הקרב על השושלת הגדולה ביותר מאז ימי ג'ורדן

מיאמי וסן אנטוניו נפגשות שוב לגמר שכולנו בעצם רצינו. הניסיון והחכמה של הספרס, מול האתלטיות והיכולת האישית של ההיט. הוותיקים שרוצים לפרוש עם טבעת שתיתן חותמת על קריירה נפלאה, מול אלה שמנסים לבנות שושלת משל עצמם. אחרי הכל, מדובר בשתי הטוענות הגדולות ביותר לכתר 'הקבוצה הטובה ביותר בעידן שאחרי מייקל ג'ורדן, לצד לוס אנג'לס לייקרס כמובן. אז לקובי בראיינט אולי יש מה להגיד בנושא, אבל בוסטון, דאלאס ודטרויט, שרשמו כולן זכייה אחת והגעה נוספת לגמר, לא ממש מתחרות עם שני המועדונים שייצאו הלילה לקרב טיטאנים ענק בטקסס.

סן אנטוניו זכתה בארבע אליפויות מאז שהגדול מכולם פשט את הגופיה של שיקגו, מיאמי מחפשת את האליפות הרביעית שלה והשלישית ברציפות. הקבוצה של לברון ג'יימס, שמתחרה בעצמו על תואר השחקן הטוב ביותר מאז ג'ורדן (רגע, לקובי שוב יש מה להגיד), מתגאה בהישג שאפילו הגדול מכולם פספס, עם הגעה רביעית ברציפות לגמר - הישג שלא שוחזר מאז שנות ה-80 העליזות של הלייקרס והסלטיקס (ובעצם לא בוצע על ידי אף קבוצה אחרת, להוציא את שתי הגדולות של הליגה). הספרס מתגאים במספרים מרשימים לא פחות, בזכות שמירה על מאזן של 50 ניצחונות לפחות, מאז שבחרו בדראפט 97' אחד טים דאנקן. מדהים, תודו.

שתי הקבוצות גם סיפקו לנו את אחת מסדרות הגמר הטובות אי פעם בשנה שעברה. האירועים שקיבלנו במשחק 6 צצים מחדש בכל פעם שמדברים על הרימאץ' העכשווי. ההיט פיגרו בחמש נקודות הפרש, כשעל השעון נותרו 28.2 שניות לסיום. את הסל המטורף של ריי אלן, ששלח את הקבוצות להארכה, כל אחד מכיר. באותו רגע למעשה, יצאה הרוח מהמפרשים של שחקני הספרס ומיאמי קטפה תואר גדול וחשוב, אחרי שפיגרה שלוש פעמים במהלך הסדרה, כולל 3:2 עם שני משחקים עם הגב לקיר. "אנחנו שמחים לפגוש את ההיט שוב. טוב שיש לנו עוד נסיון לעשות", הצהיר בנונשלאנטיות אופיינית אותו דאנקן, מיד לאחר שניצח כמעט לבד את אוקלהומה סיטי, "הפעם ננצח".

ככה נראה לברון ג´יימס בזמן שטים דאנקן זכה בתואר הראשון שלו ב-1999

חוזרים למשחק מספר 6
דאנקן בסך הכל אמר את שעל ליבו. הוא באמת רוצה לנצח ובוודאי לא שיער שאותה הצהרה קטנה, כשהזיעה עדיין חמה על מצחו, תשלח את לברון, דוויין ווייד וכריס בוש, לנאומי מוטיבציה. "אנחנו אוהבים את האקסטרה מוטיביציה", אמר בוש השבוע. "הפעם אנחנו מגיעים למפגש ללא יתרון ביתיות. אנחנו יודעים שאף אחד לא הולך להעניק לנו את האליפות על מגש של כסף. זה לא הולך להיות קל, אבל מצד שני, אנחנו שמחים לקבל עוד קצת מוטיבציה. ככה, בכל פעם שנאבד קצת מהריכוז, נוכל לחזור לאותם ציטוטים של של דאנקן כדי לשאוב קצת השראה".

הספרס התקשו להתגבר על הטראומה מאותו משחק מספר 6 שחרץ בעצם את גורל האליפות. "בקיץ הראיתי לשחקנים קטעים מתוך שני המשחקים האחרונים. לא בשביל ללמד אותם תרגילים חדשים או לתקן טעויות, אלא בעיקר כדי שנוכל לעבור הלאה, להתקדם ולשים את מה שקרה אז מאחורינו", אמר השבוע מאמן סן אנטוניו, גרג פופוביץ'. "אני יכול להגיד שאני גאה בבחורים שלי על מה שהם השיגו מאז. הם בקלות היו יכולים לתת לאותה אכזבה להרוס הכל, אבל הוכיחו שיש בהם הרבה קור רוח ותעוזה. הדרך שבה הם התגברו על אותו הפסד הופכת אותם לגיבורים בעיני, אם אפשר להגיד את זה על השחקנים שלך. להיות כאן, שנה אחרי, במצב זהה לזה של אשתקד, זה לא פחות מגבורה בעיני".

פופוביץ´ ופארקר. הגארד יהיה כשיר? (רויטרס)

אז פופוביץ' מכיר את השחקנים שלו יותר טוב מכולם כנראה. גם דאנקן, שככל הנראה ניסה לנסוך בחבריו תחושה של ביטחון. אז מה אם על הדרך הוא הדליק את ווייד וג'יימס, מסוג השחקנים שתמיד מחפשים מאיפה לשאוב עוד פיסת מוטיבציה. שני הסופרסטארים טענו גם הם כי הדברים של טימי רק ידליקו אותם עוד יותר לקראת המפגש הראשון, כשהגדיל לעשות ג'יימס שהצהיר: "הם לא אוהבים אותנו. ראית את זה על פי הדברים שדאנקן אמר בימים האחרונים. הם רצו אותנו ואנחנו נהיה מוכנים לאתגר. אנחנו בטוחים בעצמנו. אין לנו מה להתבייש. גם אנחנו רוצים אותם".

טיפת מזל
חזרה למשחק מספר 6 אשתקד. אם חשבתם שאותו סל משוגע של אלן יספק השראה עבור הספרס אתם טועים. ג'יימס כמו שאמרנו, מחפש את האקסטרה מוטיבציה והפעם, במסיבת עיתונאים שהתקיימה בסן אנטוניו לפני המשחק הראשון, הוא קיבל אותה מעיתונאי שהעז לטעון כי לאלילת המזל, יש חלק לא קטן בטבעת שהוא השיג אשתקד. "זה פוגע בנו בכל פעם שמישהו אומר את זה", ענה השחקן הכי טוב בליגה. "נכון שלזריקה של אלן היתה משקל, אבל זה לא שסן אנטוניו שלטו בסדרה, הובילו 0:3 ואיכשהו הצלחנו לגנוב ארבעה משחקים. כל מפגש היה צמוד. שתי הקבוצות היו במצב של ניצחון, אנחנו פשוט עשינו את מה שצריך כדי להשיג אותו".

לברון עם בראיינט. גם הוא רוצה ת'ריפיט (GettyImages)

ג'יימס, שהצהיר עם הגעתו למיאמי כי הוא מתכוון לפתוח בשושלת חדשה, יודע עד כמה ת'רי-פיט חשוב בדפי ההיסטוריה של ה-NBA. מדובר במונח כמעט קדוש במילון המונחים של ה-NBA. הוא לא רוצה שמישהו יטיל דופי באחת מהזכיות שלו והסיבה שהוא עצמו הצהיר שהוא שמח מהמפגש המחודש מול הספרס, היא כדי להוכיח ללא צל של ספק, שאותו תואר הגיע לקבוצה שלו, שאין כאן שום עניין של מזל. הפרשן ביל סימונס אף הקדיש כתבה שלמה ומצויינת באתר 'גרנטלנד' אותו הוא עצמו טיפח, בנודע לכל מה שאירע באותו משחק מספר 6 אגדי, שבוודאי ייכנס לדברי הימים של הליגה.

מבחינת ג'יימס ומבחינת חבריו, אותה זריקה של אלן, הקלע הבלתי נגמר שיקבל תפקיד חשוב גם הפעם, היתה חלק מיכולת קבוצתית שהביאה את המשחק לאותן שניות אחרונות, עם אותה סיומת אדירה. אם תשאלו את ווייד אגב, התשובה לא תהיה חד-משמעית. "זה כדורסל", הודה ווייד. "במשחק הראשון טוני פארקר קלע זריקה משוגעת עם קצת מזל. אין ספק שצריך לפעמים מזל וגם במשחק השישי הכדור יכול היה לקפוץ לכאן או לכאן. אנחנו מודים על כך שהזריקה של אלן נכנסה, אבל מצד שני היו צריכים לקרות כל כך הרבה דברים נוספים כדי שננצח את הסדרה. זכינו באליפות והיא הגיעה לנו".

ריי אלן. הקליעה שלו תכריע (רויטרס)

מה נשתנה?
אז שנה חלפה, אבל סן אנטוניו ומיאמי הן לא בדיוק אותן קבוצות. ווייד, שסבל מפציעה טורדנית אשתקד (סן אנטניו קלעה 54 נקודות יותר כשהפלאש היה על המגרש. מיאמי קלעה 49 נקודות יותר מיריבתה, ב-86 הדקות שווייד בילה על הספסל), חזר לעצמו השנה. מהעבר השני, מאנו ג'ינובילי, חוזר מסיטואציה פחות או יותר זהה. השנה הוא קולע באחוזים יותר טובים, מאבד פחות ובעיקר, מגיע לשיא בזמן הנכון, אחרי תצוגה אישית גדולה מול אוקלהומה סיטי. "בשנה שעברה לא הייתי במקום הנכון מבחינה מנטלית. עבדתי 8 חודשים כדי להגיע למצב שבו נוכל לגאול את עצמנו. לא מדובר בנקמה, אלא בגאולה".

בנוסף, הספסלים והיכולת בה נמצאים השחקנים המשלימים של שתי הקבוצות, השתנו מן הקצה אל הקצה. מיאמי, על פניו, נחלשה במקצת. מייק מילר, ששיחק תפקיד חשוב כל כך בגמר הקודם, לא כאן. מייקל ביזלי וגרג אודן לא רלוונטיים, בעוד יודוניס האסלם ושיין באטייה, שכבר חתם על חוזה כפרשן ב-ESPN לעונה הבאה, לא נראים כמי שהולכים לשחזר את היכולת מאשתקד. סן אנטוניו, שוב על פניו, התחזקה. גארי ניל אמנם עזב, אבל מרקו בלינלי הגיע ונראה שהוא שחקן שתפור הרבה יותר על הסגנון של הספרס ופופוביץ'. פאטי מילס קיבל השנה יותר דקות, עשה איתן הרבה יותר, וצפוי להיות שחקן חשוב יותר הפעם. גם דני גרין, טיאגו ספליטר וקוואי לנארד עשו קפיצת מדרגה השנה, בעוד בוריס דיאו התפתח להיות מנהיג אמיתי.

לאונרד מול צ´למרס. הסווינגמן עשה קפיצת מדרגה (רויטרס)

כמעט שווים
ומה בנוגע לסגנון? מיאמי עדיין אוהבת לשחק את הסמול-בול שהפך כבר לסמלה המסחרי. אפילו מול הספרס, היא כבר הספיקה להשתמש בחמישייה שכללה את ג'יימס ובוש כצמד הגבוהים שלה. וזה עבד לה. לסן אנטוניו, ובעצם לאף קבוצה, אף פעם לא קל מול שחקנים אתלטיים ברמה של לברון ודוויין, אבל הפעם היא תהנה מספסל איכותי ומגוון יותר, שיכול להתמודד עם הסגנון המהיר של ההיט. הבעיה היא, שבכל פעם שתנסה להילחם בסמול-בול מול מיאמי עם נשק זהה, אתה תצא מפסיד.

סן אנטוניו מבחינתה, אוהבת לשחק עם שני גבוהים ורסאטיליים ואינטיליגנטיים, שיודעים גם למסור כשצריך. ספליטר ודאנקן משתפים פעולה נהדר בדקות המשותפות שלהם, כך שגם למיאמי לא יהיה קל. נכון, להיט יש עדיין קבוצה מצויינת, שיודעת ללחוץ על הכדור ובוודאי תכריח את צמד הגבוהים של הספרס לכדרורים מיותרים ואיבודי כדור, אבל בהקשר הזה יהיה מעניין לראות את ההתאמות שיבצעו שני המאמנים הטובים בליגה תוך כדי תנועה - פופוביץ' ואריק ספולסטרה. בעיקר יהיה מסקרן לראות את קואץ' פופ, שנראה הרבה יותר רגוע השנה ומחוייך, מנסה לתקן לא מעט טעויות לא אופייניות אותן ביצע בחודש יוני שעבר.

ספולסטרה. מצפה לו מצ'-אפ לא פשוט (GettyImages)

איך שלא תסכלו על זה, מדובר בגמר מאוזן. על פי הפרשן ושחקן העבר גרג אנתוני, החמישייה של מיאמי עדיין טובה יותר על הנייר, אך הספסל של הספרס מאזן את העניינים. לסן אנטוניו יתרון בהגנה, אבל ההיט יורים יותר טוב מעבר לקשת (למרות אחוזים פחות טובים מאלה של יריבתם), בעיקר בזכות ריי אלן. "האלמנט שיכריע את הסדרה לדעתי, זה הקלאץ'. היכולת לקלוע את הזריקה הגדולה", טוען אנתוני. "בשנה שעברה למיאמי היה את מה שצריך, אבל אני מרגיש שהשנה האלמנט הזה אצל הספרס. הם קבוצה מעט יותר טובה מזו שהיתה להם אז, אבל יש להם גם את העודף מוטיבציה מאותו הפסד. הבריאות של טוני פארקר תשחק תפקיד חשוב".

ובכל זאת, לברון?
אנתוני לא מדבר סתם על הבריאות של פארקר, שביחד עם דאנקן וג'ינובילי, משלים את השלישייה הגדולה של הספרס, אל מול זו של מיאמי. בלעדיו, להיט יהיה יתרון גדול שעוד עשוי לסגור את הסדרה מהר מהצפוי. "במחצית השנייה של המשחק האחרון מול אוקלהומה סיטי, ראינו שבניגוד לשנים אחרונות, הספרס עדיין יכולים לשחק את המשחק שלהם גם בלי פארקר", טוען ארי טמקין מ-ESPN. "האם הם יכולים לזכות באליפות בלעדיו? זה כבר סיפור אחר".

לברון ג'יימס. בסופו של דבר, הרבה תלוי בו (רויטרס)

פארקר עצמו טען שהוא כשיר, ונראה כי הפגיעה בקרסול מזכירה יותר פציעות שגרתיות במהלך סדרות ארוכות, שלא בהכרח משפיעות על מהלך העניינים. "רציתי לשחק במחצית השנייה באוקלהומה, אבל קואץ' פופ החליט לתת לי לנוח. צריך שאהיה כשיר מתחת ל-50 אחוז כדי שאוותר על משחק בסדרת גמר", אמר פארקר. "אנחנו רוצים לנצח, אבל יודעים שמולנו עומדת קבוצה גדולה שהגיעה לגמר ארבע פעמים ברציפות. אנחנו מוכנים לאתגר".

אז יכול להיות שהספרס השתפרו, ועברו דרך קשה יותר בדרך לגמר, שמן הסתם גם חישלה אותם והכינה אום בצורה טובה יותר, אבל למיאמי יש עדיין שובר שיוויון בלתי ניתן למחלוקת - לברון ג'יימס. היכולת של LBJ להעלות הילוך בכל פעם שהוא נדרש לכך, היא פנומנלית. גם אם הוא לא מספק את אותן סטטיסטיקות, הרי שלספרס יש כוכב כזה משלה - טים דאנקן. אם נסתכל על העשור האחרון - התקופה בה הפך ג'יימס לכוכב לגיטימי, הרי שהמספרים היבשים של השניים כמעט זהים. בעוד טימי השיג 622 ניצחונות ליגה ופלייאוף, לברון היה שותף ל-621 כאלה. שניהם זכו בשתי אליפויות במהלך התקופה הזו, וגם שומרים על מאזן זהה של ניצחון והפסד במפגשים הישירים ביניהם בפלייאוף. שובר השיוויון יגיע בעוד כשבועיים, אולי אפילו שבועיים וחצי. כבר אי אפשר לחכות.