זו הייתה בדיוק התוצאה שאוהדי אינטר רצו אתמול (ראשון) בערב נגד רומא. מובן שהם לא היו מתנגדים לרביעייה נוספת של לאוטרו מרטינס או לחגיגה ראוותנית של דנזל דומפריס, אבל עמוק בלב הם השתוקקו לתסריט הזה ממש – שער דרמטי של מרקוס תוראם שיקבע 0:1 ויגרום לרומלו לוקאקו להוריד את הראש. כי הרי הצרפתי הוא המחליף האולטימיטיבי של הבלגי בהרכב. הוא גם ירש ממנו את החולצה מספר 9 והצלחתו המסחררת בתחילת הקדנציה גורמת לכל מי שבא לסן סירו בשחור-כחול אושר טהור. אין אדם שהם מתעבים כיום יותר מלוקאקו והם צוהלים כאשר מתברר בכל שבוע מחדש כי תוראם פשוט טוב יותר ממנו.
לוקאקו היה אלילם במשך ארבע שנים תמימות. הם התלהבו ממנו אחרי שהגיע ממנצ'סטר יונייטד בקיץ 2019, יצר שיתוף פעולה פנטסטי עם לאוטרו, כבש 64 שערים בכל המסגרות במשך שנתיים והיה חלק קריטי במכונה שזכתה באליפות ב-2021. מכירתו לצ'לסי נעשתה כביכול בניגוד לרצונו, או כך לפחות הוא הציג זאת ובראיון המפורסם בו השמיץ את הכחולים, הוא דיבר על השאיפה לחזור. באופן טבעי, ההערצה כלפיו רק האמירה כתוצאה מכך והוא התקבל בזרועות פתוחות לקראת העונה שעברה, כאשר שב בהשאלה. האוהדים קיוו כי יעמוד במילתו ויקדיש את המשך הקריירה לאינטר, אולם הבלגי בחר אחרת. הוא פלירטט דווקא עם יובנטוס.
והרי הוא עשה זאת באופן הכי בוטה שאפשר. דווקא כאשר נציגי אינטר הגיעו באמצע יולי לסיכום עם צ'לסי על רכישתו של לוקאקו בחזרה תמורת 35 מיליון אירו, הבריז להם הבלגי. הוא וסוכנו לא ענו לטלפונים ואפילו ההודעות שהשאיר לו החבר הטוב לאוטרו בווטסאפ נותרו ללא תשובה. העניין של יובה התברר תוך ימים כלא ממש רציני ולוקאקו אפילו ניסה לבנות מחדש את הגשרים עם הנראורי, אבל זה היה מאוחר מדי. ארגון האולטראס המוביל של אינטר פירסם הצהרה חד משמעית בנושא.
"מי שבגד בנו פעם אחת יעשה זאת שוב, כי זה הטבע שלו", הם כתבו, "בגדת בנו אחרי שהגנו עליך גם בזמנים הקשים מול הלעג שהפנו כלפיך אוהדי יובנטוס ועכשיו רצית להצטרף אליהם. תקעת לנו סכין בגב. נישקת את הסמל שלנו ועכשיו אתה מוכר את עצמך. כל אלוף צריך להיות קודם כל בן אדם, ואתה לא. הקהל של אינטר לעג לו כאשר עסקת יובה התפרקה לרסיסים וצחק עליו כאשר חתם בלית ברירה בהשאלה ברומא.
לוקאקו לעולם לא ילבש את מדי הזברה של הגברת הזקנה, אבל השם תוראם מזוהה איתם מאוד. ליליאן טוראם הוא אגדת יובה ולכן אירוני למדי כי בנו הלך על קריירה איטלקית דווקא באינטר. זה אירוני אפילו יותר – הרבה יותר – כי מרקוס תוראם בכלל אהד את מילאן מאז שהוא זוכר את עצמו. אנדריי שבצ'נקו היה המודל שלו לחיקוי והוא חלם ללבוש בבוא העת את החולצה מספר 7 באדום-שחור.
למה מילאן? כי מרקוס השתדל לעשות הכל הפוך מאביו ומילאן הייתה היריבה המרכזית של יובה באותם ימים. אבא שיחק בהמשך בברצלונה? אז הבן העדיף לאהוד את ריאל מדריד. אבא היה בלם ומגן ימני? אז הבן צמח לחלוץ וקיצוני שמאלי. ההחלטה הזו הייתה מצוינת בכל הקשור למיתון ציפיות. לו היה משחק בעורף, היו תמיד משווים אותו לאחד משחקני ההגנה הצרפתים הטובים בכל הזמנים. בחוד זה לא היה רלוונטי ולכן מרקוס התקדם בהדרגה, ללא רעש וצלצולים. סושו בליגה השנייה, גנגאן, ואז בורוסיה מנשנגלדבאך – מסלול סולידי וקצת אפרפר. רק דבר אחד הוא רצה לעשות ממש כמו אבא – לשחק באיטליה.
לכן, כאשר רצתה אינטר להחתימו באוגוסט 2021, הוא ענה מיד בחיוב ועשה את המקסימום כדי לשכנע את הנהלת גלדבאך למכור אותו. אלא שזה לא הלך קל והפערים הכספיים התבררו כבלתי ניתנים לגישור. בורוסיה דרשה 30 מיליון אירו, אינטר הסכימה לשלם רק 20 מיליון ואז גם באה הפציעה בעיתוי אומלל ששמה קץ למגעים שהיו תקופים בכל מקרה. תוראם נשאר בבונדסליגה לשנתיים נוספות, עד תום חוזהו – וכעת אינטר קיבלה אותו על תקן שחקן חופשי. השחקן עצמו זכר את העניין שגילה בו המנהל הספורטיבי, בפה מארוטה, ולכן דחה את ההצעות האחרות כי רצה להצטרף רק לנראזורי. הוא הרגיש שזו הקבוצה שסומכת עליו יותר מאחרות. חוץ מזה, הוא פשוט העדיף את איטליה על פני כל אופציה אחרת. זה היה בדמו.
דחיית הגעתו של תוראם בשנתיים הייתה נהדרת מבחינת אינטר מכל ההיבטים. ראשית, היא חסכה לא מעט כסף כי קיבלה את השחקן ללא תמורה. שנית, תוראם נחת במילאנו כשהוא בכושר מצוין. עונת 2021/22 הייתה חלשה מאוד עבורו ואחרי הפציעה הוא הפך לשחקן ספסל בגלדבאך, אבל 2022/23 הייתה נפלאה עם 16 שערים וגם השתתפות במונדיאל בו תרם חלק נכבד לקאמבק של צרפת בגמר. השיפור בכושרו נבע בין היתר מכך שהמאמן דניאל פארקה החליט להציב אותו באופן קבוע בעמדת החלוץ המרכזי.
עד אז, שולב תוראם לרוב באגף השמאלי וגם המשבצת הזו מתאימה לו מאוד בזכות מהירותו ושליטה טובה בכדור תוך כדי תנועה, אבל אינטר של סימונה אינזאגי הייתה זקוקה הקיץ לחלוץ מרכזי. ב-2021 היה אמור תוראם להגיע על תקן שחקן כלבו לרוטציה כי אדין דז'קו יועד לתפקיד של לוקאקו. הפעם, כאשר לוקאקו שוב עזב, וגם דז'קו עבר לפנרבחצ'ה, הצרפתי הוא האופציה הראשונה כפרטנר של לאוטרו. איך שלא תסתכלו על זה, כולם רק הרוויחו.
תוראם הבין מיד שהמשימה שלו חשובה מאוד מבחינת האוהדים בשל הנסיבות. אוהדים תמיד רוצים שכל חלוץ חדש ישתלב מיד ויספק את הסחורה, אבל במחליף של "הבוגד" לוקאקו הם תלו ציפיות מיוחדות. מרקוס ענה עליהן – ועוד איך. שיתוף הפעולה שלו עם מרטינס פרח מהמשחק הראשון והניידות שלו הופכת את הצמד הזה לצפוי הרבה פחות. ואולי לוקאקו קורע רשתות ברומא בתדירות מרשימה, עם שמונה כיבושים ב-10 משחקים בכל המסגרות, אבל פתיחת העונה של תוראם עדיין הרבה יותר טובה. לקראת המפגש עם האקס השנוא בסן סירו, היו רק שני משחקי ליגה בהם הוא לא היה מעורב בשער לזכות הנראזורי.
מספר הכיבושים עמד על ארבע "בלבד", אך אחד מהם היה שווה פי כמה – הטיל המרהיב לחיבורים בדרבי מול מילאן שסלל את הדרך לניצחון המפואר 1:5. גם שער הניצחון על בנפיקה בליגת האלופות היה קריטי ביותר וכעת ההעפלה לשמינית הגמר נראית סלולה. העניין הוא כי בנוסף מוביל תוראם את הליגה האיטלקית כולה בדירוג המבשלים עם חמישה אסיסטים – שלושה למרטינס ושניים לדומפריס. ואם זה לא מספיק, אז הוא גם סחט שני פנדלים. בסך הכל, מדובר היה בתרומה ישירה ל-11 שערים מתחילת העונה. אז אתמול הגיעה גם הפעם ה-12, וזה היה מרגש עד דמעות.
אוהדי אינטר חילקו 50 אלף משרוקיות כדי לערוך ללוקאקו קבלת פנים שלא ישכח. המשטרה לא אישרה אמנם את היוזמה, אבל השריקות הצורמות נשמעו היטב בכל מקרה ולוקאקו בילה ערב עגום בסן סירו, ללא הזדמנויות ממשיות. מנגד, המשימה של אינטר מול הגנת האורחת לא הייתה פשוטה, אך תוראם שבר את הקרח בדקה ה-81 כאשר הגיע בתזמון האופטימלי למסירת הרוחב של פדריקו דימארקו – וכל האצטדיון היה באופוריה מוחלטת.
הנקמה הושלמה, אינטר שבה לפסגה והמטרה הברורה היא זכייה באליפות. עבור תוראם, זה יכול להיות התואר הראשון בקריירה. בגיל 26, זה יהיה העיתוי הנכון. גם אבא שלו זכה בתואר ראשון בגיל 26. היה זה גביע העולם.