (שי לוי)

אם מסכמים את משחקי הנבחרת עד היום אפשר להיות מאוד מרוצים. בכל משחק היה שחקן זה או אחר שלקח מנהיגות והראה שהנבחרת לא בנויה סביב שחקן NBA אחד (שאגב נראה פשוט מצויין) אלא שופעת בשחקנים כישרוניים שיכולים לעשות צרות לכל יריבה.

נבחרת ישראל הנוכחית מפוצצת בכישרון שהרבה זמן לא נראה כמותו ואם הם לא יצליחו לתרגם זאת להישגים תיהיה זאת אכזבה גדולה לספורט הישראלי.

הכתוב הינו טור דעה