יומן מסע בליגה הטובה בעולם

אני חושב ששנת 2011 התחילה טוב מאוד. סוף-סוף יש איזושהי יציבות במערכת מבחינת ההיררכיה, ומבחינה אישית אני מרגיש שאני עושה את העבודה שלי, כאשר אני נמצא על הפרקט, בצורה טובה.

הקבוצה, לצערי, עדיין לא מצליחה לייצר רצף ניצחונות, מאחר שהמשחק הקבוצתי שלנו לוקה מאוד בחסר וזו הסיבה המרכזית להפסדים שלנו. אמנם אפשר לומר שטייריק אוואנס, שהוא חלק משמעותי בקבוצה, לא משחק בגלל פציעה, אבל ברמות האלה אין ואקום והסגל הרחב שלנו צריך להספיק, אם נשחק כמו שצריך.

בימים אלו אנחנו נמצאים בעיצומו של אחד ממסעות המשחקים הקשים והאינטנסיביים ביותר של הקבוצה העונה, אם לא הקשה שבהם, שכולל 6 משחקים ב-9 לילות.

אוואנס. הוא חסר לנו, אבל הסגל צריך להספיק (רויטרס)

מיד לאחר המשחק בלילה הקודם, מול וושינגטון, שנגמר אחרי הארכה צמודה מאוד, נסענו באוטובוס היישר לשדה התעופה, כשאת ארוחת הערב אנחנו אוכלים על המטוס, דקות לפני ההמראה.

בגלל סופת השלגים בבוסטון, הגענו לעיר מאוד מאוחר, ורק בסביבות 4 וחצי לפנות בוקר התמקמנו במלון, כאשר ב-19:30 כבר התחיל המשחק מול בוסטון. בגלל ההגעה המאוחרת, כל סדר היום השתנה לגמרי, כאשר כל אחד מהשחקנים קיבל את הבוקר החופשי שלו על מנת להתכונן למשחק. אני, באופן אישי, נחתי רוב הזמן בחדר כדי להחזיר את האנרגיות שאבדו אחרי המשחק הקודם והטיסה.

למרות צפיפות המשחקים, ההכנה ב-NBA מדוקדקת לכל משחק ומשחק. ברור שאם היו לנו 3-4 ימים בין כל מפגש, ההכנה היתה טובה יותר, אבל גם הפעם, למרות השיבוש בלו"ז, הצוות המקצועי ערך לנו ניתוח של שחקני היריבה, כולל וידאו, וכל שחקן קיבל דף מפורט על היריבה ועל המטרות שלו במשחק.

עומרי כספי מול טורונטו. אנחנו אוכלים על המטוס, דקות לפני ההמראה (רויטרס)

על הפרקט עצמו, הבדלי הרמות היו ברורים. שיחקנו נגד קבוצה שהיא אחת משלוש הקבוצות הטובות בליגה, ולאחר שהיא הפסידה בשני המשחקים האחרונים, רצתה לנצח ולחזור לתלם. המשחק, למעשה, הסתיים כבר בתחילת הרבע השלישי עם הריצה הנהדרת (מבחינתם) שהם עשו.

בוסטון היא מערכת משומנת, עם רמת דיוק וביצוע של דברים בצורה בלתי רגילה וההגנה הכי טובה בליגה. יש לה שילוב נהדר של צמד הוותיקים, פול פירס וריי אלן, לצד ראג'ון רונדו הצעיר והכשרוני, ומי שירצה להגיע לגמר, יצטרך לעבור דרכם. לא בטוח שהוא יצליח.

אנחנו, לעומתם, שיחקנו בצורה מאוד-מאוד לא טובה. דברים לא הלכו כמו שרצינו בשני צדי הפרקט, ונראינו כאינדיבידואלים ולא קבוצה. פשוט חבל.

פירס ואלן. האליפות תעבור דרכם (רויטרס)

בעוד יומיים אנחנו פוגשים את הניקס, ולמרות ששיחקתי נגדם כבר כמה פעמים, זה תמיד מרגש להגיע לניו-יורק – גם מבחינה מקצועית, שכן מדובר במכה של הכדורסל, ובמדיסון סקוור גארדן, אחר האולמות עם ההיסטוריה הכי גדולה ב-NBA, וגם מבחינה אישית, לשחק לעייני הקהל היהודי המקומי.

לצערי, המשחק יהיה בערב שישי, כך שכמות האוהדים לא תהיה כמו בשנה שעברה, אבל אני מקווה שלפחות התוצאה תהיה זהה לעונה הקודמת, אז ניצחנו.

בגלל חלון ההעברות בליגה, שאלו אותי אם אני חולם להגיע בטרייד לניקס, שהוזכרה כמועמדת לקלוט אותי. האמת? החלום היחיד שלי כרגע הוא לנצח בניו-יורק, בדטרויט ולאחר מכן באטלנטה.