אני הוא זלאטן: על גולים, ריבים ופה שלא נסגר

"You have your way. I have my way. As for the right way, the correct way, and the only way, it does not exist"

הציטוט הנ"ל שייך ללא אחר מאשר פרידריך ניטשה, מגדולי הפילוסופים שידעה האנושות. יחד עם זאת, לניטשה, היתה רק טעות אחת. הוא נולד במאה ה-19, ובין אין ספור הגיגיו וגילוייו, הוא לא ידע כי קיימת רק עוד דרך אחת, the Zlatan Ibrahimovic Way.

היה זה עוד יום רגיל בחייו של זלאטן איברהימוביץ'. איברה התעורר מוקדם בבוקר והלך לבית הספר. מאוחר יותר הוא הגיע הביתה, זרק את התיק בסלון ויצא לחצר האהובה עליו, ללהטט קצת בכדור כמו שעשה במרבית ילדותו.

בלי ששם לב, השעה ארבע הגיעה. האימון בקבוצת הילדים של FBK BALKAN התקרב. לזלאטן לא היה איך להגיע, גם כסף לאוטובוס לא היה בנמצא. מתייאשים? פורצים בבכי? מוותרים? לא ממש. זלאטן פשוט גנב את זוג האופניים הראשונות שראו זוג עיניו והשאר היסטוריה.

"בתור ילד הייתי עושה הרבה דברים כדי להגיע לאימון, לפעמים הייתי גם גונב אופניים. אני לא גאה בזה, אבל לא הייתה לי ברירה וזאת סה"כ האמת", העיד החלוץ בראיון.

על הפנומן השבדי, אפשר להגיד הרבה דברים. הוא שחצן, גבוה, יפה (לטענתו), בעל שליטה פנומנלית הן בכדור והן בפירות הדר, נטייה להבקעת שערים מדהימים, רצון בלתי מוסבר לבעיטה בחבריו לקבוצה, והכול מעדויות של אחרים ואיברה עצמו.

זלאטן. הרבה דברים, צפוי הוא אף אחד מהם (רויטרס)

אבל דבר אחד הוא לא - צפוי. בדיוק בגלל זה, כבר שבוע לפחות שכל התקשורת רוחשת וגועשת בקשר לאוטוביוגרפיה של השחקן שאמורה לצאת ב-15 לחודש- I AM ZLATAN.

מה יש לזלאטן לחדש? לשחקן יש מספיק ציטוטים בשביל להשאיר אפילו את ה'חפרנים' שבין נהגי המוניות אובדי עצות. אבל עדיין, מדובר באברהקדברה, שחקן שעבר בקריירה לא קצרה, יותר חוויות ממה שרובנו נעבור גם אם נחיה שלוש פעמים. עוד בטרם יוצא הספר שכנראה ידברו עליו לא מעט, זהו סיפורם של 1.92 סנטימטרים של חוצפה, שובבות ובעיקר כמויות בלתי נגמרות של כישרון.

"אתה מדבר בוסנית?", זלאטן: "באמת שאני לא יודע"
זה היה סתם עוד יום בחייו של זלאטן, עד כמה שיום בחייו יכול להיות רגיל. קבוצת גילאי 16 של מאלמו נסעה לאיטליה למחנה אימון, שיא אותו המחנה היה משחקה של אינטר מול פיורנטינה בסן סירו. זלאטן ישב ביציע ליד מאמנו, אולה גאלשטאד, וצפה בביצועים של השחקן האהוב עליו מכול, רונאלדו. הברזילאי למי שמתעקש. כשהוא נדהם מיכולותיו של הפנומן הברזילאי פנה זלאטן לאולה ואמר: "יום אחד גם אני אהיה פה ואלהטט על הדשא". אולה צפה בו, חשב מה לענות ואז אמר לעצמו: "טוב זה זלאטן, אין באמת טעם להתווכח".

רונאלדו. מושא ההערצה של זלאטן בגיל צעיר (רויטרס)

זלאטן ולוסיו. שניים שלמדו את הכישורים בשכונה (רויטרס)

כשאומרים שכונת מצוקה, הכוונה היא יותר לגטו. הרבה דברים היו מסביב לזלאטן בשכונה, שבדיות בלונדיניות כמו שדמיינו בקומדי סטור - לא היה אף אחד מהם. "היה לנו ערבי, ברזילאי, צ'יליאני, קרואטי, מה שלא תרצו, זה היה יותר קבוצה עולמית משבדית". העובדה שזלאטן גדל בשכונה שכמעט 95 אחוז מהאוכלוסייה שלה מהגרים, מעולם לא הפריעה לו להרגיש שבדי במלוא מובן המילה. איברה בחר לשחק בנבחרת שבדיה, על אף שיכל לשחק בנבחרות בוסניה או קרואטיה באותה מידה. לצערו של האריס מדוניאנין יש לומר.

כמו עבור בני מיעוטים בכל מקום, או מרבית שחקני הכדורסל בארה"ב, גם עבור זלאטן, מדובר היה באחלה מקום לקבל מוטיבציה להתאמן אין סוף. הוא היה מתאמן שעות בכל יום, לא נח לרגע. כשהיה צריך להגיע לאימון ולא היה לו איך, היה "משאיל" זוג אופניים או כל הבא ליד. כל מה שהיה נדרש, נעשה. מעל הכול, נדמה היה שהוא פשוט שנא להפסיד.

"פעם אחת הפסדנו ולדעתי זה היה אשמת השוער, באתי אליו אחרי המשחק ואמרתי לו את זה, בלי להתבייש. במשחק הבא מיותר לציין שכבר אני עמדתי בשער. פחות עניין אותי איפה אני על המגרש, כל מה שהיה חשוב זה לנצח". הוריו של זלאטן לא ידעו שבדית טוב, והוא שלט בשלל שפות הבלקן, כשגם לו לא ממש ברור באזיו שפה הוא משתמש: "פעם בא אליי כתב ואמר לי - אתה מדבר בוסנית? הסתכלתי עליו בתמיהה, האמת - אפילו אני לא יודע".

זלאטן. "כל מה שהיה חשוב זה לנצח" (רויטרס)

זלאטן השרירי של היום, הוא לא זה של פעם. בגיל 16 הגובה היה שם, אבל הוא היה רזה, והמבנה הפיזי החלש שלו הקשה עליו להתמודד. מעין פיטר קראוץ' אם תרצו, רק עם פרצוף קצת יותר יפה. טוב קצת הרבה יותר יפה. במקביל לכדורגל, זלאטן גם התאמן בטאקוונדו והוא בעל חגורה שחורה. לפחות את חלק מהוירטואוזיות שלו, כמו גם חשק בלתי נשלט לבעוט בדברים ושחקנים, הוא כנראה שואב משם. אבל לא רק.

זלאטן בימיו במאלמו

למרות זאת, בחר זלאטן ללכת דווקא לאייאקס. החלוץ רצה לעזוב את מאלמו, אך במקביל רצה שהמועדון יקבל כסף טוב ויהנה ממכירתו, דוגמה טובה לאופי הרב גווני של איברהקדברה. מצד אחד עמד הרצון להצליח, האמונה שהוא יכול להיות הכי טוב, והרצון גם לעשות קצת פוזה לעיני יותר קהל. מצד שני, עדיין עמדה הדאגה לחבריו, ולמועדון שגידל אותו. "זלאטן לא היה עוזב אם לא היינו מקבלים כסף טוב עבורו, על אף כל הרצון שלו להתקדם", אמר מנהל הקבוצה דאז. אייאקס הציעה 7 וחצי מיליון יורו, סכום שיא לאותה תקופה, שני הצדדים היו שמחים והעסקה נסגרה. תומאס בדסטרום, שהיה אז שר המשפטים ושחקן כדורגל בעברו, הרים גבה: "זלאטן מוכן לאייאקס, השאלה היותר חשובה היא - אם אייאקס מוכנה לזלאטן".

זלאטן חוגג שער זהב וגביע באייאקס (רויטרס)

זלאטן: "כשחתמתי באייאקס הייתה ידיעה עליי בחדשות. אמא שלי, שלא מדברת שבדית טוב נבהלה - היא הייתה בטוחה שאני מת". את עונת 2001 זלאטן ראה בעיקר מהספסל. קו אדריאנס, המאמן של אייאקס באותה תקופה, לא נתן לחלוץ הרבה דקות משחק. אדריאנס פוטר בנובמבר ובמקומו מונה רונאלד קומאן. האיש והבעיטות החופשיות, כבר נתן לאיברה את הבמה, והוא בתמורה הביא לו אליפות. את הבכורה שלו בליגת האלופות עשה במשחק הניצחון 1:2 על ליון, מיותר להגיד שהוא הבקיע את צמד השערים של קבוצתו. אייאקס הודחה בשלב רבע הגמר, וסיימה את העונה הבאה במקום השני כסגנית לפ.ס.וו. איינדהובן בליגה. ב-2003/04 אייאקס שוב זכתה באליפות. איברה זכה בגול השנה של יורוספורט על הסבסוב המדהים שלו במשחק הניצחון 2:6 על נאק ברדה. כשנשאל מה למד מחברו לקבוצה באותה תקופה, אחמד מידו המצרי, ענה: "מה למדתי ממנו? מוזיקה ערבית".

כתב ביחס למאבק האליפות: "אתה חושב שאייאקס יכולה לאבד תשע נקודות בתשעה משחקים?" ,זלאטן: "לפי החישובים שלי אייאקס יכולה לאבד תשע נקודות בשלושה משחקים".

יחד עם זאת, זלאטן כמו זלאטן, מצא דרך מקורית לעורר בעיות. במשחק בינלאומי בין שבדיה להולנד, נכנס השחקן מאחור בלא אחר מחברו לקבוצה, רפאל ואן דר וארט. קדמה לכך כמובן מריבה ביניהם, כמו גם קטטה עם ווסלי סניידר, שני כוכבים עולים ממחלקת הנוער של אייאקס יש לציין. להולנדים נמאס מהשטויות שלו, יובה הציעה 16 מיליון ואברהדקברה המשיך לתחנה הבאה.

זלאטן חוגג באיאקס. עוד תחנה בדרך (GettyImages)

קלטות של ואן באסטן והרבה חדר כושר
ב-2002 שלח מאמן נבחרת אנגליה סוון גוראן אריקסון, סקאוט למשחקה של שבדיה לעקוב אחריו. הסקאוט העיד: "אמרתי לסווני - הוא מתחיל באמצע אבל יותר מזה אני לא יכול להגיד לך כלום. הוא באותה מידה יכול היה לעמוד על הראש".

את העונה הראשונה שלו ביובנטוס הוא פתח מצוין. פציעתו של דוד טרזגה איפשרה לו כניסה חלקה להרכב והוא סיים עם 16 שערים ואליפות. את עונתו הבאה הוא יגדיר כפחות מוצלחת. נוכחותו של אלסנדרו דל פיירו דחקה אותו לצדדים, שם הוא התמקד יותר בבישול גולים. אבל כל זה שולי. יובה לקחה את האליפות גם באותה עונה, אך לאחר מכן הגיע פרשת הקלצ'יפיולי, האליפויות נלקחו ממנה והיא הורדה לסרייה ב'. מבחינת זלאטן, המפגש עם פאביו קאפלו, היה הרבה יותר חשוב. כשאיברה הגיע ליובה הוא שקל 82 קילו. פאביו קאפלו שאל אותו אם הוא מתאמן בחדר כושר, איברה ענה שלא ממש, באייאקס בעיקר עבדו עם הכדור. פאביו רתח, התוצאה - כניסה בגיל מאוחר למכון, אך עלייה של 13 קילו, תוספת מסה משמעותית שתעזור לו להתמודד יותר טוב עם בלמים בכלל ושחקנים בפרט.

זלאטן מפגין וירטואוזיות (GettyImages)

אבל זה לא הכול. "יום אחד פאביו קאפלו קרא לי למשרד שלו. הוא הושיב אותי מול הטלוויזיה, הכניס פנימה קלטת עם מיטב השערים של מרקו ואן באסטן והלך. חשבתי שהוא צוחק עליי, אבל מהר מאוד הבנתי מה הוא רוצה". אחת הבעיות של זלאטן עוד בתקופתו באייאקס, הייתה שהוא לא היה מספיק תכליתי. בתור שחקן שהתחנך במגרשי קט רגל קטנים וצפופים, המעבר למשחק הדשא היה משהו שהוא לא לגמרי שלט בו, עד כמה שזה יישמע מצחיק לשחקן של יובנטוס. זלאטן הפנים את המסר והתחיל להיות הרבה יותר תכליתי. טריקים ושטויות עם הכדור נדחקו החוצה, בטובה למהלכים תכליתיים, בגבול של זלאטן כמובן. הוא גם שיפר את משחק הראש שלו, בו כמעט ולא השתמש בתחילת דרכו כחלוץ, עוד תוצאה של בילוי אין ספור שעות במגרש הקט רגל. אז הלקח נלמד, אבל מי תהנה ממנו? בטח שלא יובה, זלאטן בילה בליגה השנייה מספיק עוד בשבדיה. התחנה הבאה – אינטר.

ואן-באסטן. קאפלו רצה שילמד מהטובים ביותר (GettyImages)

גוארדיולה? כמו טייגר וודס, עושה הצגות שהוא מושלם
אינטר הייתה גם הקבוצה אותה אהד זלאטן בתור ילד ועבורו זה היה זו סוג של סגירת מעגל. את העונה הראשונה הוא סיים כמלך שערים עם 15 גולים וסקודטו ראשון לקבוצה אחרי 17 שנה, הקבוצה גם שברה את שיא הליגה בנקודות עם 97. זלאטן לקח שלוש אליפויות ברצף, כשהוא מייצב את עצמו כאחד החלוצים הטובים בעולם אם לא הטוב שבהם. באותה תקופה התחילה ברצלונה להיראות כמודל הפלייסטיישן שאנחנו מכירים היום. פפ גוארדיולה פתח עונה שנייה בקבוצה, סמואל אטו והר האגו שלו עמדו לעבור דירה ונדרש חלוץ במקומו. הקטלוני שם את עינו על החלוץ השבדי, אטו נשלח לבירת האופנה, וביחד עם עוד 46 מיליון יורו, אברהקדברה נחת בקמפ נואו לעיני 60,000 צופים שבאו להגיד שלום.

זלאטן ןמוריניו. "אני מזדהה איתו" (GettyImages)

"אתה מסתכל שמאלה ואתה רואה את צ'אבי הרננדס, אחרי זה אתה מסתכל ימינה והנה אנדרס אינייסטה, פתאום תיירי הנרי מגיח משמאל, ומעל כולם מלהטט הארגנטיני הזה עם הכדור, מה עוד אפשר לבקש?". תחילת דרכו של איברה בקטלוניה אומנם נראתה אופטימית, אך השילוב לא הלך כמצופה. השבדי התמיר לא השתלב במשחק המסירות של הקבוצה, ועל אף 16 גולים בליגה ואליפות, שנה אחת הספיקה כדי ששני הצדדים ייפרדו כידידים. כמעט ידידים.

זלאטן מאוכזב. לא השתלב בטיקי טקה (רויטרס)

זלאטן, כמו זלאטן, לא נשאר חייב. בסיומו של משחק ליגה מול ויאריאל בו שותף לחמש דקות, הטיח החלוץ בגוארדיולה: "אין לך ביצים, אתה מת מפחד מז'וזה מוריניו", כשהוא בועט בכל מה שנקרה בדרכו בחדר ההלבשה. אברהקדברה כמובן הוסיף גם את דעתו הכללית על שחקני בארסה בספר שייצא בקרוב. "שחקני בארסה הם כמו ילדים בבית ספר, הם עושים כל מה שאומרים להם. צ'אבי ואינייסטה הם כמו תלמידים מחונכים. פפ אסר עלינו להגיע במכוניות פאר לאימונים. מה זה עניינו בכלל באיזה אוטו אני נוהג?". מאוחר יותר איים זלאטן כי "יפוצץ" את גוארדיולה במכות אם זה לא ישחרר אותו, והוסיף עוד תרגיל של סוכנו. אחרי הסיכום עם ברצלונה, הודיע הסוכן כי הם סגרו עם ריאל מדריד. בקטלוניה נלחצו, והסכימו להצעה נמוכה יחסית ממילאן שעמדה על 25 מיליון, רק שלא בטעות ינחת בבירה.

זלאטן וגוארדיולה. לא רומאו ויוליה בלשון המעטה (רויטרס)

מכות עם אוניאו, תעודת כבוד בטאקוונדו וגם מילאן
זלאטן חזר למילאנו לעונת 2010/11, הפעם במדי האדומים שחורים, ועזר למילאן לזכות בסקודטו אחרי הפסקה של שבע שנים עם 14 גולים. כמעט כרגיל, הדברים המעניינים יותר קרו דווקא מסביב.  אחרי עוד שער של רוביניו בליגה, הברזילאי שם את הכדור בתוך החולצה על מנת לדמות הריון, אברהקדברה כמובן נדלק וניסה לבעוט את הכדור כשהוא בתוך חולצתו. שבוע קדימה – אוניאו האמריקאי חוזר מפציעה, את איברה זה לא מעניין במיוחד ואחרי תיקול פראי של זלאטן עליו הם מתחילים מכות לעיני כולם.

"היה צריך עשרה שחקנים ואת כל צוות האימון כדי להפריד בינינו", אמר זלאטן לאחר מכן, בזמן שגילה שיש לו גם צלע שבורה. חודשיים אחר כך, בעט זלאטן ללא סיבה באימון ברודני סטרסר המופתע. שלל ניסיונותיו של זלאטן, שאולי בכלל היה צריך לשקול קריירה ב-UFC, לא נעלמו מעיני נבחרת הטקוואנדו של איטליה, והם החליטו להעניק לו בתמורה חגורה שחורה בתור אות כבוד.

זלאטן בפוזה אווירית מוכרת. העיקר שיש מתנות

על אף אופיו הסוער לפעמים, נדמה כי זלאטן הוא אחרי הכול איש של משפחה. "הקוד של איברהימוביץ'" - כך מכנה החלוץ השוודי את המספרים בכתובות הקעקע שלו. למעשה, מדובר בתאריכי לידה. על זרוע אחת, תאריכי הלידה של שני הוריו; על האחרת, תאריכי הלידה של שלושת אחיו ואחיותיו.

בהמשך, קרוב יותר לפרק כף ידו, נוספו תאריכי הלידה של שני בניו. מצד ימין, מככב דרקון, המסמל לדבריו את אופיו. על ידו הימנית מקועקע שם בנו הבכור מקסימיליאן, כשמאוחר יותר נוסף שם בנו השני וינסנט. על גב ידו הימנית קיים קעקוע של שם משפחתו בערבית. שמות הוריו, יורקה וספיקה, מקועקעים גם הם על ידיו. כשנשאל על הקעקועים הרבים ענה בצחוק: "ככה אני זוכר מתי לקנות להם מתנות".

זלאטן והקוקו. מרגיש בבית במילאן (GettyImages)

ומה עם עוד כמה מפגשים מצחיקים וציטוטים של זלאטן? המיטב לפניכם. כתב: "זלאטן, יש לך צלקות על הפנים, מה קרה?", זלאטן: "כנראה שתיאלץ לשאול את אשתך". כתב: "מה חברה שלך קיבלה שהתארסתם?", זלאטן: "מה זאת אומרת מה היא קיבלה? היא קיבלה את זלאטן". כתב: "כמה סטוצים של לילה אחד היו לך?, זלאטן: "סטוצים? אנחנו יותר בעניין של אהבה ורומנטיקה, לא?". על איך שגוארדיולה השתמש בו במגרש: "זה כמו לקנות פרארי ולנהוג בה כמו בפיאט", וממשיך: "אם מוריניו "מדליק" את החדר, גוארדיולה סוגר אפילו את הווילונות". על השמועות שהוא קנה עוד פורש: "פורש? קניתי מטוס, הוא הרבה יותר מהיר". זלאטן לכתב שבא לראיין אותו: "מה זו התלבושת הזו? אתה ממש מסריח. אבל באמת מה אתה לובש, זה ממש מסריח".

זלאטן במגרש שחנך ברוסנגארד (רויטרס)

לאחרונה הגיעו גם איתותים של עייפות מצד החלוץ. "כדורגל היה הכל בשבילי אבל עכשיו אני מתעניין בדברים אחרים. פעם חשבתי רק על המשחק ולא על שום דבר אחר עד כדי כך שהיו פעמים שלא הייתי הולך לבית ספר בשביל שאוכל לשחק. כעת המצב שונה ואפילו את המאמץ של לשחק עם הילדים שלי בגינה אני משאיר לבייביסיטר. לא תראו אותי משחק עם שיער לבן ולא עד סף הרס עצמי. אני רוצה לפרוש כשאני בשיא, זה לא יקרה אבל זאת המטרה שלי". מאוחר יותר הבהיר זלאטן כי לא הבינו אותו נכון, אבל יש להניח שהוא לא מתכוון ללכת בדרכם של ריאן גיגס או ראול.

במגרש המפורסם ברוסנגרד, שידוע כעת כ"מגרש הפתוח של זלאטן", כבר מזמן לא צריך להפסיק לשחק כשמחשיך. החצץ הוחלף בגומי, השערים הם כעת בצבע זהב, וישנה גם תאורה. את המהלך עצמו יזם זלאטן שאמר: "זאת דרכי להחזיר לקהילה שבה גדלתי". בכניסה למגרש מונף שלט חתום על ידו- "כאן נמצא ליבי, כאן נמצא סיפורי, כאן נמצא המשחק שלי, קחו את זה הלאה". אחרי כל הפוזה, השחצנות, הריבים והבדיחות, אברהקדברה הוא בסך הכל בחור עם לב זהב שמאוד אוהב כדורגל.