ירושלים של זהב

אני מסיר את הכובע בפני הפועל ירושלים, שהשיגה ניצחון יוצא מן הכלל בטורקיה ועלתה בזכות עצמה לשלב הבא ביורוקאפ.

אני מודה שהייתי סקפטי לגבי היכולת של ירושלים לנצח את גלאטסראיי במשחק המכריע, אבל עושה רושם שהכוכב החדש שזוהר בשמי הכדורסל הישראלי בדמותו של יובל נעימי הוא גם השחקן שגרם לי לטעות בהערכות שלי, ואני שמח על כך.

מה שחשוב באמת הוא שהקבוצה של גיא גודס מפארת כרגע את הכדורסל הישראלי ביחד עם מכבי תל אביב - דבר חשוב שצריך להצדיע ולפרגן לו.

נעימי נמצא בהתקדמות יוצאת מגדר הרגיל והוא הופך אט-אט לכוכב, שהביטחון העצמי, החוצפה החיובית והיכולת להנהיג את ירושלים, גם לטוב וגם לרע, הן מה שהביאו את הקבוצה, ביחד עם סימונס ותומפסון, לניצחון על קבוצה טורקית שאיבדה עניין מול יציעים קרחים באולמה הביתי.

דומה היה שאנחנו נמצאים בליגת הקיץ נוכח האווירה באולם, אבל את ירושלים וגודס זה לא עניין, כמו גם היחסים הרעועים משהו עם הטורקים בתקופה האחרונה. ירושלים הציגה יכולת התקפית מצוינת שנותנת לנו סיבה לאופטימיות גם להמשך הדרך שלה בליגה הישראלית.

יובל נעימי. מתקדם ממשחק למשחק (אמיר לוי)

גודס דיבר בעבר על חוסר היציבות של הקבוצה שלו, אולם זה הזמן להודות שמדובר אולי בסימנים של בגרות מצד ירושלים, שיודעת לנצח מתי שזה חשוב באמת. ארבעה משחקים בתוך עשה ימים הם דבר לא קל וההפסד נגד ברק נתניה היה אולי מאכזב, אבל ברור שהוא היה פחות חשוב.

זה קצת מזכיר לי את יוגופלסטיקה ספליט שכולם זוכרים מהעבר הרחוק. קבוצה שלעיתים היתה מנוצחת על ידי הקבוצות החלשות, אבל ידעה לנצח במשחקים החשובים באמת וגם היום זה היה משחק של מאני-טיים.

צריך לראות בניצחון הזה את בשלותה, כך אני מקווה, של הפועל ירושלים שבהמשך הדרך תתמודד במאבקי הליגה וגם מול אלבה ברלין ביורוקאפ, כאשר ברור שזו קבוצה שירושלים מסוגלת לעבור.

גיא גודס. "ירושלים יכולה לעבור את אלבה ברלין" (דרור עינב)

אגב, אין זו הפעם הראשונה שלמרות האולם הביתי כל כך במלחה, מציגה ירושלים יכולת שיא דווקא במשחק חוץ, נתון חשוב מאוד להמשך הדרך.

אין ספק שמבחינת המסורת המתפתחת של המועדון הזה בגביע אירופה, ולקראת בניית הארנה החדש בעיר, כמו גם החיפוש אחר ספונסרים ותומכים במקומו של גומא אגייאר, אולי יתברר שהניצחון הזה שווה זהב.