אתמול (שני) נפל דבר באיסטנבול. פתיח טרים פוטר מגלאטסראיי, ויש סיכוי טוב מאוד כי הקריירה של המאמן בן ה-68 הגיעה לסיומה. האיש המזוהה ביותר עם הכדורגל הטורקי עבד במועדונו האהוב ובנבחרת בכל שנה קלנדרית פרט לשתיים במהלך 30 השנים האחרונות, וביסס כבר מזמן את מעמדו כאגדה, לטוב ולרע. הוא אחד המאמנים הכריזמטיים ביותר שידע המשחק, טיפח בהתמדה פולחן אישיות של ממש, ניכס לעצמו אינספור הצלחות, מעולם לא לקח אחריות על כישלונות, גרם למיליונים להתאהב בו וגם לשנוא אותו, והקפיד להיות תמיד באור הזרקורים. כעת האור הזה כבה, במה שמסתמן כירידה מהבמה בנסיבות קודרות למדי.
היו בטורקיה מאמנים טובים ומוצלחים לא פחות, אבל טרים הוא הססגוני מכולם. האנרגיות שלו הציפו את הסביבה, ולעתים נדמה היה כי הכדורגל הטורקי זה הוא. לא לחינם החליטו בסניף הטורקי של נטפליקס להתחיל בשנה שעברה בצילומי סרט תיעודי מיוחד אודותיו, כי הרי מי לא לא ירצה לצפות בו? זו המניה הכי בטוחה שיש. טרים עצמו התלהב לקדם את הפרסומים המוקדמים, כי זה ליטף לו את האגו – והאגו תמיד היה אצלו במקום הראשון, השני וגם השלישי. מה יעלה עכשיו בגורל הסרט? אין לדעת, אבל יש המון חומרים מעולים מהעבר, לאורך עשורים. זה צריך להספיק.
רצה להשלים 50 שנה בגלאטסראיי
כל החיים שלו הם הפקה מושקעת. ראיתם פעם מאמן שמאריך את החוזה לעיני איצטדיון מלא? טרים עשה זאת ב-2019, מיד אחרי שזכה באליפות השמינית שלו על ספסל גלאטסראיי. "אנחנו מחתימים את המאמן האהוב פתיח על חוזה אורך טווח", נמסר אז בהודעת המועדון, ויותר מ-50 אלף אוהדים נהרו ליציעים כדי לראות את זה קורה. תוקף ההסכם היה עד 2024, וזה ממש לא מקרי. לטרים היו כוונות ברורות לסגור 50 שנה בדיוק בשורות האריות, אליהם הצטרף לראשונה כשחקן ב-1974. גלאטסראיי זרמה בעורקיו, או כך לפחות הוא הציג זאת כלפי חוץ. "אני חי ונושם גלאטסראיי, וזה הדבר היחיד שבאמת חשוב", הוא הצהיר.
מבחינת האוהדים באדום-צהוב, הוא היה ונשאר המאמן היחיד שזכה בתואר אירופי. בשנת 2000, הוא הניף את גביע אופ"א, אחרי מסע מרתק במהלכו הדיחה גלאטסראיי את דורטמונד, מיורקה ולידס, וגברה בגמר בפנדלים על ארסנל בתום תיקו מאופס. גאורגה חאג'י, הגאון הרומני שספג כרטיס אדום מול התותחנים באותו ערב קסום והיסטורי, היה שחקן לא פשוט לניהול, אבל הלך אחרי טרים בעיניים עצומות. כישרונו של האימפרטור הטורקי למצוא שפה משותפת עם כוכבים מסוימים ועם הצעירים שטיפח הייתה מדהימה. הוא סחף אותם אחריו, כמו גנרל שלוקח את החיילים לקרב. המוטיבציה הייתה בשמיים, והם היו מוכנים להזיז הרים בשבילו.
הקאמבקים המופלאים ביורו 2008
טרים גרם לחניכיו להאמין שאפשר לעשות את הבלתי אפשרי. טורקיה מעולם לא העפילה לטורניר גדול, למעט מונדיאל 1954, לפני שהוא מונה למאמן הנבחרת ב-1993. טרים הגיע ללא ניסיון מוכח, אחרי קדנציה כעוזרו של ספ פיונטק הגרמני במהלכה עבד גם עם הנבחרת הצעירה, אבל המינוי התברר כהברקה, ואיתו עשו הטורקים היסטוריה ועלו ליורו 96'. הם שברו את המחסום הפסיכולוגי, ושמו של טרים נרשם כבר אז באותיות זהב בתולדות האומה, גם אם בטורניר עצמו הפסידה הנבחרת בכל משחקיה בשלב הבתים.
העלה את טורקיה ליורו והפך לאליל. טרים (רויטרס)את הסוגיה הספציפית הזו תיקן טרים בקדנציה השנייה שלו בנבחרת. יורו 2008 ייזכר בזכות הקאמבקים המופלאים של הטורקים שגילו אופי נדיר בדרכם לחצי הגמר. זה התחיל במפגש מול המארחת שווייץ, בו ירדה טורקיה להפסקה בפיגור 1:0, אבל ניצחה 1:2 עם שער דרמטי של ארדה טוראן בזמן פציעות. זה המשיך בקרב הישיר מול צ'כיה החזקה על ההעפלה לרבע הגמר, בו המנצחת לקחה את כל הקופה. הצ'כים הובילו 0:2 לקראת הסיום, אבל טוראן צימק בדקה ה-75, ניהאט השווה ל-2:2 בדקה ה-87 אחרי טעות קשה של פטר צ'ך, ובדקה ה-89 הוא גם השלים צמד כדי לקבוע 2:3 מטורף. ואם זה לא מספיק, הרי שברבע הגמר ספגה טורקיה בדקה ה-119 נגד קרואטיה, רק כדי להשוות בזמן פציעות בהארכה ולנצח בפנדלים.
פירלו הגדיר אותו כ"אלרגי לחוקים"
האם היו לטרים כישורים טקטיים מדהימים שסייעו לו להשפיע על משחקים תוך כדי תנועה? עדויות רבות גורסות כי התשובה שלילית. במילאן, למשל, שחקנים לעגו לניסיונותיו לצייר שרטוטים על הלוח, ואנדראה פירלו הקדיש לו פרק משועשע באוטוביוגרפיה שלו. לסן סירו הגיע טרים ב-2001, אחרי חודשים מרתקים בפיורנטינה, במהלכם התחבר לאוהדים, אבל הסתכסך ללא הפסקה עם הבעלים ויטוריו צ'קי גורי והועזב בטריקת דלת. סילביו ברלוסקוני הניח משום מה כי אצלו זה יהיה אחרת, והטורקי הכריזמטי יביא כדורגל התקפי סוחף, אך הוא התבדה.
וכה כתב פירלו: "טרים היה אדם מיוחד ומשונה, ונדמה היה כי הוא אלרגי לחוקים. היה ברור מהרגע הראשון שהוא לא ישרוד במילאן זמן רב, כי במועדון כה גדול לא מגלים סובלנות כלפי התנהגות מסוג זה. הוא איחר לארוחות, הבריז מאירועים רשמיים, ולבש בגדים לא מקובלים בלי עניבה. התדרוכים הטקטיים שלו היו ביזאריים. הוא היה מצייר 11 עיגולים על הלוח, ושכח מי זה מי תוך כדי ההסברים, ולעתים הפך חלוצים לבלמים ובלמים לחלוצים. זה היה כאוס מוחלט. התבדחנו בינינו לבין עצמנו שהוא עושה זאת בכוונה כדי להגשים את חלומו הסודי של ברלוסקוני לשחק 2-4-4 במקום 4-4-2. צחוק בצד, הידע הטקטי שלו היה קלוש. התוכנית היחידה הייתה להחדיר מוטיבציה בשחקנים, לצעוק ולקוות לתוצאה טובה. אולי זה יכול לעבוד במקום אחר, אבל ממש לא במילאן".
שחקני מילאן לעגו לטרים ופירלו הקדיש לו פרק באוטוביוגרפיה שלו (רויטרס)נזרק מהנבחרת בגלל קטטה במסעדה
ואכן, טרים פוטר בנובמבר, אחרי חמישה חודשים בלבד בתפקיד – ולא עבד עוד מחוץ לטורקיה. גישושים רבים היו בכיוונו, בשל ההילה שעופפה אותו, ובובי רובסון אפילו ייעץ לניוקאסל להחתימו, אבל שום דבר לא יצא מזה, כי המעסיקים הפוטנציאלים קיבלו רגליים קרות. הם לא רצו אימפרטור ודיקטטור – וטרים היה מסוגל להיות רק אימפרטור ודיקטטור. הוא רצה לקבל את כל הסמכויות, לחלק הוראות לכולם, ליהנות מכל הקרדיט על הישגים, אם וכאשר הם יגיעו.
בשלב מסוים, גם בטורקיה רבים מאסו בכך. הקדנציה השלישית שלו בנבחרת, שהחלה ב-2013, הייתה קטסטרופלית למדי, אבל אחרי הפיאסקו בשלב הבתים ביורו 2016, העדיף טרים להאשים את כולם חוץ מעצמו, וקבע כי כל העם הטורקי לא בשל להצליח באליפות אירופה. פרשנים לא מעטים דרשו אז את פיטוריו, אבל הוא נזרק רק בחלוף שנה, אחרי שהשתתף בקטטה אלימה במסעדה על רקע סכסוך עסקי בין בני משפחתו לגורמים מתחרים.
בסוף גם בטורקיה מאסו בו. טרים (רויטרס)זו לא הייתה ההסתבכות היחידה של טרים עם החוק. הוא נעצר עוד בהיותו שחקן כאשר תקף שוטרים על המגרש, ובאופן כללי פירלו בהחלט צדק – המאמן הדגול בטוח שהחוקים לא נכתבו בשבילו. הוא היה מעל הכל, וכך התנהל גם בגלאטסראיי. הקדנציה הרביעית שלו החלה בדצמבר 2017 ברגל ימין, הוא זכה בשתי אליפויות ברציפות, ועשרות אלפים היו מוכנים לנשק את רגליו, אך במקבל עשרות אלפים נוספים תיעבו את המגלומניה שלו, את מסיבת העיתונאים הראוותניות בהן דיבר רק על עצמו, ואת חוסר הנכונות להודות אפילו בטעות אחת.
חכו לסדרה בנטפליקס
שחקנים רבים עדיין נהנו לשחק עבורו, כי הוא יודע להניח את היד על הכתף ולומר את המילים הנכונות, אבל עבור אחרים קסמו פג מזמן. העונה, כאשר הקבוצה נקלעה למשבר חמור בליגה, גם הצרחות של טרים לא עזרו. האוהדים נהנו אמנם מההצלחה בליגה האירופית, אבל בזירה המקומית הידרדרה גלאטסראיי למקום ה-12 בתום 20 מחזורים, כאשר הפער מהמובילה טרבזונספור עומד על 22 נקודות. המצב בלתי מתקבל על הדעת, ודעות האוהדים היו חלוקות. כ-50 אחוזים המשיכו לסמוך על טרים, כ-50 אחוזים דרשו את ראשו וציפו כי יתפטר בעצמו.
זה לא קרה, כמובן, כי טרים לא מתפטר אף פעם. הוא המשיך לדבר על תוכנית ארוכת טווח עד 2024 ועל נכונותו לשלב צעירים כדי להזריק דם צעיר למערכת. ההנהלה, אם כך, נדרשה לקבל החלטה קשה, ואחרי ההפסד הביתי המביך 1:0 לעולה החדשה, גירסונספור, היא התקבלה. רעידת אדמה זעזעה את הצד האדום-צהוב של איסטנבול. האגדה נשלחה הביתה.
בקרוב הסדרה. טרים עם גביע אופ"א (רויטרס)וזה היה, ככל הנראה, אקורד הסיום. קשה להאמין כי טרים יחזור לקדנציה רביעית בנבחרת, ויהיה קשה עוד יותר לראות אותו שב מתישהו לקדנציה חמישית בגלאטסראיי. האימפרטור המהולל סיים את כהונתו, והכדורגל הטורקי יהיה שונה בלעדיו. ומצד שני – מי יודע? – אולי יש לו עוד הפתעות מרעישות בשבילנו? כי טרים לא מסוגל לדמיין את עצמו מחוץ לבמה המרכזית, ואולי הוא ימצא דרך לקבל את אור הזרקורים בחזרה. כך או כך, חכו לסדרה בנטפליקס. יש לקוות שיהיה תרגום נאות לאנגלית.