עוד לפני שבכלל מתעסקים בטקטיקה וכדורסל, חייבים לומר - משחק הגמר היה מרגש. שני מועדוני ענק, הרבה מסורת, קהל של אלפים ולב של אלופים. קשה היה לראות את הרעב של הצהובים אחרי שתי זכיות רצופות בגביע בלי להתרגש.

גם כשנראה היה שהרוסים בורחים, מכבי לא ויתרה והצליחה לחזור למשחק - בסופו של דבר כמעט לנצח אותו, למרות ההפסד בקרב הטקטי. על זה מגיע קרדיט גדול לצסק"א וגם למכבי. בסופו של דבר זה היה גמר שהביא הרבה מאוד כבוד לכדורסל באירופה והדגיש את האלמנטים היפים בספורט.

ברור היה שהקצב של המשחק הוא הקצב של מסינה ולא של גרשון. בסופו של דבר, מסינה הצליח לכפות על מכבי את הקצב האיטי שהוא רצה להכתיב לה. הרוסים שמרו באגרסיביות ולא נתנו למכבי את הדברים שמצליחים לה על פי רוב. האינדיקציה היא שוב מספר האסיסטים של וויצ'יץ' - אם 7 האסיסטים שמסר נגד טאו היו סימן לשטף של מכבי במשחק, הערב הוא מסר אסיסט אחד בלבד.

זה נתון שמסמן שצסק"א הצליחה איפה שכמעט כולם כשלו כשהוציאה את מכבי משיווי המשקל שלה בהתקפה. גם ההגנה של מכבי הגיעה למשחק והצליחה לכפות על צסק"א הרבה זריקות לא נוחות מבחוץ. אותן היא קלעה ב-33 אחוזים. הבעיה היתה שמה שנכנס, נכנס במאני טיים.

צסק"א ניצחה, בסופו של דבר כי המשחק התפתח כמו שמסינה רצה שהוא התפתח ולא כמו גרשון. למה? כי יש כאן שני מאמנים גדולים, ושתי קבוצות גדולות, וככה זה כדורסל.

פיני גרשון מאבד את התואר מול צסק"א (עמיר יניב)

מילה אחת על סולומון, שאיבד היום חמישה כדורים מצד אחד, אך מצד שני החזיר את מכבי פעמיים למשחק כמעט לבד: אני חושב שהוא נתן הופעה נחושה מאוד, למרות הטעויות ואיבודי הכדור. ברור שאי אפשר לבוא אליו בטענות.

את האמת? אי אפשר לבוא לאף שחקן בטענות. מכבי הפסידה לקבוצה גדולה, ואין כל צורך בוועדות חקירה.

המשחק עורר הרבה מאוד עניין כאן ברוסיה. ראיתי אותו בפאב עם שניים מעוזריי ואפילו הצלחנו למצוא ישראלים שעודדו את מכבי. אחרי המשחק ניסו קצת להקניט אותי על ההפסד, אבל זה לא כל-כך מדבר אלי. בעיני זה ניצחון של הכדורסל.

הגיבו ראשונים לכתבה הוספת תגובה