ועכשיו: הדיון ב-"אוחיונסניטי"

הנה הדיון החדש במסגרת ה"אוחיונסניטי": איך יכול להיות שמי שהעמיס את מכבי ת"א על גבו באופן מוצלח כל כך במשחקים מספר 2 ו-3, לא שיחק כלל בשש הדקות האחרונות של משחק מס' 4? איך יכול להיות שמי שהכפיל ויותר את ממוצעיו, קלע שלשות, גילה תעוזה והיה השחקן המדובר ביותר לפני המשחק, נותר מחוץ למעגל המשפיעים בזמן אמת?
 
דייויד בלאט שיווע לקלעים. הדיבור לאורך כל העונה הזו היה קלעים, קלעים ושוב קלעים, במיוחד לנוכח הצניחה הדרמטית באחוזי הקליעה של גיא פניני והיום עסל יום בסל של דייויד בלו.

והנה מה שקרה: עד לכניסה של דמונד מאלט בדקה ה-34, מכבי עמדה על 3 מ-16 מקו השלוש. הוא קלע אחת, אבל החטיא את האחרות ומכבי נגררה לרבע אחרון שכולו מהלכי קית' לנגפורד והמאמצים העילאיים של הנדריקס מתחת לסלים, שבלעדיהם היה חבל על הזמן הרבה קודם. ודאי בערב שבו שחורציאניטיס מגלה רפיון מוחלט ומתקדם משחק אחד נוסף לעבר סוף דרכו במכבי ת"א.

ריצ´ארד הנדריקס חוסם. בלעדיו המשחק היה נגמר מהר יותר (יוסי ציפקיס)

אוחיון, עובדתית וגם במשחק הפעם, הוא לא קלע שלשות גדול אפילו שדייק ב-3 מ-5 בשני המשחקים הקודמים, ובלאט החליט ללכת עם ההרכב הכי קולע ונייד שיש לו. אלא שדייויד בלו, שגנב עבור מכבי ת"א את משחק מספר 2 בשתי שלשות אדירות בהארכה, סיים עם 0 מ-5 לשלוש ו-0 מ-7 מהשדה. דווין סמית' ולנגפורד חברו יחד ל-1 מ-9 מחוץ לקשת וכל זה מול האיזורית של פאו.
 
כן, כל העונה מדברים במכבי על קלעים, קלעים, קלעים. בלאט בחר להגיע עד מאלט בקצה הספסל, וזנח את התבנית המנצחת שהנהיג בשני המשחקים הקודמים: אוחיון או פפאלוקאס, אחד מבין השניים תמיד-תמיד על המגרש. כן קולע, לא קולע, רכז תמיד על המגרש. אלא שזה היה אז, והפעם אחרת.
 
אני מודע לזה שאם מספר שלשות היו נכנסות במאני טיים, סביר שהיינו מדברים אחרת. אבל ככה זה: צריך לדבר על מה שקרה ולא על מה שהיה קורה אילו. זו היתה הבחירה של בלאט, הוא הלך איתה ונפל איתה, בדיוק כפי שהלך עם בחירות אחרות שהצליחו.

אוחיון. למרות ה-3 מ-5 שלו שלו לשלוש בשני המשחקים הקודמים, בלאט בחר בקלעים (יוסי ציפקיס)

בכל מקרה, האמת היא שלא ההחלטה הזו היא שהכריעה את המשחק. פאו היתה טובה יותר גם כאשר אוחיון היה במגרש והבליטה את ניק קלאטיס, שהצטיין כמו בסדרה נגד ברצלונה וגמר הפלייאוף היווני נגד אולימפיאקוס בעונה שעברה.

בניגוד למשחק הקודם אוברדוביץ' הלך הפעם הרבה יותר עם הצד ההתקפי שבארסנל שלו, קרי סטיבן סמית' ובמיוחד שאראס, ובעיקר היה סבלני יותר לגבי הליטאי ולא זרק אותו לספסל אחרי ההחטאה הראשונה או האיבוד הראשון. שאראס החזיר לו באחוזי קליעה טובים והוכיח למאמן שלו שייתכן מאוד שטעה לגביו במשחק הקודם.
 
הלאה. ממשיכים, ובוא ניקח את הצד החיובי של העניין: הסדרה הזו מרתקת מכדי להסתיים אחרי ארבעה משחקים בלבד, ומגיע לכולנו משחק מספר 5.