קיץ 2018, משפחת אלכסנדר המורחבת מתיישבת במסעדה שהיא גם מתחם משחקים ובר ספורט ענק, Dave & Busters בטורונטו. כ-30 אנשים מגיעים כדי לצפות בערב הדראפט של ה-NBA. הערב הזה ייצר בשנים קודמות לא מעט כישרונות שהגיעו מאותו כור היתוך בדרום אונטריו, כמו אנדרו וויגינס וג'מאל מארי. עכשיו הגיע תורו של שיי גילג'ס-אלכסנדר, הכישרון הבא שיוצא מטורונטו וסביבתה - עיר שעד לפני עשור רק חלמה על ייצוג נכבד כל כך של שחקנים בליגה, שלא לדבר על כוכבי על.
לפחות על פי פתיחת העונה, SGA הוא כוכב על, לא פחות. ממש כמו וויגינס, גם גילג'ס-אלכסנדר הוא בן של אצנית אולימפית (שרמיין גילג'ס ייצגה את אנטיגה וברבודה בברצלונה 92'), שגדל בקנדה בשנים שבהן הכדורסל התחיל לתפוס תאוצה, במדינה שעד אמצע שנות ה-90, הייתה מכורה רק להוקי. אביו, ווהן אלכסנדר, אימן אותו מגיל צעיר ושיי נכנס לרדאר של כמעט כל המכללות הטובות בארה"ב. הוא בחר במפעל הייצור של ג'ון קליפארי בקנטאקי, ונבחר במקום ה-11 על ידי לוס אנג'לס קליפרס.
שנה חלפה, ומשפחתו המורחבת של הכוכב חזרה לאותה מסעדה כדי לצפות שוב בערב הדראפט, הפעם זה של 2019 ושל בן דודו ניקייל אלכסנדר ווקר, שנבחר במקום ה-19. שיי הראה ניצוצות וסיכם עונת רוקי מכובדת שבה נבחר לחמישיית הרוקיז השנייה של השנה. בסיום העונה הראשונה, שיי ידע שיצטרך להמשיך לעבוד קשה ולא רק על הקליעה, אלא גם על פיזיות וקבלת החלטות. הוא האמין שההזדמנות שלו לפרוץ עוד תגיע, אבל לא ידע עד כמה מהר. קוואי לנארד בחש מאחורי הקלעים וכשהאפשרות להנחית את פול ג'ורג' עלתה על הפרק, הקליפרס לא היססו ושלחו את ג’ילגס-אלכסנדר לאוקלהומה סיטי בתמורה לכוכב.
המופע האדיר מול אבדיה
אולי דווקא הם היו צריכים להסס. בפרספקטיבה של זמן, יש מצב שב-LA קצת פחות מתלהבים מאותו טרייד, אבל לגילג'ס-אלכסנדר זה לא הפריע. במדי הקליפרס הוא חיכה מהספסל להזדמנות שלו וסיים את עונת הבכורה עם ממוצע של 10.8 נקודות ו-3.3 אסיסטים. באוקלהומה סיטי הוא פרץ והתקדם משנה לשנה, עם מספר דקות שהלך ועלה. בעונת 19-20 הוא רשם 19 נקודות בממוצע, בעונה העוקבת 23.7 ואשתקד העמיד ממוצע של לא פחות מ-24.5 נקודות למשחק. השנה הוא השתלט לגמרי על העניינים, ולצד ג'וש גידי הפך למנהיג הבלתי מעורער של הת'אנדר.
במופע 42 הנקודות מול וושינגטון, SGA השווה שיא קריירה והשפיל כמעט בכל פוזשן את כל מי שווס אנסלד זרק לעברו, כולל את דני אבדיה. המופע כלל סל מהיר שקלע בזמן שאבדיה חגג נקודות חשובות משלו, וכמובן גם את שלשת הניצחון שנייה לסיום, שהעלתה את הממוצע שלו ל-32.3 נקודות למשחק. בכך הוא נצמד ללוקה דונצ'יץ', סטף קרי וג'ואל אמביד בצמרת הקלעים של הליגה, כך שלא הפתיע לשמוע את אוהדי החוץ שהגיעו לבירת ארה"ב, צועקים "M-V-P" בסיום המשחק. אלכסנדר הפך לא רק לסקורר מגוון שיכול לחדור, לקלוע מחוץ לקשת או לעלות לג'אמפ שוט, אלא גם לשחקן יעיל (קולע באחוזים טובים יותר מכל חבר בטופ 10 הקלעים של הליגה), ולמוסר טוב יותר (קרוב לשישה אסיסטים למשחק). ההשפעה שלו על המשחק היא פשוט אדירה בשני צידי המגרש, והוא גורם לכל זה להיראות קל, שזו אולי המחמאה הגדולה ביותר שאפשר לתת לשחקן.
אם בקיץ היו דיבורים על טרייד אפשרי שישלח אותו לפיניקס, בינתיים הוא נראה כמו נכס לעתיד המועדון. OKC כזכור איבדה לכל העונה את הבחירה מספר שתיים מהדראפט האחרון, צ'ט הולמגרן, אבל למרות הכל הפכה לאחת הקבוצות שהכי כיף לראות בליגה. הת’אנדר קולעים הרבה (בטופ 10 בנקודות וכמעט בכל פרמטר התקפי) וכיאה לקבוצה צעירה, לא מוותרים על אף משחק. חלק גדול מהקפיצה הגדולה שלו העונה, שיי חייב לניק נרס, מאמן הראפטורס שהדריך אותו במהלך הקיץ עם נבחרת קנדה. נרס הגיע לחלון הבינלאומי ללא חלק גדול מהכוכבים הרגילים שלו, אבל SGA התייצב שם והנהיג את הנבחרת לחצי גמר אליפות אמריקה ובהמשך גם למונדובאסקט.
הפרחים לניק נרס
נרס נתן לגארד המוכשר את המפתחות וניכר שהשניים התקרבו מאוד במהלך התקופה הזו. הביטחון האדיר שקיבל ממאמנו, עזר לשחקן לעשות את קפיצת המדרגה ולהמשיך את המומנטום לתוך פתיחת העונה הנוכחית. רויס יאנג, כתב ESPN לשעבר שהצטרף לאחרונה להנהלת הת'אנדר, גילה: "לפני שנתיים נרס אמר לי שהתחום שבו SGA יכול להשתפר במהירות הוא טווח הזריקה, בגלל שיש לו את הטכניקה הנכונה. כיום הדבר שהכי מדהים במשחק שלו, הוא המשמעת העצמית הגבוהה שפיתח. הוא לא מתפתה לקחת שלשות מרחוק כל הזמן, אלא יודע מתי לעשות את זה".
לפני כשבוע וחצי, גילג'ס-אלכסנדר פירק את הראפטורס של נרס בעיקר בזכות חכמת משחק ושיתוף חבריו לקבוצה. "זה עדיין שלב מוקדם של העונה, אבל זה מטורף לראות את מה שהוא עושה”, אמר ניק נרס בעצמו אחרי המשחק. “הקליעה, ההנהגה, קבלת ההחלטות. יש לו צעד ראשון שאי אפשר לעצור, וכשאתה מנסה ללכוד אותו, הוא מהיר ויודע להתחמק. המהירות שבה הוא עובר את המגן שלו בדרך לסל היא ברמה עילית. בשנתיים הראשונות בליגה הוא היה עושה את הנקודות שלו בריצה לטבעת ועכשיו יש לו יכולת לזרוק מכל מרחק. הוא מפתח יכולות להתמודד עם כל מה שזורקים לעברו".
אם ימשיך כך, זו עשויה להיות עונה טובה יותר מזו של ג'מאל מארי ב-2021 וכזו שמזכירה אולי את שנות ה-MVP של סטיב נאש בשיאו. כן, גילג'ס אלכסנדר נמצא ממש שם, בדרך להפוך לאחד משלושת הכדורסלנים הטובים בכל הזמנים שיצאו ממדינת המייפל. בכלל, הכדורסל הקנדי ממשיך להתרומם, כשאוקלהומה סיטי הפכה לסוג של סניף הדגל, כשלצד גילג'ס אלכסנדר, מככבים גם לו דורט ויוג'ין אומורוי. ועוד לא דיברנו על הרוקי בנדיקט מאת'רין, שעולה מהספסל באינדיאנה ומקדים במספרים שחקנים גדולים ומוכרים הרבה יותר ממנו. אבל זה כבר סיפור לפרק אחר.
סיבה לדאגה?
בפינה החדשה שלפנינו נסקור את הקבוצות שלא נכנסו לעשירייה הראשונה, אבל עדיין שוות דיון. ואיך אפשר בלי להתחיל בקבוצה הבלתי מתפקדת של ברוקלין.
דוראנט מלכלך על כולם - מדד דאגה: 8
אם הדרמה סביב קיירי אירווינג לא הספיקה, וזו הייתה חתיכת דרמה שעדיין עושה הרבה רעש, הגיע קווין דוראנט כדי לדבר על הכל בראיון ב'אטלנטיק', בו הוא הוציא את כל הכביסה המלוכלכת החוצה. דווקא בנושא קיירי הוא לא חידש יותר מדי ("שני הצדדים למדו. הגיע הזמן לעבור הלאה"), אבל על סטיב נאש היה לו הרבה מה להגיד. אז מסתבר שאת הטרייד בקיץ הוא ביקש בגלל שלא הסתדר עם המאמן, שלדעתו לא ידע להכין את הקבוצה למשחקים. את שחקני הסגל המשלימים הוא בכלל לא מכבד.
הווריורס לא מנצחים בחוץ - מדד דאגה: 6
גולדן סטייט פתחה את העונה עם 8:0 מחוץ לאולמה הביתי בסן פרנסיסקו. זה מאזן החוץ הכי גרוע של המועדון מאז סוף שנות השמונים ומאזן החוץ הגרוע ביותר לקבוצה אלופה מאז שיקגו של אחרי פרישת ג'ורדן ב-1998/99. אחרי משחק הפתיחה המרשים מול הלייקרס, כולנו חשבנו שגולדן סטייט לא תפסיק לנצח, כשהיא משלבת בחכמה בין וותיקים לצעירים בעלי פוטנציאל. בפועל, משהו שם לא התחבר כמו שצריך ואת הלייקרס הרי כולם מנצחים.
סטף קרי עוד עושה את שלו, אבל קליי תומפסון לא מצליח לשחזר את כושרו מלפני הפציעה וגם דריימונד גרין לא יציב. אבל עיקר הדאגה של אנשי הווריורס מגיעה מהסגל הצעיר - להוציא את ג'ורדן פול כמובן. ג'ונתן קומינגה ובעיקר מוזס מודי, מקבלים פירורים ואת ג'יימס ווייזמן שלחו לג'י ליג. לג'י ליג! צריך לומר את האמת, סטיב קר ובוב מאיירס ציפו מקליי ואפילו מדריימונד להיות טובים יותר, הם גם ציפו מהצעירים להיות מוכנים יותר, אבל עד עכשיו זה לא קרה.
בסך הכל, למרות הכישרון הבלתי נגמר, גולדן סטייט לא נראית טוב ולא תוכל להרשות לעצמה לבזבז עוד שנה של סטף. היא תצטרך לבצע שינויים, בין אם דרך טריידים או דרך שינויים פנימיים בסגל, והדחיקה של ווייזמן ומודי אל החוצה, היא אולי חלק מהעניין. "יש תקופות במשך עונה ארוכה שבהן נראה כי דברים יוצאים מכלל שליטה", טוען סטיב קר. "אבל חלק גדול מלהיות קבוצה גדולה ומועדון יציב, זה להבין איך עוברים את זה". קר צודק. אחרי הכל מדובר באלופה מכהנת, שיודעת כיצד להגיע לשיא בתזמון הנכון.
"הפסדים מתחילים להפוך להרגל אם לא מתקנים דברים במהירות", אמר השבוע סטף קרי. "נמנענו מזה לאורך תקופה ארוכה, אבל עכשיו זה מגיע ואנחנו צריכים להתמודד". בתכלס לווריורס יש מספיק כישרון וניסיון כדי לצאת מהמצב הנוכחי, אבל סטיבן איי סמית' מ-ESPN, בטוח שזה הזמן דווקא להחזיר את דוראנט. "הם יכולים לוותר על אחד או שניים מהצעירים שיש להם. זה עדיף מאשר לבזבז עוד עונה של סטף". נו טוב.
דירוג העוצמה
10. קליבלנד (בשבוע שעבר 6, מאזן: 6:8)
דריוס גארלנד קלע השבוע 51 נקודות מול מינסוטה והפך לרביעי בהיסטוריה של הקאבס שקולע מעל 50 נקודות אחרי לברון ג'יימס, קיירי אירווינג ו-וולט ווסלי. "לא ידעתי שהגעתי למספר הזה. החברים לא אמרו לי כי כל מה שחשבנו עליו זה לנצח”, אמר הכוכב בסיום. “זה מה שכל כך נהדר בחבורה שיש לנו, לאף אחד לא אכפת מהמספרים האישיים שלו. כל מה שחשוב זו טובת הקבוצה". אז מה הדיסוננס כאן? גארלנד נפצע במשחק פתיחת העונה מול טורונטו, שנגמר בהפסד. בלעדיו הקבוצה שלו ניצחה בלי הפסקה. אבל מאז שחזר קליבלנד ב-5:1 מייאש, כשאת הניצחון היחיד שלו העונה הוא רשם מול הלייקרס. זו שכולם מנצחים כבר אמרנו?
9. וושינגטון (כניסה חדשה, מאזן: 7:8)
דני אבדיה קיבל יותר דקות מאי פעם בתקופה הקצרה שבראדלי ביל לא שיחק. הוא החזיר עם שיא עונתי בנקודות מדי משחק במהלך השבוע (12, 13 ו-21), היה יעיל ויציב גם בהגנה, כשהוא שותף בכיר בריצת ארבעת הניצחונות הרצופים של הוויזארדס. כשביל חזר מול אוקלהומה סיטי, אבדיה המשיך לקבל 30 דקות (בהן קלע 12), בנוסף לסל החשוב ביד שמאל בדקות הקלאץ' מול הת'אנדר, שלא הספיק כדי למנוע הפסד בנקודה לבחור מתחילת הכתבה.
8. סקרמנטו (כניסה חדשה, מאזן: 6:8)
הקינגס קלעו לא פחות מ-153 נקודות על ברוקלין, 130 על סן אנטוניו ובכלל עד עכשיו הם מתפרעים בכל הקשור לצד ההתקפי (מובילים את הליגה ביחד עם בוסטון, עם ממוצע של מעל 120 נקודות למשחק). דומנטאס סבוניס ודיארון פוקס, ביחד עם הריסון בארנס הוותיק, פשוט משחקים חזק יותר מיריבותיהם, מהר יותר וחכם יותר. עם ארבעה ניצחונות רצופים, סקרמנטו היא ללא ספק ההפתעה הנעימה של הליגה.
7. יוטה (בשבוע שעבר 3, מאזן: 10:6)
מילא להפסיד בוושינגטון ופילדלפיה, אבל לעשות את זה בבית מול הניקס, זה כבר יותר מדי. הג'אז עם שלושה הפסדים ברציפות, אולי חוזרים לגודלם הטבעי. "כשאנחנו משחקים את הכדורסל שלנו, אנחנו קבוצה טובה. הבעיה שכרגע אנחנו לא משחקים נכון", סיכם קלי אוליניק. טוב, תמיד יש את שבוע הבא.
6. אטלנטה (בשבוע שעבר 7, מאזן: 6:9)
דווקא אחרי ניצחונות על פילי ומילווקי (פעמיים בשבועיים), ההוקס נראו חסרי אונים מול בוסטון, כשטריי יאנג ממשיך לקלוע באחוזים הכי גרועים בקרב שחקני האולסטאר עד היום (38.2 אחוזים מהשדה).
5. דנבר (בשבוע שעבר 8, מאזן: 4:9)
הנאגטס החליטו לתת לניקולה יוקיץ' לנוח מול ניו יורק וזה נגמר בהפסד, אבל בסך הכל הקבוצה ממשיכה להיראות טוב בהתקפה ורע בהגנה.
4. פורטלנד (בשבוע שעבר 4, מאזן: 5:10)
אחרי ארבעה משחקים רצופים בהם קלע מעל 23 נקודות, ג'ראמי גרנט נרגע מול הנטס, לא שזה מפריע לבלייזרס להוביל את המערב. אם ניקח בחשבון שמסע משחקי חוץ במזרח הקשה מחכה לחבורה מאורגון השבוע, אולי נקבל עוד קצת בעיות ממש בקרוב.
3. פיניקס (בשבוע שעבר 2, מאזן: 5:9)
סטף קלע עליהם 50, אבל לסאנס זה לא הפריע להשיג ניצחון מרשים. דווין בוקר בכושר שיא וכריס פול חזר אחרי היעדרות של שלושה משחקים. המשמעות - פיניקס חזרה לנצח.
2. מילווקי (בשבוע שעבר 1. מאזן: 3:10)
הבאקס ממשיכים לשמור על יציבות גם ללא ג'רו הולידיי הפצוע, הרבה בזכות יכולת ה-MVP של יאניס אנטטוקומפו, שמסדר לחברים הרבה שטח מחייה. תשאלו את ברוק לופז, שקלע 7 מ-9 ל-3 מול קליבלנד.
1. בוסטון (בשבוע שעבר 5, מאזן: 3:12)
הסלטיקס מפחידים את הליגה עם 8 ניצחונות רצופים, וזה קורה בעיקר בגלל העומק. מרכוס סמארט ומלקולם ברוגדון פצועים (מרוברט וויליאמס כבר שכחנו), אבל אף אחד לא מרגיש את זה. ג'יילן בראון וג'ייסון טייטום לא תמיד בשיאם (כמו שראינו מול אוקלהומה סיטי ולפרקים מול אטלנטה), אבל בוסטון עדיין גדולה על כולם. ההוקס שאמורים להיות קבוצה חזקה, נראו כמו קבוצת פליי-אין בקושי מול הירוקים. סם האוזר ופייטון פריצ'ארד קולעים באחוזים מטורפים, גרנט וויליאמס הוא גרנט וויליאמס וג'ו מאזולה עושה קסמים.