אליפות אפריקה איבדה בשנים האחרונות הרבה מהקסם שלה. בתור חובב של גילוי כישרונות, הביקורות סביב קיום האליפות במהלך העונה בייחוד מקבוצות הפאר באירופה שאיבדו שחקנים במהלך חודש קריטי בעונה, הורידו הרבה מהקסם. גם לעובדה כי עולם האינטרנט חשף את הכישרונות בלי בעיה דרך סרטוני וידאו, תרצה כמובן את חלקה לתהליך. למרות זאת, אפריקה היא עדיין יצואנית נכבדה של שחקני טופ לרחבי אירופה.
בעבר התופעה הייתה שונה לגמרי. נבחרות כמו קמרון, ניגריה ואפילו הנבחרות הצפון אפריקאיות היו מגיעות לטורניר גדול כדי לקטוף את התהילה ולגלות לעולם את קסמן.
בשנים האחרונות הייתה זו גאנה שגילתה לעולם מספר לא מועט של שחקנים זוהרים, דווקא ברגעים בהם כל העולם ישב וצפה בטלוויזיה בגביעי העולם ב-2006 בגרמניה וב-2010.
עוד נבחרת שעלתה לתהילה בעקבות דור הזהב שלה היא נבחרת חוף השנהב. הפילים זכו למקבץ של שחקני על שהתנסו ברמות הגבוהות ביותר ואף כיכבו בהן. דידייה זוקורה, קולו טורה, יאיא טורה ואחרים זכו לתהילת פרמייר ליג.
 |
| דרוגבה עם הגביע. תואר אחד חסר (GettyImages) |
|
| |
מעל כולם היה זה דידייה דרוגבה. ברמה האישית הוא זכה להפציץ רשתות ללא סוף, להניף גביעים ותארי אליפות עם צ'לסי ולמתג עצמו ככוכב בינלאומי ענק. את רגע השיא שלו בצ'לסי עם הזכייה בגביע האלופות אשתקד, אי אפשר לשכוח.
למרות שאחרי אותה זכייה הוא נדד לסין כדי לתת אקורד סיום הולם לקריירה שלו, משהו היה חסר בה. דרוגבה, פעיל פוליטית במדינה שחוותה מלחמת אזרחים עקובה מדם ומסייע רבות לשיקומה.
בגיל 34 ההדחה מאליפות אפריקה סותמת ככל הנראה קריירה של כדורגלן שהוא לא רק מותג בקרב אוהדי כדורגל עולמיים, אלא אזרח שהרוויח את הונו בכבוד ותרם לא מעט למען מולדתו האהובה.
במונחים שלנו היינו קוראים לזה ציונות לשמה, אבל אישית אני חש מתוסכל מכך שאבד לדרוגבה הסיכוי האחרון לתהילה בינלאומית ולהענקת אושר לבני עמו שכל כך סבלו בעשורים האחרונים. תואר שלו היה ממלא אותו באושר אמיתי, כזה שלא קשור לכסף שעוטף את עולם הכדורגל בין ימינו, והאמת? היה ממלא גם אותי.