ניו יורק ממציאה את עצמה מחדש ועושה זאת שוב

ניו יורקרים, למי שלא יודע, מתים על עצמם. הם בטוחים שהם גרים בעיר הטובה בעולם והאמת שאף אחד לא יכול לקחת מהם את העובדה הזו מהם. ציפיה דומה יש מקבוצות הספורט בעיר - להוכיח מי הכי טוב. אז בבייסבול, בפוטבול ואפילו בהוקי, העניינים מסתדרים לא רע, אבל בכדורסל כבר שנים שלא ראו בגות'הם סיטי שום דבר מהקבוצה וחצי שיש להם ב-NBA. עד לקיץ הנוכחי כמובן.

ניו ג'רזי נטס, שאכלסה כמות זעומה של אוהדים מהעיר ניו יורק עצמה והתבססה על הפרברים של המדינה השכנה, עברה מהאזור של החנונים במדולנדס, לאזור הכי גברתני שיש - ברוקלין. בתכל'ס, בניו יורק מעולם לא הייתה יריבות של ממש בין הניקס לנטס, בעיקר מכיוון שהבדלי המעמדות בין השתיים היו ברורים (למרות שהנטס, עובדתית, הייתה קבוצה מצליחה יותר בשנות האלפיים). עכשיו, כשהקבוצה הקטנה נכנסת לטריטוריה של ענקית הכדורסל ממנהטן, העניינים קצת הולכים להתחמם.

"כן, אני חושב שאני מייצג את החלום האמריקני. כל הקטע הזה שאפשר לעשות כל דבר שתרצה אם רק תתמיד ותעבוד קשה, זה משהו שחוויתי אותו. אין ספק", טע לא מזמן הראפר, המפיק המוסיקלי ומי שאוחז בחלקיק קטן מקבוצת הכדורסל החדשה של ברוקלין, ג'יי זי. "בתור ילד חלמתי, כמו כל אחד, לקלוע סל ניצחון עם הבאזר. בטח שלא דמיינתי על בעלות בקבוצת כדורסל בעיר הולדתי".

ג'יי זי הוא ברוקלין וברוקלין היא ג'יי זי
אז נכון, בעלה של אחת הנשים היפות בתבל מחזיק באחוז מזערי בלבד בנטס, אבל בשנתיים האחרונות הוא למעשה הרוח החיה שמאחורי הקבוצה. ג'יי זי היה זה שדחף למעבר מניו ג'רזי לברוקלין, שלא החזיקה קבוצת ספורט מאז שהדודג'רס שברו את הלב למקומיים ועברו ללוס אנג'לס ב-1957. ג'יי זי הוא זה שעומד מאחורי הלוגו החדש בצבעי השחור-אפור-לבן, עם B גדולה כמחווה לדודג'רס. הוא גם זה שסייע בהקמת האצטדיון המפואר בעיר ומן הסתם היה גם הראשון להופיע בו.

ג´יי זי ומיכאיל פרוחורוב (GettyImages)

במובנים רבים, ג'יי זי הוא הנטס. למרות שמדובר באיש עשיר ומפורסם, ולמרות שגם הבעלים שמחזיק ברוב השליטה במועדון, האוליגרך הרוסי מיכאיל פרוחורוב לא ממש מייצג עוני, הנטס מנסים למצב עצמם כקבוצה של המעמד הנמוך עד בינוני בעיר. ברוקלין היא לא מנהטן. היא רחוקה מהאופי הבורגני של והנוצץ של הרוב המוכר יותר של ניו יורק. בברוקלין אפשר למצוא הכל מהכל, ובכלל זה גם קהילה אפרו-אמריקנית גדולה. ההבדלים די ברורים.

גם אם הוא אחראי על סוויטות עסקים מדהימות באצטדיון החדש, גם אם הוא נפגש עם הנשיא ברק אובמה מדי פעם, ג'יי זי בא מהרחוב וברוקלין היא הרחוב. "אני חושב שהוא נותן השראה לכל ילד שמגיע מהגטו או מהפרברים", טען הראפר באו וואו שהתפרסם בעצמו בזכות העבודה לצד ג'יי זי. "אני חושב שהוא אדם שנותן דוגמא ואחרים הולכים אחריו". החיבור בינתיים, נראה נהדר. ברוקלין עמוסה בשלטי חוצות של הנטס לקראת העונה החדשה והלוגו החדש מתנוסס בכל מקום. ההתרגשות בשיאה.

ג´יי זי עם הנשיא אובמה (הטוויטר של אובמה)

"אליפות בתוך שלוש שנים"? חוצפה תוצרת ברוקלין
לאנשי מחוז קינג לא ממש אכפת אם הבעלים בפועל הוא מיליארדר רוסי. איש עסקים ממולח, פוליטיקאי מתחיל עם ים של חוצפה, שאף ניסה לרוץ מול ולדימיר פוטין במולדתו. החוצפה של פרוחורוב דווקא מתאימה לברוקלינאים, ידועים כאנשים עם פלפל מטבעם. "בתוך שלוש שנים נזכה באליפות", הצהיר לא מזמן המיליארדר, כשהוא מכניס את המערכת ללחץ קל של עמידה בציפיות.

הדודג'רס זכו באליפויות ועשו הרבה כבוד לרובע. ב-1947 הוכיחה שוב ברוקלין חוצפה חיובית, כשהחתימה את השחקן השחור הראשון - ג'קי רובינסון. התחושה של הברוקלנאים כאילו הם טובים יותר ולא צריכים טובות מאף אחד, כבר הספיקה להשתקף בנטס, שוויתרו בקיץ על המרדף אחר דווייט הווארד. עוד לפני הדיבורים על אליפות, ברוקלין עובדת קשה כדי למצב את עצמה מחדש ובינתיים זה נראה טוב.

מיכאיל פרוחורוב. החזון יתגשם? (GettyImages)

כמו ג'יי זי, גם ספייק לי מגיע מרחובות ברוקלין, אבל הוא לעולם לא יחליף את הניקס שלו. הבמאי המוערך הפך לסמל של מדיסון סקוור גארדן כבר למעלה משלושה עשורים. הוא היה שם כדי לצחוק על רג'י מילר ואפילו על מייקל ג'ורדן, הוא היה שם גם כשג'רמי לין קלע 38 נקודות על הראש של קובי בראיינט. "אני לא מתכוון להחליף קבוצה", הוא הבהיר לכל מי שתהה.

ספייק לי רוצה אליפות. עכשיו
"אני לא מבין איך לין עזב את הכחול והכתום, את המכה של הכדורסל, בשביל יוסטון. הוא בכלל ניסה להסתובב שם ברחוב? הוא יגיע לכאן וננקנק אותו. שום דבר אישי, זה כדורסל", טען לי בראיון אקסצנטרי שפורסם בחודש שעבר בניו יורק טיימס. "אני רק מקווה שכרמלו אנתוני ראה את לברון ג'יימס מניף את הגביע. אמארה הוא האיש שלי, אבל נמאס לי לראות את אותם דגלוני אליפויות ישנים בתקרת האולם. עברו כבר 40 שנה מאז התואר האחרון. אנחנו חייבים להיות רציניים יותר".

אז האם הניקס רציניים יותר? בקיץ הם החליטו שלא להשוות את חוזה העתק שהציעה יוסטון על לין, ובמקום זה הביאו לא רכז אחד, אלא שניים - ג'ייסון קיד הבלתי נגמר, שמכיר את היריבות עם הנטס מקרוב ואת ריימונד פלטון, שכבר היה בניקס ומת להוכיח שהוא יכול להוביל קבוצה בקליבר הזה. וזה לא שבארון דייויס או מייק ביבי הלכו לאנשהו, כולם כאן, כולל אימאן שופמפארט הפצוע וההחתמות החדשות בדמות רוני ברואר ופבלו פריג'יוני, שמגיע אחרי קריירה אירופית עשירה.

ג´ייסון קיד. הניקס רציניים יותר? (רויטרס)

הקו האחורי של הניקס עמוס כרגע, אבל עדיין לא טוב יותר מזה של הנטס שכולל שחקן אחד שעושה את ההבדל – דרין וויליאמס. הנטס החתימו את סי ג'יי ווטסון כמחליף, אחרי שנכנס לנעליים של דריק רוז בשיקגו כמה פעמים, ועשה עבודה נהדרת. גם הבאתו של ג'ו ג'ונסון מאטלנטה תוסיף הרבה כוח לנטס, שעדיין נראים פחות טובים מהניקס בכל עמדה שהיא לא פוינט גארד. ג'ראלד וואלאס למשל, הוא שחקן נחמד, אבל הוא לא כרמלו אנתוני.

אמארה וכרמלו? "מה שיזכרו זה כמות הניצחונות"
סטפון מארבורי, האיש שבניו יורק אוהבים לשנוא, הצית את הדיון מחדש, כשביטל לגמרי את שיתוף הפעולה האפשרי בין אמארה לכרמלו. סטודמאייר עצמו, בראיון מיוחד ל-ONE טען שהוא מחכה לעונה הנוכחית וקובע שאפשר יהיה ללכת בה עד הסוף. את הגיבוי הוא קיבל ממי שעבד איתו בקיץ, האקים אולג'ואן. הסנטר האגדי, ששיחק לצד סטארים אחרים במהלך הקריירה (ראלף סמפסון, קלייד דרקסלר), מכיר את הביקורות מקרוב וטען: "הם חייבים להבין שזו לא הסטטיסטיקה האישית שקובעת, אלא כמות הניצחונות. זה מה שיזכרו ממך". אם השילוב הזה יעבוד סוף סוף, לניו יורק תהיה באמת קבוצה מפחידה.

סטודמאייר. מחכה לעונה הנוכחית בכיליון עיניים (רויטרס)

בפאוור-פורוורד אמארה עדיף על כריס האמפריס, גם אם לנטס יש שני אירופאים מבטיחים על הספסל – טורניקה שנגליה הגאורגי הצעיר, ומירזה טלטוביץ' המצוין (אולי ההחתמה הכי גדולה של הג'נרל מנג'ר בילי קינג בקיץ). מאחורי סטודמאייר נמצא קורט תומאס הזקן, שחוזר לקבוצה עימה הגיע לגמר ב-1999, ביחד עם הסנטר המחליף, מרקוס קמבי. האחד בן 40 והשני בן 38 למי שמתעקש על מספרים (ועוד לא דיברנו על ראשיד וואלאס).

אם כבר נגענו בעמדת הסנטר, הרי שטייסון צ'נדלר עדיין עדיף על ברוק לופס עתיר הפוטנציאל. על הספסל אגב, יש לניקס לא מעט כישרונות שכמעט שכחנו, דוגמת מלך השלשות סטיב נובאק, פפאניקולאו היווני, והאיש שגם יכול לעלות בקלות בחמישיה - ג'יי אר סמית'. לנטס יש מומחה ריבאונדים בשם רג'י אוואנס, מרשון ברוקס, ג'וש צ'ילדרס, אנדריי בלאץ' וג'רי סטאקהאוס בן ה-37. האם ברוקלין יכולה לזכות באליפות? בטח לא בעונה או שתיים הקרובות. הקרב במזרח זה דבר אחד, אבל ברוקלין קודם כל צריכה לנצח בקרב על העיר.