כשאוהד כדורגל אמיתי שומע את השם “מילאן”, מיד עולה לו האסוציאציה של אימפריית כדורגל, כזאת שידעה לא מעט ימים של אליפויות אירופה בהן זכו אחת אחרי השנייה, באליפויות איטליה ובגביעים, בבעלים שגם הפך לראש ממשלת איטליה (סילביו ברלוסקוני) ועם שחקנים נוצצים שרק רצו לדרוך ב’מילאנלו’ והיו כאלה לא מעט: פרנק רייקארד, רוד חוליט ומרקו ואן באסטן בסוף שנות ה-80 ותחילת ה-90 תחת המאמנים האגדיים אריגו סאקי ופאביו קאפלו.
היו גם ג׳ורג׳ וואה, זובינימר בובאן, רוברטו באג׳ו ודמטריו אלברטיני שגם הם חוו את עוצמת המועדון תחת קאפלו האגדי ובטח שלא נשכח את הדור שעבר תחת קרלו אנצ׳לוטי עם אנדריי שבצ׳נקו, פיפו אינזאגי, קאקה, אנדראה פירלו, קלרנס סיידורף, אלסנדרו נסטה ועוד רבים וטובים. מי שנראה לנו שתמיד היה שם ולרוב כשחקן זהו פאולו מלדיני שכרגע מחזיק תפקיד מקצועי במועדון ונמצא בין מקבלי ההחלטות, ולא סתם התראיין לאחרונה בכלי התקשורת האיטלקיים וטען שהלחץ שהוא מרגיש כיום הרבה יותר גדול משהיה לו כשחקן מה שמעיד על מצב הקבוצה מצד אחד ומצד שני על התפקיד והאחריות האדירה שיש עליו כיום.
השער המדהים הזה הימם את מילאן!האחריות מתחילה קודם כל בבחירה נכונה של הצוות המקצועי והשחקנים, כך שבחירת המאמן היא החשובה ביותר. בנושא הזה מילאן כשלה וכושלת פעם אחר פעם בשנים האחרונות כשהיא מנחיתה שוב ושוב אנשי מקצוע שאינם משרתים את האידאולוגיה של מילאן כמועדון ענק בקנה מידה איטלקי ועולמי כאחד. זה קרה בבחירה של פיפו אינזאגי בזמנו שהתנהל בצורה מוזרה והתאים את עצמו כל פעם ליריבה מבחינת המערכים והסגנון כאילו הוא מאמן את הקבוצה הקטנה מבין השתיים, או סיידורף שלא קיבל מספיק זמן וקשה היה לבחון אותו.
ג’נארו גאטוסו אמנם הצליח לייצר תוצאות מידי פעם נגד קבוצות הביניים והתחתית אבל פחות מול הגדולות ודרך סגנון כדורגל נסוג המתבסס על מתפרצות. כל זה פשוט לא מתאים למילאן, ולכן חיפשו שם מאמן שיאמין בהנעת כדור, ייצור שילובי התקפה ויהפוך אותה לקבוצה התקפית ודומיננטית מבחינת השליטה במשחק תוך כדי ייצור מצבים והבאת תוצאות כמובן. כל אלה הובילו את הרוסונרי לבחירה המוזרה בתחילת העונה במרקו ג׳אמפאולו. מי שעקב אחריו יודע שאמנם הוא אדם המאמין בהנעת כדור, כזה שתמיד ינסה להניע ולשלוט אפילו בכח, אבל מבחינת המערך שניסה ליישם הוא נגד את הפילוסופיה שלשמה הגיע – של הנעת הכדור (אותה הבעיה בדיוק קיימת כיום גם ברומא של פונסקה).
פאולו מלדיני. ההצלחות כשהיה שחקן נראות רחוקות מדי (רויטרס)הרי כל מאמן מתחיל יודע שכדי להניע את הכדור ולהיות דומיננטי צריך לרווח את המשחק, שזה אומר או דרך שילוב של שחקן מהציר המרכזי שינוע הצידה לתמוך באגף או דרך מערכים שבהם ישחקו שני שחקנים על כל אגף כמו שמצבעות ברצלונה/סיטי עם מערכי ה-4:3:3 השונים והמגוונים שלהן. במערך כזה אפשר לפתח משחק אגף ויתרון מספרי בקווים וכך אפשר לפרוץ הגנות צפופות, כי מול קבוצה דומיננטית נקבל בדר״כ קבוצות שיצופפו למרכז ולאחור וינסו לעקוץ במתפרצות. כאשר כולם באיטליה ובטח במילאן יודעים שג׳אמפאולו דוגל בשיטת עץ האשוח (4:3:2:1), כל שחקני ההתקפה שלו מרוכזים במרכז ורק המגנים בקווים. כך קשה לפרוץ הגנות צפופות ולכן התקשו בתקופתו הקצרה לייצר מצבי הבקעה.
במילאן שוב הבינו את הטעות אבל במקום לתקן ולעשות הכול, כולל הכול, כדי להביא מאמן כמו לוצ’אנו ספאלטי הידוע כדקדקן בהנעת הכדור ובשליטה במשחק עם תבניות התקפה ומשחק מאורגן, הביאו בסופו של דבר את סטפנו פיולי. מדובר באיש מקצוע לו יש מעלות בכך שהוא מאוד מודרני מבחינת החשיבה לגבי המצבים הנייחים ושם לב לפרטים הקטנים על המגרש וגם מחוצה לו, כמו תזונה של השחקנים. פיולי בסגנונו מנסה להניע את הכדור ולהיות דומיננטי כמו קודמו ובדרך כלל משחק ב-4:3:3 הקלאסי, מה שיעזור לו ביצירת מצבים להבדיל מקודמו וראינו מזה קצת כבר במשחק האחרון נגד לצ׳ה.
לוצ'אנו ספאלטי. היה צריך להגיע בכל מחיר (רויטרס)רק שמשום מה, פיולי הפתיע את כולם ונגד לצ׳ה שיחק במערך לא מאוזן שעלה לקבוצתו באיבוד נקודות. הוא פתח עם רומניולי ומוסקיו כבלמים, בעמדת המגן הימני הציב את קונטי ופה בעצם החלו ההפתעות שהובילו לאי האיזון כאשר בעמדת המגן/קשר שמאלי הוצב תאו הרננדס, שני הקשרים האחוריים היו קסייה וביגליה, כקיצוני ימני פתח עם סוסו, בעוד שני שחקנים שיחקו מתחת לחלוץ לוקאס פאקטה והקאן ובחוד הוצב רפאל לאאו. מצד אחד הוא הציב כמעט כל שחקן בעמדה שהכי נוחה לו, אבל מצד שני הגול הראשון שחטף היה בעקבות היציאה של תאו (מגן אדיר) קדימה ובמתפרצת שמנגד היה חסר מגן בצד שלו כי כל האחריות ההתקפית וההגנתית בצד הזה הונחה רק עליו - דבר לא הגיוני אלא אם כן ישחק עם שלושה בלמים.
קשישטוף פיונטק איבד את מקומו בהרכב די בצדק אבל עכשיו יעשה נכון פיולי אם יחזיר לו את הביטחון כי הוא החלוץ האמיתי היחיד שיש לו בקבוצה. רפאל לאאו צעיר, מהיר, מוכשר ופוטנציאל ענק, אך הוא לוקה בסיומת וראינו זאת לא פעם והרבה יותר יתאים לו לשחק באגף שמאל. כך גם ייצור איזון במשחק ההתקפה יחד עם תאו באגף כשסוסו בצד השני. מה שכן, יהיה חייב פיולי לוותר או על פאקטה שלטעמי הוא קשר מצוין, או על הקאן שהבריק נגד לצ׳ה אבל כבר שנתיים שלא ראינו ממנו כלום ומשום מה כל מאמן דבק בו כל פעם מחדש.
קשישטוף פיונטק חוגג. חייב לחזור לעניינים (האתר הרשמי של מילאן)מה שבטוח הוא שאם ירצה לשחק עם שניהם והקאן ימשיך לתת מספרים בתור חלוץ מדומה, פיונטק ימשיך לנוח על הספסל. האמת שכולי ובטח שכולנו מלאי תקווה שמילאן תחזיר עטרה ליושנה גם לטובתה וגם לטובת הכדורגל האיטלקי והעולמי כי כשמילאן טובה יש עניין, אבל בקצב הזה, ימשיך להיות שם ״שמח״ אם פיולי לא יחזיר את האיזון לפחות על המגרש מהבחינה המקצועית לצד של הרוסונרי.