ב-11 באוקטובר יובנטוס נראתה מפורקת לחלוטין. אחרי ההפסד למילאן בליגה, הביאנקונרי הגיעו לסמי עופר וחטפו מהלומה ממכבי חיפה האלמונית. בשלב הזה, באיטליה לכולם היה ברור שמישהו הולך לשלם את המחיר, וזה ככל הנראה יהיה המאמן. אלא שדווקא מאז, מהמקום שממנו נראה היה שאי אפשר לרדת נמוך יותר, יובנטוס חזרה, וחזרה בענק. שמונה ניצחונות רצופים, שבכולם שמרה על רשת נקייה, הקימו לתחייה את הגברת הזקנה והחזירו אותה למאבק האליפות כנגד כל הסיכויים ונדמה שלאיש אחד ישנו חלק משמעותי בכך.
כן, צריך לתת את הקרדיט גם למסימיליאנו אלגרי שמצא את שיטת המשחק המתאימה ושינה מערך ל-3-5-2 שיותר מחמיא ליובה, אבל מעל כולם נמצא דנילו. כן, אותו מגן שסחב את ‘אות הקין’ מאותה עסקה מפוקפקת דאז שהעבירה את ז’ואאו קנסלו למנצ’סטר סיטי ב-65 מיליון אירו כשהברזילאי עשה את הדרך ההפוכה לטורינו תמורת 37, הושמץ לאורך כל שנותיו ביובנטוס ובשלבים מסוימים היה הסממן המסמל את האפרוריות שאופפת את המועדון, לעתים בצדק, אך העונה צריך לומר את האמת – הוא השחקן הכי טוב שלה ומעבר לזה, הוא הפך גם למנהיג שלה.
ההתחלה הייתה דווקא לא רעה. במשחקו השני בקבוצה הוא כבר כבש ב-3:4 המטורף על נאפולי במחזור השני של עונת 2019/20 אחרי שסיים מתפרצת קטלנית. הוא תפס מקום של קבע בהרכב של מאוריציו סארי בתחילת אותה עונה, אך בהמשכה הגיעו פציעות חוזרות שהביאו לחוסר יציבות ביכולת. דנילו מאז ומתמיד היה מגן בעל אוריינטציה הגנתית יותר, עוד מימיו בריאל מדריד ובמנצ’סטר סיטי, אך ההצבה שלו פעמים רבות דווקא בצד שמאל של ההגנה הקשתה עליו עוד יותר לבוא לידי ביטוי. בסיום אותה עונה, יובנטוס אמנם זכתה באליפות התשיעית והאחרונה שלה ברצף המדהים אך עשתה זאת בצורה מאוד לא משכנעת והברזילאי הפך לאחד ממוקדי הביקורת הגדולים, כנראה שלא באשמתו.
דנילו במדי סיטי (רויטרס)הראשון לזהות את הפוטנציאל של דנילו בעמדת הבלם היה אנדראה פירלו. בתקופתו בסיטי, הברזילאי שיחק פעמים בודדות במרכז ההגנה, אך ההגעה של פירלו והמעבר לשחק בשלושה בלמים עשה לו טוב. מערך שכזה, כשלצידו ג’ורג’ו קייליני ולאונרדו בונוצ’י עוד לפני הדעיכה הגדולה שלו, אפשר לו לצאת לא פעם עם הכדור קדימה וגם לקדם את המשחק במסירות חכמות בין הקווים. דנילו הוא לא השחקן שיפרוץ על הקו בדריבל, לכן גם נחשב למגן “אפור” לאורך השנים, אך הוא כן שחקן שיודע תמיד למצוא נתיבי מסירה נכונים, נע למקומות שבהם הוא יכול לקבל את הכדור בחופשיות ואפילו מאיים על השער ממרחק. העונה הזו של יובה הייתה איומה ונוראה, וגם זו שאחריה, אך העונה, תחת אלגרי ודווקא בעיצומו של אחד המשברים הגדולים בתולדות המועדון, הוא התגלה כמנהיג החדש.
יובנטוס של העונה מעמידה נתונים הגנתיים חריגים. היא ספגה שבעה שערי חובה בלבד, הכי מעט מבין כל חמש הליגות הבכירות למעט ברצלונה (6), כשהיא שומרת על רשת נקייה ב-12 משחקים מתוך 17 המחזורים ששוחקו עד כה. ומה משותף לכל אותם 12 אתם שואלים? ובכן, בכולם, ללא יוצא מן הכלל, דנילו השלים 90 דקות. זה מדהים עוד יותר כשמסתכלים על הנתון הבא: יובנטוס שיחקה העונה 23 משחקים רשמיים בכל המסגרות ורק פעם אחת בלבד, עלתה עם חוליית הגנה זהה משחק אחרי משחק. כל פעם אלגרי בחר לשנות או שנכפה עליו להחליף שחקן כזה או אחר בגלל פציעות, אך היחיד שתמיד נשאר ובכל פעם ששיחק הקבוצה לא ספגה, היה דנילו. זה לא יכול להיות מקרי.
דנילו במדי ריאל מדריד (רויטרס)בעוד שהקבוצה סובלת ממכת פציעות שנראית חסרת תקדים, יובנטוס של העונה היא דנילו ועוד עשרה. “דנילו הוא שחקן אינטליגנטי וכריזמטי”, כך אמר עליו אלגרי עוד בחודש מרץ של העונה שעברה והעונה, כשהוא משחק באופן קבוע את תפקיד הבלם הימני בשלישייה האחורית, דנילו מרגיש בנוח יותר מאי פעם. “אני זמין לשחק בכל תפקיד והראיתי את זה כבר כמה פעמים” אמר דנילו העונה, “בשבילי זה משהו טבעי. אבל אם שואלים אותי באיזו עמדה אני רואה את עצמי משחק בשנים הקרובות, זו עמדת הבלם שבה אני הכי נהנה לשחק” העיד השחקן בעצמו.
את המונדיאל בקטאר, דנילו לא יזכור לטובה. הוא שיחק 90 דקות כמגן ימני ב-0:2 על סרביה במחזור הפתיחה, אך נפצע ולא שיחק את יתר המשחקים בשלב הבתים עד שחזר לעמדת המגן השמאלי מול דרום קוריאה בשמינית הגמר בעקבות פציעתו של חברו לקבוצה, אלכס סנדרו. נגד קרואטיה ברבע הגמר הוא המשיך בצד שמאל, כשהמטרה של מאמן הסלסאו טיטה הייתה לעבות את מרכז המגרש דרך הכניסות שלו לאמצע בכל זמן שברזיל עם הכדור. זה לא עבד, בלשון המעטה. הברזילאים הפסידו לחלוטין את מרכז המגרש ללוקה מודריץ’ וחבריו וקו שמאל של דנילו נותר פרוץ ומופקר לא פעם בדרך להדחה כואבת בפנדלים אחרי 1:1 דרמטי ב-120 דקות.
אוליבר מוציא צהוב לדנילו במשחק נגד קרואטיה במונדיאל (רויטרס)דנילו היה רחוק מלהיות קונצנזוס ביובנטוס עד העונה, אך השנה, עושה רושם שגם אותם אלו שהתעקשו לייחס לו חלק בדעיכה המקצועית של הקבוצה בשנתיים האחרונות כבר התיישרו לדעה שהוא השחקן הטוב והאחראי העונה בגברת הזקנה. ברשתות החברתיות מהללים ומשבחים את הברזילאי ורבים אף בטוחים, לא רק אוהדי יובנטוס, שהוא הבלם הטוב ביותר העונה לצידו של קים מין ג’י מנאפולי. כשהוא כבר עונד את סרט הקפטן על הזרוע באופן די קבוע, לאחרונה, עוד לפני שהעניק ליובנטוס 0:1 דרמטי על אודינזה עם שער ניצחון בדקות האחרונות, החלו לצוץ דיווחים לפיהם יובנטוס מתכוונת להאריך את חוזהו המקורי שפג ב-2024, עד 2026.
ביובנטוס, דנילו מרגיש בבית יותר מאי פעם. הוא אמנם ברזילאי, אך באיטליה מספרים על שחקן בעל “אופי כדורגל” אירופאי לכל דבר, ואת זה גם ניתן לראות על המגרש. הוא חובב תרבות גדול וחנך חלק גדול ממגוון המוזאונים הרחב שיש לעיר טורינו להציע וחובב ספרים שעוסקים בפסיכולוגיה התנהגותית. הוא ואשתו קלאריס, להם שלושה ילדים, נוהגים לחזור במהלך הפגרות לביתם בפורטו, עליו הצהיר בעבר השחקן כי זה המקום בו ימשיך להתגורר בסיום הקריירה. הוא מעדיף את אירופה על ברזיל.
דנילו חוגג (רויטרס)הניצחון על אודינזה עמד בצילו של מותו הטרגי של אגדת יובנטוס, ג’אנלוקה ויאלי. דנילו שכבש, הקדיש את השער לחלוץ האגדי כשכתב בפוסט שהעלה לאינסטגרם לאחר המשחק: “אנחנו לא מוותרים אף פעם ותמיד מאמינים, הניצחון הזה הוא בשביל ג’אנלוקה ויאלי”. הוא מחובר בעמקי נשמתו ליובנטוס ואכן, מסמל את מה שמאפיין את יובה העונה והסלוגן של הקבוצה לאורך השנים – “פינו אלה פינה” (ללכת עד הסוף באיטלקית). יובנטוס כבשה העונה לא פחות משישה שערים אחרי הדקה ה-85 ודנילו הוא לגמרי חלק מזה, כשבדקות האחרונות נגד אודינזה הפגין את אופיו הווינרי שהגיע פעם אחר פעם לרחבה ובסוף גם העניק שלוש נקודות יקרות ששומרות את הגברת הזקנה במאבק, לפחות בינתיים.
כעת, דנילו עומד בפני המבחן הגדול ביותר שלו העונה. ב-21:45 (שידור חי בערוץ ONE2) הוא יצטרך להנהיג את חוליית ההגנה של הביאנקונרי במשחק העונה מול המוליכה עם הכישרון הלוהט נאפולי ואולי שני שחקני ההתקפה המאתגרים ביותר בסרייה א’ העונה – ויקטור אוסימהן וחביצה קרבצחאליה, שאחראים יחדיו על 16 שערים של הפרטנופיי העונה. עד לפני מספר חודשים, אף אחד לא דמיין שיובנטוס תוכל להגיע בחודש ינואר למשחק שיוכל להחזיר אותה בגדול למאבק על הסקודטו.
חביצה קברצחאליה ו-ויקטור אוסימהן (רויטרס)כשהיא אמורה להתגונן לאורך רוב מוחלט של שלבי המשחק אל מול היציעים הגועשים באצטדיון הדייגו ארמנדו מראדונה, המנהיגות והאחריות שמפגין דנילו העונה יצטרכו לבוא לידי ביטוי על סטרואידים. אם זה יקרה, לגברת הזקנה יש סיבה משמעותית לאופטימיות זהירה, שיכולה בסיום 90 הדקות הגורליות של העונה עד כה, לשנות את פניה של עונה שלמה, אולי, בדרך לקאמבק הכי גדול בהיסטוריה של הכדורגל האיטלקי.