שלשום הפסיד אנטוניו קונטה במשחק הבכורה בליגה בקבוצתו החדשה, וזה קרה לו לראשונה בקריירה. המאמן, שמתהדר בתדמית של ווינר סדרתי, פתח בדרך כלל את הקדנציות שלו ברגל ימין. כאשר הגיע ב-2011 ליובנטוס, אותה הוציא ממשבר עמוק, הוא פירק במחזור הפתיחה את פארמה 1:4, ויצא לדהירה בדרך לזכיה באליפות.
כאשר נחת בצ'לסי ב-2016, הוא השיג נצחונות בשלושת המחזורים הראשונים, וגם אז זה נגמר באליפות בעונתו הראשונה. את אינטר הוא הוביל לשישה ניצחונות רצופים בפתיחת הקדנציה ב-2019. באשר לטוטנהאם, הרי שהאיטלקי נכנס להיסטוריה כמאמן הראשון בתולדות המועדון שלא הפסיד בשמונת משחקי הליגה הראשונים בתפקיד, אחרי שירש את נונו המפוטר בנובמבר 2021.
אבל הנה לכם – הפאנצ'ר קרה. לוח המשחקים זימן לקונטה אתגר סביר ביותר במחזור הראשון כאשר יצא לדרכו עם נאפולי, אולם הוא נכשל, ועוד איך. קבוצתו התרסקה באצטדיונה של ורונה, הובסה 3:0 והותירה את המאמן זועם. "נמסנו כמו שלג באור שמש", הוא קבע במסיבת העיתונאים אחרי שריקת הסיום, אך האשמה נופלת בעיקר עליו בגלל הצהרותיו במסיבת העיתונאים אחרת – זו שלפני ההתמודדות. מבחינה פסיכולוגית, ביצע בה קונטה פיגוע של ממש, בדרך שלא הייתה אופיינית לו בעבר.
ליתר דיוק, היא אופיינית, אבל ממש לא בעיתוי הנוכחי. קונטה נוהג לעזוב את תפקידיו בטריקת דלת בגלל היעדר הסכמות עם הנהלות, תוך שהוא מפזר אמירות רעילות לכל עבר ומתלונן על הבטחות שלא קוימו, רכש שלא הגיע ומנטליות לא מקובלת. המקרה האחרון היה כאשר איבד לחלוטין את הסבלנות בטוטנהאם והכריז קבל עם ועדה: "הסיפור הוא כזה – יש כאן אותו בעלים במשך 20 שנה, והם לא זכו בכלום". לדבריו, שחקני התרנגולים לא רצו להתאמץ ולשחק תחת לחץ, ומשם הדרך החוצה הייתה קצרה מאוד. כך צפויה להיראות התמונה האחרונה של קונטה בכל מועדון, כולל נאפולי. אבל מי העלה בדעתו שהדרמה הפומבית תתרחש עוד לפני משחק הליגה הראשון?
הרי הבעלים אאורליו דה לאורנטיס הביא אותו על מנת שיוכל לגבש את כולם ולהחזיר את הניצוץ לעיני השחקנים. זו הייתה הציפיה מדמותו האמוציונלית. קונטה, הדרומי שגדל בלצ'ה, קיבל סוף כל סוף לידיו את ספינת הדגל של הדרום. החיבור עם האוהדים היה מיידי, והאופטימיות שברה שיאים בתום עונה קטסטרופלית. מקום עשירי במרחק 41 נקודות מהפסגה. אף אלופה בארץ המגף לא התבזתה כך אחרי שזכתה בסקודטו, וקונטה היה אמור לשקם קודם כל את מצב הרוח. במקום זאת, הוא פצח ברצף של התבטאויות מדהימות עוד לפני שהעונה החדשה נפתחה.
"ציפיתי למצב טוב יותר כאשר חתמתי. התוצאות בעונה שעברה לא היו מקריות, ותהיה טעות לחשוב שהיה זה חוסר מזל. ייקח זמן עד שהקבוצה תחזור להיות תחרותית. אולי חצי שנה, אולי שנה, אולי שנתיים. אני לא יודע. שחקנים רבים מהסגל שזכה באליפות עזבו. לא הייתי אומר שאנחנו בנקודת האפס, אך אנחנו קרובים מאוד לשם", טען קונטה, והעביר מסר חד בשני כיוונים. הוא הודיע לאוהדים שהם חייבים להנמיך ציפיות, כי אין בכוונתו להיות קוסם. חשוב מכך, הוא פתח חשבון בתקשורת מול דה לאורנטיס בכבודו ובעצמו, וסיפר לו על חוסר שביעות רצונו מניהול המועדון.
לא ברור עד כמה רשאי קונטה להתאכזב, כי המצב היה ידוע לו מראש, הן מקצועית והן כלכלית. המנהל הספורטיבי החדש ג'ובאני מאנה קיבל תקציב מוגבל יחסית לרכש וניצל אותו כדי להחתים את בלם טורינו אלסנדרו בונג'ורנו, שנחשב לכוכב עולה ונכלל בסגל איטליה ליורו 2024.
הוא אף פעל בצוותא עם קונטה על מנת להביא בהעברה חופשית מרומא את כוכב אליפות אירופה הקודמת, לאונרדו ספינאצולה, אשר מתאים מאוד בתכונותיו ההתקפיות לשיטה של המאמן. נאפולי, שהתרגלה ללכת במשך שנים על 3-3-4, עוברת כעת ל-1-2-4-3 כי קונטה מעדיף במובהק את המערך עם שלושה בלמים.
בעקבות כך, נדחק הצידה המגן הפורטוגלי מאריו ריו שהיה דומיננטי בעונת האליפות, והוא בדרכו החוצה, אבל העזיבה החשובה ביותר טרם התבצעה, וזה תוקע את התהליכים.
כי רוב ההחתמות הנוספות שיוכל לבצע מאנה תלויות במכירתו של החלוץ הניגרי ויקטור אוסימן. מלך השערים מעונת האליפות הסתכסך עם דה לאורנטיס, ביקש לעזוב באופן רשמי, והתאמן בנפרד במהלך כל הקיץ. סעיף השחרור שלו עומד על 130 מיליון יורו, והסכום הזה מופרך גם במונחי השוק הנוכחי.
למרות זאת, הנשיא מסרב להתגמש במשא ומתן עם קונים פוטנציאליים, והעסק ייגרר ככל הנראה עד לימים האחרונים לפני סגירת חלון ההעברות, אז יימצא בהכרח הפתרון המאולץ. בשלב זה, נראה כי פריז סן ז'רמן נלהבת פחות לצרף את הסקורר, והוא עשוי למצוא את דרכו לצ'לסי. המהלך הגיוני בעיקר כי רומלו לוקאקו יעשה את הדרך ההפוכה מסטמפורד ברידג' לנאפולי, ויתאחד עם המאמן שנהנה לעבוד איתו באינטר.
בינתיים, הבלגי עדיין לא שם, וכך גם השחקנים האחרים בהם חושק קונטה, אך זה ממש לא אומר שהיה צריך לשדר זלזול באלה שקיימים בסגל. התנהלותו של קונטה לאורך השבועות האחרונים, ובמיוחד לקראת המשחק מול ורונה, יצרה תחושה מיותרת של משבר.
הפציעה של בונג'ורנו העמיקה אותו, ואז גם חביצ'ה קבראצחליה נפגע והוחלף בשלהי המחצית הראשונה. זה כבר היה יותר מדי עבור הקבוצה שהתפרקה אחרי ספיגת השער הראשון. מבחינה מנטלית, השחקנים שלבשו לבן נראו כמו שבר כלי, והאנדרדוג לא התקשה לכבוש פעמיים נוספות כדי להשלים את החרפה.
העניין הוא כי ורונה נמצאת במשבר אמיתי ועמוק הרבה יותר. הבעלים הואשמו באי סדרים כלכליים במסגרת חקירה, שחקנים נמכרו בסיטונות, וגם המאמן מארקו בארוני שהציל את הקבוצה מירידה כנגד כל הסיכויים עבר ללאציו. המועדון חיפש מציאות בשוק, והכובשים מול נאפולי הם דוגמא מצוינת לכך.
דיילון ליברמנטו, שקבע 0:1, היה עד לא מכבר שחקן זניח על ספסל מאסטריכט בליגה ההולנדית השניה, והוחתם תמורת 600 אלף יורו. דניאל מוסקרה הקולומביאני, שנכנס כמחליף והרשית צמד, לא היה בתוכניות של אמריקה קאלי והגיע תמורת 700 אלף יורו. גם יתר השחקנים אינם ניתנים להגדרה ככוכבים. המאמן החדש, פאולו זאנטי, גיבש את החבורה האלמונית הזו ליחידה מלוכדת. כולם נלחמו עם המון אמונה, והניצחון הנהדר היווה פרס עבורם.
את האפקט הפסיכולוגי הזה היה אמור דווקא קונטה להביא לנאפולי. זו הרי המומחיות שלו – הוא יודע לגרום לשחקנים להרגיש חשובים ולהפיק מהם את מלוא הפוטנציאל. לשיאו בהקשר זה הוא הגיע עם נבחרת איטליה ביורו 2016.
הכחולים נתפסו אז כאפרוריים, אבל הציגו כדורגל פנטסטי, האמינו באמת ובתמים ביכולתם לזכות במדליות הזהב, פירקו את בלגיה בשלב הבתים, כיסחו את ספרד בשמינית הגמר, והזילו דמעות של פספוס אחרי הדחה לא ממש מוצדקת בפנדלים מול גרמניה ברבע הגמר. נחישותם ומחויבותם של השחקנים היו חריגות, וכל האוהדים האיטלקים זוכרים את הקמפיין ההוא לטובה – היה זה קיץ של גאווה לאומית.
אז אולי הסגל הקיים של נאפולי אינו מזהיר, אך לו היה קונטה מתייחס לחניכיו כמו לגיבורי איטליה מודל 2016, הכל היה נראה אחרת. במקום זאת, הוא פשוט ביטל אותם, ולא כדאי להתפלא כאשר התברר שאין להם כוחות נפשיים לעמוד באתגר.
המאמן התנצל בפני האוהדים על ההופעה העלובה במחצית השניה, והוא צריך לבוא בטענות בעיקר לעצמו. אם לא יחליף את הדיסקט, ימשיך להתבכיין ולחפש תירוצים מראש, ויטען שהמצב לא מתאים לציפיותיו, גם רכש נוצץ לא יעזור לנאפולי, והעונה שעברה עוד תיראה סבירה יחסית בהשוואה למה שעלול לקרות הפעם. רק קונטה יכול לתקן את המעוות. במידה ולא יעשה זאת, לא יהיה מנוס מלקבוע שהוא אמנם לא שינה את טוטנהאם, אבל טוטנהאם שינתה אותו. לרעה.