כבר כמה חודשים מסתובבים בלוס אנג'לס עם התחושה שהעונה הזו גמורה. וזה היה נכון גם כשהלייקרס היו בסביבות המקום השמיני במערב באותה תקופת זמן. ההבנה שעם הסגל הזה, ובעיקר בדרך בה הקבוצה שיחקה, לצהובים-סגולים אין ממש מה לחפש בפלייאוף גם ככה. הציפייה כי שובו של אנתוני דייויס יסדר את העניינים, היוותה יותר מהכול, תירוץ קלוש ליכולת העלובה שהקבוצה הפגינה ביותר מחצי העונה שעברה בלעדיו. אחרי הכל, אף אחד לא ממש הופתע מהעובדה שהניצחונות לא הגיעו גם כשדייויס חזר בסופו של דבר.
ומה עם לברון ג'יימס? בשלושת המשחקים הקובעים שחיכו ללייקרס בשבוע האחרון, כשלכולם היה ברור שניצחון או הפסד בכל אחד מהם עלול לגמור סופית את העונה, לברון אפילו לא שיחק. העובדה שפציעה לא משמעותית בקרסול גרמה לו להחמיץ משחקים כל כך מכריעים, שבעבר הוא היה עולה לשחק בהם עם זריקה, יכולים להמחיש קצת על הלך הרוח. בגיל 37 קינג ג'יימס פשוט הגיע עייף למאני טיים. יותר מדי עייף. וגם הוא ידע את זה.
השבוע הוא זכה לטונות של ביקורות, אפילו מצד אגדות לייקרס, כמו מג'יק ג'ונסון וקרים עבדול ג'באר. ג'באר התנצל מאוחר יותר על כך שהוא קרא לחלק מההתבטאויות של ג'יימס, מביכות, אבל אין ספק שמשהו נפגע במעמדו של הסופרסטאר. על המגרש הוא היה צריך לעבוד קשה יותר אולי מאי פעם, כשלא היה אף אחד לצידו, שהתעלה כשהיה צריך. לברון שבר שיאים, הוביל את טבלת מלך הסלים והתקרב עוד קצת לשיא הנקודות בכל הזמנים של אותו עבדול ג'באר.
גם הסגל המבוגר, שכולל שחקנים כמו טרבור אריזה, כרמלו אנתוני ודווייט האוורד שהיו בשיאם איפשהו בתחילת העשור הקודם, הגיע מן הסתם לא פחות עייף. ועוד לא דיברנו על ראסל ווסטברוק, שלא התחבר לקבוצה מהיום הראשון. אבל עזבו את הכול, בקליפורניה שיחקו פשוט רע לאורך רוב העונה. כדורסל לא חכם, לא מהיר, לא מדוייק ובעיקר, חסר נשמה. מעבר לבעיות בסגל, קשה להשתחרר מהאשמה שרובצת מעל ראשו של המאמן פרנק ווגל, שפשוט לא הצליח להרים את הקבוצה במשך העונה כולה. ללייקרס היו כמה הזדמנויות לבצע זעזוע בעמדת המאמן, אבל הם החליטו לחכות.
מה האשמה של לברון?
מאז ההדחה הרשמית מהפלייאוף, התעסקו בימים האחרונים בלוס אנג'לס במציאת אשמים. השחקנים עצמם לא התביישו לדבר על פציעות, כתירוץ לאחת האכזבות הכי גדולות אי פעם. "אם היינו בסגל מלא לאורך רוב הזמן, מי יודע מה היה קורה. הרי לא ממש גרדנו את התקרה שלנו", אמר דייויס. הג'נרל מנג'ר רוב פלינקה קיבל גם הוא לא מעט חיצי ביקורת על בניית הקבוצה, ולאחר מכן על חוסר היכולת להתחזק בטרייד דד ליין. למרות שלא ממש היה לו עם מה לעבוד.
אבל האשם העיקרי, אחרי הכול, היה מי ששמו ייחקק לעד כסמל של עונת הבלהות הזו - ווסטברוק. הגארד שובר השיאים, לא התחבר לצורת המשחק וכנראה שגם לא לחדר ההלבשה בלוס אנג'לס. ראיין רוסילו, כתב 'דה רינגר', גילה כי בימים האחרונים הגיעו לידיו דיווחים דומים לאלו שהגיעו בזמנו מברוקלין על הארדן, על כך שווסטברוק, פשוט לא אהוב בחדר ההלבשה. רוסילו האשים את מקום עבודתו לשעבר, ESPN, על סיקור אוהד מדי כלפי ג'יימס וגילה כי מקורבים לכוכב, מנסים לשנות את הלך הרוח והנרטיב לפיו לברון היה זה שדחף להביא את ווסטברוק בקיץ.
ללייקרס הייתה הזדמנות אמיתית להחתים את דמאר דרוזן, קייל לאורי או באדי הילד בסיטואציות שונות במהלך הפגרה, במה שהיה אולי מאפשר להם לשמור על חלק מחתיכות הפאזל שעזבו בזמנו לוושינגטון בתמורה לראס (קולדוול פול, מונטרז הארל, קייל קוזמה). במקום זאת, בסוכנות 'קלאץ' ובמחנה ג'יימס, דחפו לטרייד על ווסטברוק והחתמת כרמלו, שביחד עם דייויס ולברון עצמו - יצר סגל שכולל ארבע שמות ברשימת 75 השחקנים הגדולים של כל הזמנים. פרויקט ענק בסגנון הגלאקטיקוס שהתרסק, ולבסוף החזיר את המושג 'עגלקטיקוס' ללקסיקון.
אחרי ההצלחה של קבוצות הכוכבים אינסטנט שנבנו קודם בבוסטון ואחר כך במיאמי וגולדן סטייט, הליגה התחילה ללכת בכיוון שונה בשנים האחרונות. אלופת העונה שעברה, מילווקי, נבנתה בבסיסה דרך הדראפט וכך גם מועמדות אחרות לכתר, כמו פיניקס, בוסטון, ממפיס ודנבר. הגלאקטיקוס כבר לא עובד כנראה, כך שלא ברורה ההתעקשות ללכת על שחקן כמו ווסטברוק, עם ההיסטוריה והמוניטין שלו, כדי להשלים סגל מלא חורים.
בסופו של דבר, כל החלטה על הסגל לא הייתה עוברת ללא אישור של שחקן בקליבר של לברון. זה בטוח. ברון רוצה כל כך להשיג עוד אליפות לפני סוף הקריירה, עד שהוא - על פי הסברה לפחות - גרם להנהלת הלייקרס למשכן את עתידה. על פי הדיווחים, עד סיום הטרייד דד-ליין, אנשיו ג'יימס כמעט ושכנעו את פלינקה לוותר גם על בחירות הדראפט האחרונות שעוד נשארו ללייקרס (סיבוב ראשון ב-27' ו-29'), אבל הפעם ה-GM לא הקשיב, ובקיץ ינסה לבנות מחדש קבוצה מנצחת עם הכלים האחרונים שעוד נותרו לו.
איך ממשיכים מכאן
רוב פלינקה אמור לקבל עוד שנה בשביל לנסות לחבר משהו, אבל בנוגע לווגל הכול פתוח. מה לגבי השחקנים? נתחיל, איך לא, בלברון שהודיע כי הוא ממשיך כל עוד הוא יכול. והעונה הוא הוכיח שהוא עוד יכול. לג'יימס יש כבר יותר מדי קשרים עסקיים בלוס אנג'לס, כך שסביר להניח שהוא יישאר בעיר המלאכים או קרוב אליה. אז נכון שהיו דיבורים על הקליפרס, אבל קשה להאמין שהוא יעזוב את אחד משני המועדונים הכי מעוטרים בליגה. דיווחים על התעניינות אפשרית מהווריורס, נתקלו במשפט אחד של סטף קרי, שאמר השבוע: "אני בסדר. אנחנו לא צריכים אף אחד".
העונה הבאה תהיה האחרונה בחוזה המפלצתי של ווסטברוק, ולכולם ברור שפלינקה יחפש עבורו טרייד. אלא ששחקנים בשנת חוזה אחרונה הם דווקא מצרך די מבוקש וייתכן שהוא יישאר למרות הכול. מה גם שאין יותר מדי קבוצות שמעוניינות בו, למרות הדיבורים על שארלוט, שתצטרך לפנות מקום בתקרת השכר שלה בעוד שנה, בשביל להאריך חוזים של כמה משחקניה החשובים. אם ההורנטס יילכו על ראס, לא מן הנמנע כי לראשונה בקריירה, הוא יצטרך לעלות מהספסל לאור הדומיננטיות של לאמלו בול.
אבל ווסטברוק מקווה להישאר ואמר השבוע: "התכנית היא להשאיר את הבסיס, אבל אין לי מושג אם זה באמת יקרה. הייתי שמח לראות מה אנחנו יכולים לעשות בעונה מלאה, עם סגל מלא. אני מקווה שיתנו לנו עוד הזדמנות לעשות את זה". אם זה יקרה, לא מן הנמנע שה-GM ישתמש בבחירות הדראפט העתידיות, על מנת להביא שניים משלושת השחקנים של אינדיאנה - מלקולם ברוגדון, הילד ומיילס טרנר. או משהו בסגנון מייק קונלי ובויאן בוגדנוביץ' אם ביוטה יחליטו על בנייה מחדש.
דייויס אמור היה להיות החתיכה הכי בטוחה בסגל, אבל הפציעות שלו מתחילות להיערם ובאמת שאי אפשר לדעת מה צופן לו העתיד. "אפילו אני לא יודע מה יקרה. אין לי מושג מה התכניות של המועדון לגביי". גם בהנחה ששניים מארבעת הוותיקים שמאכלסים את הספסל יישארו, ספק אם ללייקרס יהיה מה למכור מול אריות הליגה בעונה הבאה. אנחנו בכל מקרה, נעקוב מקרוב אחרי ההתרחשויות כמו תמיד.
דירוג העוצמה
10. סן אנטוניו וניו אורלינס (כניסות חדשות)
אחרי שהיו רחוקים כל כך מהצמרת וכבר התחלנו להיפרד מגרג פופוביץ', דז'ונטה מארי, יאקוב פלטל וחבריהם, נכנסו לכושר בדיוק בזמן, חלפו על פני שלוש קבוצות ועם שבעה ניצחונות בשמונה המשחקים האחרונים, קפצו לתוך הפלייאין. גם הפליקנס עם סי ג'יי מקולום שנראה מאושר מתמיד, יהיו שם. ואולי אפילו זאיון וויליאמסון…
9. פילדלפיה (10)
הסיקרס מתחילים להתחבר עם ג'יימס הארדן ומפגינים כדורסל לא רע בכלל לאחרונה. אגב, מאתיס טייבול שפרץ השנה לתודעה, ייעדר ממפגש אפשרי מול טורונטו עקב היותו לא מחוסן.
8. ברוקלין (9)
כשקווין דוראנט וקיירי אירווינג מריחים פלייאוף, אתה ממש לא רוצה לפגוש אותם. תשאלו את היריבה העירונית.
7. טורונטו (7)
אחרי שההתרגשות משובו של קייל לאורי לעיר שכחה, הראפטורס, ובעיקר פסקל סיאקאם שהוכיח שהיה מגיע לו להיכנס לאולסטאר, יגיעו לפלייאוף בכושר טוב. השאלה עד כמה הם יכולים להציק לצמרת המזרח.
6. דאלאס (5)
מאז הטרייד שהנחית בטקסס את ספסר דינווידי, למאבס יש אחלה קבוצה שפתאום מוצאת את עצמה נאבקת על מקום 3 במערב. הניצחון המשכנע על מילווקי, שהגיע מיד אחרי הפסד לא מובן לוושינגטון, הזכיר עד כמה טוב לוקה דונצ'יץ' יכול להיות. והוא יגיע רעב.
5. בוסטון (4)
הסלטיקס קפצו עד למקום השני במזרח, אבל במחזור האחרון תחכה להם ממפיס החמה. האמת, הכנה לא רעה לקראת הדבר האמיתי…
4. מיאמי (6)
אחרי שכבר הספידו אותם והצהירו שברוקלין תריח דם בסיבוב ראשון אפשרי, ההיט מתחילים להתחבר שוב בדיוק בזמן. לאורי, באם אדבאיו ובעיקר טיילר הירו, אמורים להסתדר עם כל מה שיבוא מולם.
3. מילווקי (4)
גם הסלטיקס נאבקים על מקום שני, אבל תהיו בטוחים שליאניס לא משנה את מי הוא יפגוש בסיבוב הראשון. מילווקי נראית חזקה וטובה אולי מתמיד.
2. פיניקס (1)
הסאנס הורידו את הרגל מהגז בשבועיים האחרונים, אחרי שהבטיחו את המקום הראשון בליגה בשלב כל כך מוקדם. אחרי שניצחו אותם בהילוך שני, השבוע כריס פול ודווין בוקר, היו חותמים על מפגש מול הלייקרס בסיבוב הראשון, אבל גם ככה - קשה לראות מי יכולה לעשות להם צרות עד לשלבים המאוחרים של הפלייאוף.
1. ממפיס (2)
הגריזליס בכושר הכי טוב בליגה כרגע. נקודה. חבורה של שחקנים צעירים שלא מפחדים מאף אחד, אבל גם עדיין צריכים להוכיח מה הם שווים בפלייאוף. המאמן טיילור ג'נקינס אמר שג'ה מוראנט יהיה כשיר לפלייאוף, השאלה באיזה כושר הוא יגיע אחרי כמעט חודש בחוץ.