"ג'ורדן הוא ככל הנראה הקלע הכי גדול בתולדות המשחק, אבל לברון ג'יימס עשוי להיות השחקן הכי גדול ששיחק את המשחק", אמר לפני כשבועיים סקוטי פיפן על כוכב מיאמי היט, שמגיל צעיר נאבק עם הכתר שקושרים לו.

אולי פה טמונה הבעיה. שהכתרים בארה"ב נקשרים מהר מדי לשחקנים שטרם הוכיחו את עצמם. ללברון ג'יימס עוד אין אף טבעת. גם למייקל ג'ורדן לא היתה בגיל הזה.

אם אחרי המשחק הרביעי מישהו מחפש את הסיבה ללמה העיתונאים האמריקאים ימשיכו לבקר את ג'יימס, הוא קיבל אותה בצורה הכי ברורה. עדיין אין לו את זה, את הקילר אינסטינקט שהיה ל-MJ, את היכולת לזרוק את הכדור הראשון והאחרון במשחק באותה הצורה. למייקל ג'ורדן לא רעדו הידיים בדקות המכריעות של העונות בהן סיים עם טבעת, ללברון כרגע הן רועדות.

לברון. הידיים רעדו לו (GettyImages)
לברון. הידיים רעדו לו (GettyImages)
 

לסדרה בין דאלאס ומיאמי יהיו עכשיו לפחות עוד שני משחקים בהם ג'יימס יצטרך להוכיח שהמשחק הלילה היה מעידה חד פעמית, כי אם מסתכלים על מה שהוא עשה בה עד עכשיו, הוא אכן הסנצ'ו פנצ'ו של ווייד.

תשעה ריבאונדים ושבעה אסיסטים זה נחמד. שמונה נקודות זה כבר נתון שגם מייק מילר יכול לספק, ולו לא קוראים לברון ג'יימס. אפשר לקחת את המשחק הזה ולסובב אותו כך שלברון פשוט לא רצה לכפות את עצמו, אז הוא התרכז בהתחלה בהכנסת החברים שלו למשחק. וזה עבד. בוש היה נהדר בשני הרבעים הראשונים וגם ווייד אט-אט השתלט על העניינים, הרבה מזה קרה בזכות לברון.

אבל אף אחד לא הביא אותו למיאמי כדי שיחלק אסיסטים ויעשה הגנה. הוא בא לשם בשביל טבעת. הוא אמר את זה בעצמו ביום בו חתם על החוזה בקבוצה. אז את מה שקרה ברבע האחרון, בשלושה פוזשנים בהם הוא חדר לסל והחליט למסור במקום לנסות ולקלוע, קשה להסביר.

ג´ורדן. יכול להמשיך לחייך ולנוח בשקט (GettyImages)
ג´ורדן. יכול להמשיך לחייך ולנוח בשקט (GettyImages)
 

קשה גם להסביר איך במשחק כזה, 30 שניות לסוף, במיאמי נותנים לדירק נוביצקי לקחת את האסלם לסל. כאילו הם לא ראו את המשחק השני, כאילו הם לא מודעים ליכולות של הפורוורד הגרמני.

אם ג'יימס אשם בזה שהוא לא היה טוב התקפית, אריק ספולסטרה אשם בזה שמיאמי לא ניצחה. לפני המשחק הראו קטע בו לברון ג'יימס מדרבן את החברים, נותן נאום מלא השראה. לא אגזים אם אגיד שהוא הרבה יותר מאמן מספולסטרה. וזה בלי לגרוע אפילו בטיפה מההישג של דאלאס הלילה.

ובכלל, יש כאן סדרה נהדרת. זה לא הגמר של 2006, אפילו לא קרוב. זו סדרה בין שתי קבוצות אדירות שמשחקות כדורסל שכיף לראות, גם אם במשך חמש דקות לא מתווספת אף נקודה על הלוח. עכשיו רק נותר לראות מי יגנוב את ההצגה, כרגע? זו כנראה תהיה התקשורת בארה"ב. ג'ורדן מצידו יכול לשבת בנוח על הכיסא. לא נראה שיהיה מישהו גדול ממנו בקרוב.

הכתוב הינו טור דעה
            

הגיבו ראשונים לכתבה הוספת תגובה