לא כך קיוו ב-NBA לפתוח את העונה. פרשת קיירי אירווינג טלטלה את אמריקה במשך השבוע האחרון, ולא עשתה טוב לליגה ולקומישנר אדם סילבר. היא התנפחה והתנפחה משום שלא טופלה כראוי, עד שהגיעה סופסוף לסוג של פיצוץ מיוחל. עד כמה היא מייצגת את אמריקה של היום? כמה היא תשפיע על מקרים דומים בעתיד? איך הגיבור או הנוול אם תרצו, ימשיך מכאן? מה יכולים ללמוד בהנהלת הליגה מהטיפול בה? מה יהיה עם העתיד של ברוקלין? על כל אלה קשה לענות, אבל אבל אנחנו כאן הרי כדי לנסות. וכמו כל פרשה מתגלגלת, גם כאן אפשר לחלק את השתלשלות העניינים לשלושה שלבים.
שלב ראשון: הדחקה
במשך יותר משבוע אירווינג הורשה להתאמן, להופיע במסיבות עיתונאים ואפילו לשחק, מבלי שהוא מתנצל או בכלל מה מבין מה עשה. הסרט אותו הוא קידם בטוויטר בשבוע שעבר, “מעבריים לשחורים: התעוררי אמריקה השחורה”, מכחיש את השואה כפי שהתקיימה, ומצטט את אדולף היטלר, שטען כי השחורים הם היהודים האמיתיים. המנטרה העיקרית בו היא כי “היהודים הלבנים” מדכאים את השחורים בגלל שהם יודעים שזו האמת. כמה ימים לפני כן אגב, קיירי גם צייץ ציטוטים של אלכס ג'ונס, פעיל חברתי בעל אג'נדה אנטישמית זהה לזו שמוצגת באותו סרט.
קיירי לא הבין על מה המהומה כי הוא לא מבין מהי אנטישמיות. כאחד שמדבר שוב ושוב על היחס המחפיר לו זכו ועדיין זוכים השחורים באמריקה, לא ברור איך הוא לא מבין מה פוגעני ומה לא. על פי הליגה נגד השמצה, 2021 שברה שיאים מבחינת אירועי שנאה נגד יהודים, כשהיא סוגרת עלייה של 36 אחוז בפרק זמן של שלוש שנים. יכול להיות שמשהו הרבה יותר עמוק ממה שהעין שלנו יכולה לזהות מתבשל כאן בארה”ב, אבל הדיון על אנטישמיות גלובלית, ואנטישמיות בקרב הקהילה השחורה באמריקה בפרט, הוא דיון אחר.
מבחינתנו חובבי ה-NBA, בעיה לא פחות חמורה, היא העובדה שאירווינג המשיך לשחק ללא תגובה אמיתית לאורך יותר משבוע. נכון, הבעלים של ברוקלין נטס, ג'ו טסאי היה הראשון לגנות אותו, אבל קבוצתו לא הענישה את קיירי בשום צורה. אפילו הקומישנר סילבר לא ממש התייחס לאירוע באופן פומבי. קיירי הוא סגן יו”ר ארגון השחקנים, כך שגם בהודעה שהוציא הארגון אפשר למצוא גינוי לאנטישמיות באשר היא, אבל בלי שום אזכור שמו של אירווינג. המצב היה כל כך הזוי, עד שדווקא אוהדים יהודים היו הראשונים להביע את דעתם על קיירי עם טי-שירטים בעלי מסר ברור.
שלב שני: הכרה
באמריקה של היום שספוגה כל כך במנטליות של ביטול ופוליטיקלי קורקט, נדמה כי אנטישמיות נמצאת בתחתית סולם האיסורים. התחושה שאם המצב היה הפוך ושחקן או אפילו בעלי קבוצה יהודי היה שולח ציוץ עם קונוטציות גזעניות, הוא היה מורחק לצמיתות מהליגה ובשביל למצוא דוגמאות לכך, לא צריך ללכת ממש רחוק, אבל לקיירי נתנו להמשיך לכדרר. בשבת הודיעה הנהלת הנטס שהיא תשווה תרומה של אירווינג בסך חצי מיליון דולר לטובת ארגונים יהודיים, אבל גם שם דאגו להבהיר שמדובר בתרומה ולא בעונש. בראשון נתנו לכוכבם הזדמנות נוספת להתבטא, אבל גם אז הוא לא ממש התנצל.
את המהלומה המכרעת ביותר סידר צוות הפרשנים של TNT בראשות צ'ארלס בארקלי ושאקיל אוניל, שלא הבינו איך אירווינג לא זוכה להשעיה ממושכת. “סילבר, אתה יהודי. לא יכול להיות שהוא מעליב ככה את הדת שלך. ב-NBA היו צריכים להשעות את קיירי וסילבר עשה טעות שהוא לא הגיב לזה בשלב מוקדם, ובסופו של דבר ייכנע רק אחרי לחץ חברתי”, טען בארקלי. “הרחקנו וקנסנו על השמצות הומופוביות או גזעניות, וזה היה הדבר הנכון לעשות. אני לא מאמין שאנחנו מדברים על האידיוט הזה”. כבר למחרת סילבר שוחח עם הנהלת הנטס ודרש התנצלות פומבית מצד השחקן.
וכך, אחרי שהג'נרל מנג'ר שון מרקס הגן על הכוכב שלו וסירב לתת לאירווינג לדבר עם התקשורת בתקווה שהפרשה תישכח, קיירי היה חייב לצאת לתקשורת ביום חמישי. "אני לוקח אחריות", הוא פתח, אבל אז התחיל לדבר במשך 3 דקות על גאוות הגזע שלו שעבר הרבה תלאות, ועל כך שהוא אדם חכם שהתבגר וכבר לא מפחד מהתקשורת. "פעם חששתי מכם… היום אני קורא הרבה ומבין הרבה.. אני לא זה שיצר את הסרט…". התנצלות? תשכחו מזה. מכאן ועד להודעה נוספת מצד סילבר על אכזבתו והחלטה מצד הנטס להשעות את קיירי, הדרך היתה קצרה. אפילו הליגה להשמצה החליטה שלא לקבל את התרומה שלו.
שלב שלישי: העונש וההתנצלות
אז כן, תופעת קיירי תמיד הייתה מוזרה. לצד כשרון אדיר, הסתתר אדם די תימהוני, שבאופן סיסטמטי, ככל שהתבגר, גרם יותר נזק מאשר תועלת לקבוצות שלו. היכולת שלו על המגרש תמיד עזרה לו להתגבר על כל פרשיה שדבקה בו מחוצה לו. מאיירס לאונרד שזרק קללה אנטישמית שהוקלטה בזמן ששיחק עם חברים בפלייסטיישן, נקנס בזמנו על ידי מיאמי, הועבר בטרייד ומאז בעצם נזרק מהליגה. זאת למרות שהתנצל ואפילו עבר תהליך של התקרבות ליהדות בתגובה לפרשה. אבל אירווינג תמיד הצליח להתחמק מעונשים, גם כשטען שהעולם שטוח או כשהפיץ תיאוריות קונספירציה בנוגע לחיסונים, או אפילו כשטען שהבנק הפדרלי אחראי להתנקשות בג'ון פ. קנדי, משום שזה העז להילחם ב”קרטל הבנקים העולמי” - קונספירציה עתיקה וספוגה בגזענות כשלעצמה.
הפעם יכול להיות שהוא חצה גבול ממנו יהיה לו קשה יותר לחזור. “איך אני יכול להיות אנטישמי אם אני יודע מאיפה באתי?”, תהה קיירי, במה שאולי הרתיח את סילבר יותר מהכל. “אני רוצה להאמין שהוא לא גזעני או שונא קבוצה מסוימת של אנשים, אבל אם הוא אומר דברים כאלה, הוא כנראה לא מבין. הוא חייב להתנצל”, סיכמה כוכבת ה-WNBA והפרשנית קנדיס פארקר, שאחיה אנתוני שיחק בישראל במשך שנים. “אין דרך אחרת לצאת מזה. אחרת הוא לא רק שהוא לא ישחק בברוקלין, אלא בכל קבוצה אחרת בליגה”.
קיירי אירווינג (רויטרס)אז יכול להיות שהרחקה או נידוי לצמיתות מהליגה נראים קצת מוגזמים בשלב הזה, מאחר וקיירי בסופו של דבר אכן התנצל בפני מי שכינה “אחיי ואחיותיי היהודים”. אבל עכשיו נשאלת השאלה - מתי יתחיל לבעלי הקבוצות להימאס? “בהתחלה הגבתי מתוך אמוציות מאחר וקוטלגתי כאנטישמי, במקום להתרכז בתהליך ההבראה של אחיי היהודים בעקבות הדברים הפוגעניים שהוצגו בסרט”, טען אירווינג. “לא הייתי צריך לקדם את הסרט מבלי להציג כראוי את הדברים שאני מאמין בהם מתוכו, ואת אלה שאני לא מאמין בהם. אני לומד מהתקרית המצערת הזאת ומקווה להבנה בין כולנו. אני לא שונה מאף אדם אחר ומחפש תמיד את הידע והאמת. אני יודע מי אני”.
איך ממשיכים מכאן?
אז אם אירווינג הוא באמת כמו כל אחד אחר כפי שהוא טוען, מדוע לא להענישו כמו כל אחד אחר? מדוע לאונרד או דונלד סטרלינג, בעלי הקליפרס לשעבר שמעד בלשונו כשדיבר באופן פוגעני כלפי שחורים, כבר לא נמצאים ב-NBA, והוא כן? שאלה טובה. שאלה שהתשובה לה מתחילה במועדון אליו הוא משתייך, אבל עלולה להסתיים בפתרון שיהיה חייב לעבור דרך הנהלת הליגה, שתצטרך אולי לעשות מעשה בסופו של דבר.
ברוקלין, שביצעה את כל הטעויות האפשריות בטיפול בפרשה, בסך הכל ממשיכה את הרקורד שלה מהשנים האחרונות. מקבוצה שבנתה את עצמה נכון עם כישרונות מבטיחים כמו ג'ארט אלן, קריס לאברט וספנסר דינווידי, נשאר מועדון שמכר את עצמו עבור כוכב אחד שכל הזמן נפצע או מאיים לעזוב (קווין דוראנט), אחר שכל הזמן יוצר כותרות שליליות מחוץ לפרקט (אירווינג), ואחד נוסף שממשיך להיעלם (בן סימונס). אחרי כל זה, דווקא סטיב נאש היה זה ששילם את מחיר הקרקס השבוע. ואם זה לא מספיק, מאמן שכבר הושעה על ידי קבוצתו בשל פרשה מביכה אחרת, עוד אמור להתמנות השבוע כמחליפו (אימה יודוקה).
קווין דוראנט. אחד שכל הזמן נפצע או מאיים לעזוב (רויטרס)אז נכון, העונה עוד ארוכה, אבל בקיץ יצטרך הבעלים ג’ו טסאי להחליט אם להמשיך עם שון מרקס. ואם מרקס ממשיך, אז לאיזה כיוון הולכים - פיצוץ הסגל והליכה לבנייה מחדש, או ניסיון להמשיך לבנות על האולסטארים הקיימים? ואם מנסים להיפטר מקיירי, או דוראנט, או סימונס, מה כבר אפשר לקבל עבורם? הערך של אירווינג בעיקר, ירד באופן דרסטי. בכל מקרה הולך להיות מעניין בברוקלין. הנטס, שבזמנו משכנו את עתידם בשביל פול פירס וקווין גארנט המזדקנים, חוזרים על הטעויות של אז ופתאום נדמה שדווקא הניקס היא הקבוצה הבריאה של העיר. מי היה מאמין…
דירוג העוצמה
10. וושינגטון (4:4)
דני אבדיה מקבל הזדמנויות. על זה אי אפשר להתווכח. אחרי שני משחקים בינוניים וביקורות מרומזות יותר או פחות ממאמנו ווס אנסלד ג'וניור, הישראלי הגיב מצוין עם מדד הפלוס מינוס הטוב בקבוצתו, הגנה חזקה על ג'יימס הארדן, וניצחון נאה על פילדלפיה. אבל יציבות היא שם המשחק דני…
9. דנבר (3:5)
אחרי הניצחון על אוקלהומה סיטי, ניקולה יוקיץ' עבר את ווילט צ'מברליין במקום השלישי בטבלת הטריפל דאבל של כל הזמנים עם 79 כאלה. לפניו רק לברון ג'יימס, ג'ייסון קיד, מג'יק ג'ונסון, אוסקר רוברטסון ואיך לא, ראסל ווסטברוק שגם מוביל את הרשימה.
ניקולה יוקיץ' במאבק עם ג'רמי רובינסון (רויטרס)8. יוטה (3:6)
הג'אז פתחו את העונה עם מאזן ביתי מושלם של 0:4 ועם מייק קונלי, לאורי מרקאנן וניקייל אלכסנדר ווקר, לג'אז יש עם מי לשחק, למרות השתתפותה בפרויקט הטנקינג על שם ויקטור וומבניאמה. אגב, גם משתתפות אחרות בפרויקט, כמו סן אנטוניו ואוקלהומה סיטי מפתיעות לטובה עד עכשיו. עם דגש על עד עכשיו.
7. בוסטון (3:4)
הסלטיקס לא מבריקים ולא ממש יציבים עד עכשיו, אבל כשדברים מתחברים להם - אי אפשר לעצור אותם. וכשאומרים 'אותם' הכוונה היא כמובן לג'ייסון טייטום וג'יילן בראון.
6. ממפיס גריזליס (3:5)
דזמונד ביין עבד הרבה בקיץ על כדרור וזריקה ביד שמאל החלשה שלו, ואת התוצאות אפשר היה לראות במספר מהלכי מפתח במשחקיו האחרונים. מי שנבחר במקום נמוך יחסית בגלל “מוטת ידיים לא ארוכה מספיק”, ממשיך לענות לכל האנליסטים למיניהם, שבטוחים כי נתונים פיזיים חשובים יותר מאופי, לחימה חסרת פשרות וכן, גם אחוזי קליעה מצוינים.
דזמונד ביין (רויטרס)5. טורונטו (3:5)
על הנייר, לרפטורס חיכה לוח המשחקים הקשה ביותר במזרח בפתיחת העונה, עם שני מפגשים מול מיאמי ופילדלפיה, ועוד כמה קרבות קשים נגד קליבלנד, ברוקלין ואטלנטה. בסופו של דבר, טורונטו עשתה את העבודה כשפסקל סיאקם לוקח פיקוד על החבורה הצעירה עם הרבה עזרה בהגנה, בריבאונד וכמובן בנקודות.
4. פורטלנד (2:5)
אחת הקבוצות הכי מהנות עד עכשיו. הבלייזרס נלחמים על כל כדור עד הסוף והתקווה של המועדון להיבנות מחדש סביב דמיאן לילארד ואנפרני סיימונס המצוין, מתחילים לעלות על שרטון משום שהקבוצה פשוט טובה מדי מכדי להילחם על מקום בלוטרי.
3. אטלנטה (3:5)
הקאבס פשוט נראים מצוין ולמרות שדריוס גארלד נפצע כבר במשחק הראשון שהסתיים בהפסד לראפטורס, לקליבלנד היו מספיק כלים כדי לעשות רעש גם בלעדיו. וכך, אחרי שהקבוצה רצה עם חמישה ניצחונות רצופים, גארלנד חזר והעסק פתאום נראה היה מרשים יותר בניצחון האיכותי על בוסטון אחרי הארכה השבוע.
טריי יאנג (רויטרס)2. פיניקס (1:6)
מי שחשש מפתיחת עונה חלשה בשל פרשת רוברט סארבר, מקבל בינתיים את פיניקס המקורית שהיינו אמורים לקבל, זו שאנחנו זוכרים מלפני שנתיים. דווין בוקר היה הקלעי המצטיין בניצחון על גולדן סטייט, מיקל ברידג'ס הוביל את הקלעים מול ניו אורלינס וקאם ג'ונסון חגג על מינסוטה. מקום לא רע להיות בו.
1. מילווקי (0:7)
הקבוצה היחידה שנותרה מושלמת עושה את זה בעיקר בזכות יאניס אנטטקומפו כמובן, אבל לא רק הוא. ג'רו הולידיי נמצא בכושר האישי הטוב בקריירה שלו, ולמרות שקריס מידלטון עדיין לא חזר מאז העונה שעברה, מדובר בקבוצה שיודעת לרוץ, לשמור ולקלוע ביעילות מופתית. מישהו אמר מועמדת בכירה?
יאניס אנטטוקומפו (רויטרס)