לא משנה איך עונת 2022/23 ב-NBA תסתיים, כבר אפשר להכתיר אותה לעונה היסטורית. הכדורסל האמריקאי, או לפחות דרך המחשבה לשחק כדורסל בארצות הברית, התפתח בצורה שהייתה קשה לחיזוי ופתאום שיאים כמו 100 הנקודות של ווילט צ’מברליין נראים כמו משהו שיכול להישבר בעשור הקרוב.
תוך פחות מחודשיים לתוך שנת 2023 וכבר שני שחקנים הצליחו להכניס את העונה הסדירה הנוכחית להיסטוריה המרשימה של הכדורסל. דונובן מיטשל קלע 71 נקודות מול שיקגו בולס בתחילת חודש ינואר, בעוד דמיאן לילארד קלע את אותו מספר נקודות מול אסופת השחקנים שמשחקת תחת השם יוסטון רוקטס. כל אחד מהם, בדרכו, קבע כי זאת הפעם הראשונה אי פעם ששני שחקנים שונים קולעים 70+ בעונה אחת.
אז למה זה קרה? בשביל להגיע לזה צריך לחזור כמה עשורים אחורה, עד לעונת 1979/80. כריס פורד מוושינגטון בולטס (בגלגולה הנוכחי וושינגטון וויזארדס) קלע אז את השלשה הראשונה אי פעם ב-NBA. לארי בירד היה הראשון להפוך את הזריקה משם לכלי נשק, רג’י מילר שכלל אותו לאחר מכן תחת שרביטו של בירד והיום, שלושה עשורים אחר כך, כל שחקן צריך בארסנל הכלים שלו את היכולת לזרוק מחוץ לקשת.
לארי בירד ורג'י מילר. שכללו את הקליעה (רויטרס)עד שהחוק נכנס, הכדורסל היה משחק של גבוהים. צ’מברליין, ביל ראסל, ג’ורג’ מיקאן וכו’ היו שולטים מתחת לסלים ומשם היה הכי קל לייצר נקודות, כאשר שחקנים קצת יותר נמוכים, כמו ג’רי ווסט ואלג’ין ביילור לדוגמה, היו צריכים למצוא דרך יותר מתוחכמת ליצור נקודות. בכדורסל של היום, הדרך ליצור נקודות הרבה יותר רחבה.
שחקנים נמוכים יותר מ-1.90 מטרים כמו דמיאן לילארד, טרה יאנג וסטף קרי פיתחו את היכולת לזרוק גם שני מטרים מחוץ לקשת השלוש ולקלוע באחוזים יעילים. ההתקפה, שבעבר התחילה באזור הקשת והיום אנחנו רואים אותה בעיקר במשחקי ילדים, עברה קצת יותר קדימה ומחייבת את ההגנה לצאת יותר החוצה. הדרך לסל מעולם לא נראתה פשוטה יותר.
סטף קרי וקליי תומפסון חוגגים. שינו את הליגה (רויטרס)15 שחקנים העונה ששיחקו למעלה מ-50% מהמשחקים שלהם נמצאים עם אחוז שימוש (usage) גבוה מ-30. למעט ג’ייסון טייטום וג’יילן בראון מבוסטון סלטיקס, כל השאר נמצאים בקבוצות שונות והם בעצם האנשים שדרכם כל התקפה עוברת. לברון ג’יימס, לוקה דונצ’יץ’, ג’ואל אמביד, שיי גילג’ס אלכסנדר, כולם חוו לפחות פעם אחת העונה תצוגות קליעה גדולות. לא פלא שכבר בשבוע האחרון של חודש פברואר נשבר השיא של כמות קליעות של 40+ נקודות בעונה שלמה (142), כשגם כמות השחקנים שעשו זאת חצתה את גבול ה-50.
הכדורסל הופך מול העיניים שלנו ליותר ריכוזי. יותר ויותר קבוצות מתבססות סביב כוכב על אחד שהכל עובר בהתקפה דרכו. מועדונים הבינו שהתבססות על שיטה שכזאת היא מסוכנת והחלו לבנות קבוצות עם שני שחקנים שיכולים למלא את המקום הזה בהתקפה. קיירי אירווינג חבר לדונצ’יץ’ בדאלאס, דז’ונטה מארי חבר ליאנג באטלנטה וקריסטאפס פורזינגיס חבר לבראדלי ביל בוויזארדס. לקבוצות שלהן אין את הפריווליגיה הזאת, כמו פורטלנד טרייל בלייזרס ולילארד, מתבססות על הקליעה שלו וייצור המצבים שלו כך שאם הוא תופס יום, כמו מול הרוקטס, הוא יכול להגיע למספרים גבוהים בכל פעם מחדש.
לוקה דונצ'יץ' וקיירי אירווינג (רויטרס)הצוות המסייע של אותם כוכבים גדל לתוך ליגה שמתבססת על קליעה לשלוש. הדור שנכנס לליגה החל מ-2017, שהיום מתחיל להשתלט על העניינים, ראה את מה שגולדן סטייט הביאה לכדורסל והבין שהיום אם אתה לא הכוכב, אז שלפחות תהיה קלע טוב. זאת אחת הסיבות מדוע בן סימונס, הבחירה הראשונה בדראפט 2016, עדיין מתקשה למצוא את המקום שלו בתוך העולם אליו הוא לא הצליח, או פחד, להתקדם.
הקבוצות עצמן, שהשחקנים הצעירים כבר הגיעו אליהם וכמעט לכל שחקן בגובה 2.10 מ’ יכול לקלוע מחוץ לקשת בהינתן זריקה מתאימה, כבר מצליחות לקלוע יותר ללא עלייה משמעותית בקצב המשחק. בזמן שתצוגות התקפיות של 120-130 נקודות הפך למשהו שכיח, היום קבוצות יכולות לקלוע גם מעל 150 נקודות ב-48 דקות וזה ייראה יחסית נורמטיבי. אוקלהומה סיטי ת’אנדר עשתה זאת מול יוסטון, ממפיס גריזליס עשו זאת מול OKC בעונה שעברה והשיא הגיע בין הלוס אנג’לס קליפרס לסקרמנטו קינגס, שהגיעו ל-153 כל אחת באותו המשחק שבסיומו נקלעה כמות הנקודות השנייה בגובהה אי פעם. זה לא שלא היו הגנות במשחק הזה, שבסופו של דבר גם הוכרע על פעולות בצד האפור של הכדורסל, אלא פשוט כמעט כל כדור נכנס. הקינגס הגדילו לעשות ובחודש ינואר הפכו לקבוצה השמינית אי פעם שקולעת לפחות 130 נקודות למשחק חמש פעמים ברציפות.
מאליק מונק ודיארון פוקס. חוו התפוצצות (רויטרס)השחקנים הטובים שרואים היום ב-NBA הם כאלו שיכולים לקלוע כמעט מכל טווח. בזמן שהקליעה לשלוש נהייתה סוג של טאבו, היחס לקליעה מחצי מרחק הפך לכמעט לא רצוי בליגה, אבל הקבוצות שכן זורקות ממנו בוחרות לעשות זאת כדי לשבש את התכניות ההגנתיות של היריבה, במתרכזות בעיקר במניעת שלשות וקליעות מתחת לצבע. שחקנים כמו דמאר דרוזן, שחי על הזריקות מחצי מרחק, כבר לא נראים באופק.
גם הסנטרים התפתחו יחד עם המשחק והביאו סגנון חדש לליגה שמשפר התקפית את הקבוצות. ברגע שיש ריווח של חמישה שחקנים בהתקפה, יחד עם חוק השלוש שניות בצבע של ההגנה, הרבה יותר פשוט לקלוע אם השחקן הכי גבוה על המגרש מחזיק בכדור מחוץ לקשת ורואה את כולו. זאת אחת הסיבות שיאניס אנטטקומפו, ניקולה יוקיץ’ ואמביד הם האנשים המרכזיים בדיוני ה-MVP של העונה הסדירה. עד לראסל ווסטברוק אף אחד לא חשב ששחקן יכול לסיים עונה עם ממוצע טריפל דאבל והוא עשה זאת שלוש פעמים ברציפות. העונה, יוקיץ’ בדרך לעשות זאת ממרומי 211 סנטימטריו.
ניקולה יוקיץ'. שובר תקרות זכוכית בכל פעם מחדש (רויטרס)הקו הזה אמור להגיע לנקודת קיצון שלו החל מהעונה הבאה. צ’ט הולמגרן ו-ויקטור וומבניאמה, הבחירה מספר 2 של דראפט 2022 והבחירה מספר 1 של דראפט 2023 העתידי בהתאמה, הם שני שחקנים שארסנל הכלים שלהם יכול לפתח אותם להיות הסנטר המושלם בכדורסל המודרני – חסימה, הגנה, חטיפה, זריזות, סיומת מתחת לסל, ראיית משחק ובעיקר קליעה. הם שניים שגדלו לתוך מציאות של קליעה ממרחק גבוה ושכללו אותה בהתאם לגובה שלהם (האמריקאי 2.16 מ’, הצרפתי 2.20 מ’). כשהעיניים שלך מעל כולם והידיים שלך מגיעות יותר גבוה מכולם, הקבוצות היריבות הרבה יותר יתקשו מולם בהגנה ואינפלציית הנקודות רק תמשיך לעלות ככל שהם ודומיהם ישתפרו.
מה לגבי העתיד? היו הרבה דיבורים במהלך השנים לעשות גם קו של ארבע נקודות. אמרו שזה יהפוך את הכדורסל לקרקס, שבסוף שחקנים יעברו את החצי ויתחילו לזרוק משם, אבל זה מה שקורה גם היום. ב-1967, כשמיקאן הגה את הרעיון, האוהדים היו משתגעים מכל שלשה שנכנסת. גם היום, כשרק 36 שחקנים מתוך קצת יותר מ-500 שחקנים לא הרימו זריקה אחת מחוץ לקשת, עדיין יש קצת ריגוש בשלשה מיוחדת או ממרחק.
ויקטור וומבניאמה. מסמל את העתיד של הליגה (רויטרס)העלייה הזאת יכולה גם להיעצר. קבוצות ילמדו להגן במרחב גדול יותר ויצליחו יותר ויותר להוציא את הכדור מהידיים של מי שמשחק כדורסל שהוא יותר ריכוזי (תשעה שחקנים עם 29+ נקודות למשחק). ההתקפות יצטרכו לחשב מסלול מחדש איך לקלוע יותר וקבוצות שיחזיקו במספר יותר רב של קלעים איכותיים פחות אמורות להתקשות בקטע הזה. הכדורסל האמריקאי מתחיל לאט לאט להגיע גם לאירופה ואנחנו פחות רואים משחקים בהן קבוצות מתקשות לעבור את ה-70 נקודות, למרות שבעבר הלא רחוק זה היה יותר שכיח.
אפשר לומר, לפחות במובן מסוים, שהכדורסל שב למקורות שלו. הדרישה לשחקנים גבוהים ואיכותיים לא נעלמה מן העולם, אבל הדרישות מהם הפכו לשונות. היום לשחקנים כמו מיטשל רובינסון ודיאנדרה ג’ורדן, גבוהים שלוקחים ריבאונדים, קולעים ביעילות מתחת לסל וחוסמים בהגנה, יש פחות ביקוש משחקנים כמו באדי הילד ויוטה ווטנאבה, שיודעים בעיקר לקלוע מחוץ לקשת ולעשות הגנה ברוב חלקי המגרש. אם אתה גם גבוה שיכול לקחת ריבאונדים כמו הסנטרים וגם עם יד רכה מחוץ לקשת כמו הקלעים, המקום שלך בעולם הכדורסל כמעט מובטח. אם אתה יודע גם לעשות הגנה, הדקות שלך בעולם הכדורסל מובטחות.
דיאנדרה ג'ורדן. להיות גבוה שעושה הגנה מתחת לסל זה כבר לא מספיק (רויטרס)בסוף, לראות מישהו עושה משהו שהוא כביכול לא אמור לעשות עדיין מביא ריגוש כל פעם מחדש. לראות את יוקיץ’ נותן עוד מסירת עין עקומה, את דונצ’יץ’ קולע מעל שחקנים שגבוהים ממנו בשני ראשים ואפילו את מאק מקלאנג מטביע בצורה שאף אחד לא דמיין. לכיוון הזה, של מציאת הדבר הייחודי הבא, הכדורסל האמריקאי מתקדם. בעתיד נראה אם שאר העולם גם כן יחפש את זה.