לאס פלמאס סיימה את העונה הסדירה במקום הרביעי, ומיד בסיומה פגשה בחצי גמר פלייאוף העלייה ללה ליגה את טנריפה החמישית, מולה הודחה אחרי שבמפגש הראשון הפסידה בחוץ 1:0 לטנריפה, בעוד במפגש הגומלין בביתה היא נכנעה 2:1, דבר שקבע את המשך הצהובים בסגונדה לעונה נוספת.
כעת, זמן טוב לנתח טקטית כיצד משחקים בעלי משמעות עצומה מוכרעים, אילו מהלכי כדורגל יפים נוצרים כתוצאה מעבודה על תבניות התקפה ואיך כדאי לראות את המשחק בצורה קצת שונה, מבלי להסתכל תמיד על המתרחש בקרבת הכדור, משמע – איך המשחק מתפתח ללא הכדור ('אוף דה בול’). לכן, ננתח דווקא את הצד המפסיד במשחק הגומלין האחרון בין הקבוצות (1:2 לטנריפה), ובו ניגע בשלוש נקודות – אילו קומבינציות ותבניות התקפת לאס פלמאס ביצעה במהלך המשחק כדי לייצר הזדמנויות הבקעה, איפה השטח שהיא חיפשה אצל היריבה ואיך היא הגיבה לאחר איבוד כדור? פיילוט נקודות אור ונקודות חושך בספרד.
פתיחת משחק רעה, "רסט דיפנס" בעייתי
כפי שתוכלו לראות בוידאו, לאס פלמאס פתחה את המשחק ב-4:3:3 קלאסי, כשרביעיית ההגנה כוללת את ראול נבאס ואריק קורבלו הבלמים, אלברו למוס בימין וסרג'י קרדונה שתמיד מחפשים לרווח את המשחק. בשלישיית קישור שני קשרים מרכזיים שמשחקים מעל קשר אחורי (ג'ונתן ויירה וקיירן רודריגס מעל אומנאקו מלופו). באגפים של הצהובים משחקים שחקני כנף שרוב הזמן נדבקים אל הקו (אלברטו מוליירו בשמאל, רובר בימין), גם אם אחרי קבלת הכדור הם שואפים להיכנס פנימה. במרכז ההתקפה משחק חסה הספרדי (מוכר לנו היטב מתקופתו בריאל מדריד).
מנגד, היריבה בכחול עלתה ב-4:4:2 עם שני חלוצים, כשהיא עומדת נמוך ומנסה להישאר קומפקטית – כלומר, לצופף כמה שיותר את השטח שבין קו ההגנה שלה לקו הקישור וכך נוצרת קבוצה "קצרה" ומצד שני שחקני האגף ברביעיית הקישור נשארים יחסית "צרים" וקרובים לקשרים באמצע כדי לעזור ולסגור את קווי המסירה המסוכנים לשטחים שבין הקווים.
בווידאו הבא, ניתן לראות את לאס פלמאס מנסה למצוא פתרונות נגד הצפיפות של טנריפה. לשם כך, הצהובים רצו להיעזר בצמד המגנים שירווחו את המשחק עד לקווים ו"יתפסו גובה". כדי שהם יטפסו במעלה האגף, אחד משלישיית הקישור צריך להגיע לקו הבלמים ולעזור בקידום המשחק. אלא שלאס פלמאס לוקחת סיכון גדול מאוד, בין אם זה במתכוון או בטעות, היא מורידה גם את אומנאקו מלופו, הקשר האחורי ביותר בקישור, כדי לקבל את הכדור בקו הבלמים, וגם את את ג'ונתן ויירה שבא לאסוף את הכדור קרוב אל הקו. הקשר השלישי, קיירן רודריגס, נשאר במיקום מאוד גבוה ודי קרוב לחסה החלוץ (שוב, באזור שבין הקווים של היריבה). מכאן, ששני קשרים נמצאים בעמדה מאוד נמוכה ואחד בעמדה מאוד גבוהה.
כפי שניתן לראות, הקבוצה מגראן קנריה מנסה לדחוף את הכדורים קדימה אבל ברגע שהיא מאבדת את הכדור – היא מתקשה מאוד להחזיר אותו וחמור מכך – היא מתקשה לעצור את המעבר ההגנתי, כי מרכז המגרש שלה פשוט מרוקן ברגע איבוד הכדור ואין מי שיתנפל על שחקני הקישור של טנריפה. לכן, הבלמים, המגנים והקשרים בצהוב מגיעים באיחורים גדולים לכל מאבק ומפסידים בו, אלא שטנריפה לא השכילה לנצל זאת עד תום ולמזלה ההתקפה הסתיימה בהגבהה לא מוצלחת של מגן היריבה. אבל זו נורת ההזהרה לגבי ה"רסט דיפנס" של לאס פלמאס, אם המיקומים שלה רעים כשהכדור אצלה – היא תתקשה להתגונן כשהכדור יעבור ליריבה.
יתרון מספרי באגף ולחץ אחרי איבוד
בקטע הזה, נוכל לראות את לאס פלמאס מזיזה את הכדור מהאגף השמאלי אל הימני, ובזמן שיש לה שני שחקנים "בין הקווים" (ג'ונתן ויירה וקיירן רודריגס, הקשרים המרכזיים), שכן המטרה שלה היא למצוא את נתיבי המסירה אליהם, אז טנריפה מחכה. ברגע שהפס מגיע לאחד המגנים שלה, במקרה הזה – הימני, זה הרגע ("הטריגר") שבו היא מנסה ללחוץ ולנעול את לאס פלמאס אל הקו.
אלא שלמרות שנכנעה פעמיים בשני המפגשים, החניכים של גארסיה פימיינטה ניסו להוציא לפועל פתרון שכנראה עבדו עליו באימונים – יצירת יתרון מספרי. הרעיון הוא ליצור מרובע שבו ארבעה שחקנים יחסית קרובים אחד לשני, וקומבינציה כזאת אמורה לעזור להם להשתחרר מהלחץ בתוך כל הצפיפות הזאת. וככה אפשר לראות בווידאו את המגן הימני אלברו למוס, אומנאקו מפולו הקשר האחורי שמגיע לאזור מהאמצע, הכנף הימני רובר והקשר המרכזי רודריגס מנסים להשתחרר מהלחץ שמפעילה טנריפה באגף שלהם.
במקרה הזה, מדובר בניסיון מוצלח בשל היכולת האישית של השניים האחרונים להשתמש בכדרור, תנועה ללא כדור בזריזות, ולאחר מכן רודריגס מוצא נתיב פתוח למסירת עומק בין בלמי היריבה. מוליירו, שנכנס לרחבה מהכנף הנגדי, רואה את השטח באיחור ולא מספיק להשתלט על כדור העומק.
אמנם ההזדמנות לא הפכה לאיום ממשי על השער, אבל הקנריים יודעים שיצירתיות היא לא הכל במשחק, ולכן מיד לאחר איבוד הכדור, ג'ונתן ויירה מהקישור וסרג'י קרדונה המגן השמאלי מתנפלים על טנריפה שחייבת להרחיק את הכדור בבעיטה ארוכה. במצב כזה, יחסי הכוחות מאחור הם שניים על שניים - שני חלוצים של טנריפה מתמודדים מול שני בלמים של לאס פלמאס, אלא מי שצריך להיות שובר השוויון הוא אומנאקו מפולו הקשר האחורי שצריך לתמרן בין שני המאבקים ולדאוג שהקבוצה שלו תמיד ביתרון של שחקן אחד לפחות במעבר ובמאבק הגנתי.
"איפה השטח"?
הסרט הקשוח ביותר עבור כל אוהד, הוא קבוצה יריבה שעומדת נמוך ואין לה הרבה שטח "בגב". קשה מאוד למצוא את הפס שיפצח את כל הצפיפות שיוצרת טנריפה, במיוחד כשהיא עומדת בבלוק נמוך, התוצאה לטובתה ובטח שגם הזמן שחולף. לכן, הצהובים-כחולים ממהרים שוב לצאת ימינה מיד אחרי כדור חוץ בקו שמאל. אחר שהם מצליחים למתוח במעט את טנריפה עם מסירה לאגף הימני, לאס פלמאס שוב מנסה לייצר יתרון מספרי באגף שמאל, לשם היא חוזרת.
כשהיא מצליחה לעשות זאת, טנריפה חייבת לצמצם לכיוונה וגם לשמור על המבנה הקומפקטי שלה, לכן השטח שמתפנה כדי לפצח את הצפיפות, הוא ללא ספק הפס האלכסוני בצד הנגדי, לתוך התנועה של המגן הימני למוס. משם, הקרוב חייב להיות טוב וגם הכניסה לרחבה של שחקני ההתקפה ושל הקישור. גם זה לא יצא לפועל לכדי איום ממשי, אבל הניסיון כשלעצמו, מלמד הרבה על הדרך שבה יוצרים הזדמנויות הבקעה.