אלופת אירופה הבאה?

שלא ייגמר לעולם, זה כל מה שנותר לקוות אחרי התצוגה של מכבי מול לובליאנה בסלובניה. אחרי המחצית הראשונה בלובליאנה, שהסתיימה בתוצאה 33:41 למארחת, מכבי תל אביב יצאה לרבע השלישי וסיימה אותו עם 8:23, בדרך ל-22:50 במחצית השניה.

הנתונים הללו מעידים על הישג מטורף של דייויד בלאט, ששיחק במחצית השניה בלי סופו ועם ליאור אליהו בעמדה 5, כשאליו מצטרף דייויד בלו, עם שלשות מ'דאון-טאון', וביחד עם אידסון, פרגו ופרקינס, השלים חמישייה שכמעט לא הוחלפה לכל אורך 20 הדקות האחרונות.

מכבי תל אביב של העונה פשוט לא נגמרת ומפתיעה בכל שבוע מחדש. זה מתחיל מהכימיה בין השחקנים, בהנהגת פארגו ופרקינס (16 נקודות ושבעה אסיסטים לכל אחד מהם), שנראה שהם נהנים קודם כל מלשחק הגנה ולמסור אסיסט, יותר מכל דבר אחר. אם מכבי תצליח להעפיל לפיינל-פור, פארגו יכול גם להגיע ל-NBA ולהצליח לפחות כמו וויל ביינום. האתלטיות, ההגנה ואסיסטים, בצירוף שיפור בקליעה, יכולים להביא אותו לשם.

פארגו. יכול להגיע ל-NBA ולהצליח לפחות כמו וויל ביינום (GettyImages)

זה היה נראה כאילו פארגו ופרקינס נמצאים בכל פינה במגרש ועם הגנה כזו, בנוסף לדייויד בלו (15 נקודות) בכושר קליעה כזה, ניתן בהחלט לפנטז על מה שהיה נראה רחוק ובלתי אפשרי, על המקום הראשון בבית. אידסון (שמונה נקודות ושש חטיפות) אמנם היה חסר ביטחון בקליעה מבחוץ בסלובניה, אבל הידיים הארוכות בהגנה, החטיפות והאסיסטים, נותנים להבין למה קבוצות יורוליג בכירות מעוניינות בשירותיו בעונה הבאה.

את ליאור אליהו (16 נקודות) אני מתענג לראות בכל פעם מחדש, עם התנועה שלו והוצאות כדור החוצה לדייויד בלו, אבל יחד עם זאת, חבל לי שליאור אימץ לעצמו את הזריקה המצחיקה ביד אחת. נראה שאם היה משפר את הקליעה והיה באמת רוצה, היה יכול בקלות להצטרף לכספי ב-NBA.

יש שיאמרו, ואני שומע את זה לא מעט ולפעמים גם אומר בעצמי, שמכבי פשוט התחברה העונה, אבל צריך להבין שדברים כאלו לא קורים במקרה. העבודה האינטנסיבית והדקדקנית, חסרת הפשרות, של הצוות המקצועי בראשות בלאט, מביאה את מכבי לקטוף פירות שבוע אחרי שבוע. כמו שדיברו ואנו עוד מדברים על הקבוצה של שאראס, פארקר ובאסטון בזמנם, ניתן יהיה לדבר בעוד כמה שנים על הקבוצה של פרקינס, פארגו, אידסון, אליהו, סופו והחברים.

הנדריקס. מה שפעם הנפלד היה עושה, כמעט כל הסגל עושה (GettyImages)

המשחק פשוט גרם לי ולחברים איתם ראיתי אותו למחוא כפיים בסיום. זו הייתה תצוגת כדורסל פשוט הירואית מצד מכבי, ששבוע אחרי שבוע לא נגמרת. זה המשחק השביעי ברציפות בו מכבי מביסה את היריבה, כשהמכנה המשותף הוא משחק הגנה מושלם. אינטנסיבי, אגרסיבי ומתואם.

דייויד בלאט, שלעתים אני מכנה אותו פוליטיקאי או דיפלומט, צדק כשאמר שמכבי לא תלויה בשחקן כזה או אחר. אם חשבתי שבלי סופו אין למכבי מה למכור, באו השחקנים והוכיחו אחרת.

מכבי נראית בכל שבוע כאילו אנחנו במנהרת הזמן. גם אם נחזור על ה'מנטרה' שמכבי משחקת נגד קונוסים, אז הפעם מכבי ניצחה באולם באמת מפחיד, בו לובליאנה ניצחה את פנאתינייקוס, הפסידה בשניה האחרונה לברצלונה, אך הערב מכבי פשוט פירקה אותה לחתיכות.

דייויד בלאט וגיא גודס. לעמוד ולמחוא כפיים לקבוצה שהם בנו (GettyImages)

לפעמים מילים לא יכולות לבטא את ההתלהבות מהמשחק. השלשות של בלו, הנעת הכדור, ההגנה. השחקנים של לובליאנה שנראו טוב בחצי הראשון עם תכנית משחק טובה ושמירה טובה, הלכו לאיבוד בצורה שלכאורה לא ניתנת להסבר. כשרואים את הידיים, שבזמנו אלו היו הידיים של הנפלד, אך הפעם זה אידסון, פרגו, פרקינס הנדריקס וכל היתר, זה פשוט מטורף.

אחרי משחק כזה, הודעות הטקסט שאני מקבל מראות לי שמכבי מביאה את האוהדים לאורגזמה שבוע אחרי שבוע. החברים איתם ראיתי את המשחק שרו במשך הדקות האחרונות 'יאללה הביתה' מרוב התלהבות. מכבי הגיעה בתחילת העונה בקטן, אחרי שלוש שנים קשות מאוד, שבין מה שהיא הראתה בהם לבין מה שאנחנו רואים, זו התקדמות כמעט בלתי אפשרית.

חשבנו שמכבי זה בעיקר סופו, אבל מדובר בקבוצה גדולה באמת (GettyImages)

רצינו שברצלונה תפסיד לרומא והיא כבר הייתה בפיגור של 13 נקודות. כשברצלונה מתקשה לנצח את רומא ומנצחת את לובליאנה בשניה האחרונה, ומהצד השני, מכבי מטאטאת כל מה שעומד מולה, יש סיבה לחשוב על עשר נקודות הפרש ומעלה בשבוע הבא, ואולי אפילו הרבה יותר.

עבור מכבי, גמר גביע אירופה יתחולל בשבוע הבא בנוקיה. מאוד משמעותי לסיים בראשות הבית ולא להיפגש עם אובראדוביץ' ופנאתינייקוס ללא יתרון ביתיות. בעיניי, הגמר האמיתי הוא כבר במשחק מול ברצלונה בשבוע הבא. בכל מקרה, מכבי של העונה היא קבוצה שמסוגלת ללכת עד הסוף.