כשמדברים על הקריירה של מריו באלוטלי - מהר מאוד נוצרת התחושה, די בצדק, שמדובר בפאזל שכל חלקיו כבר חוברו מזמן ושמה שאנחנו רואים מול העיניים זו התמונה הסופית.
התחלה מבטיחה באינטר כשהפך לכובש הצעיר ביותר בתולדות המועדון בליגת האלופות והפיכה עוד לפני גיל 20 לחלק משושלת האליפויות של הקבוצה באמצע - סוף העשור הראשון של שנות ה-2000 (כולל הטרבל עם מוריניו, עמו ידע עליות ומורדות), העלייה, הנפילה והבישול המפורסם לקון אגוארו במנצ'סטר סיטי, הדעיכה ברמות הגבוהות בליברפול ובמילאן, תקופה די טובה בניס ואז עוד חצי עונה לא רעה בכלל במארסיי, חוויה קשה בברשיה במדיה סבל מגזענות מאוהדיו שלו, נפילה לסרייה ב’ והגעה לטורקיה, היעד האחרון שלו עד כה, ועוד לקבוצה שלא בדיוק מוכרת מחוץ למדינה בשם אדנה דמירספור.
נראה היה שהקריירה של מריו באלוטלי ברמות הגבוהות הסתיימה די ממזמן. עולם הכדורגל ראה מספר לא מבוטל של סיפורים דומים, ומריו באלוטלי היה מהמייצגים האחרונים והבולטים של הז'אנר שכולל התחלה מבטיחה וציפיות ענקיות, דעיכה מהירה וסוף כואב. יש כאלה מיליון. אבל דווקא כשדרך באדנה, עיר גדולה שממוקמת בדרום טורקיה ובכלל קרובה יותר לסוריה מאשר לבירה איסטנבול ובמדי דמירספור, מועדון שלא היה 26 שנים בליגה הטורקית הבכירה - ייתכן ובאלוטלי נמצא בתחילתו של פרק חדש ולא צפוי בקריירה שלו, שעד לא מזמן נדמתה כאחת שעומדת בפני התרסקות טוטלית.
הרגע הכי מזוהה עם מריו באלוטלי במהלך הקריירה שלו וזה שמיטיב לתאר אותה הוא כמובן חשיפת החולצה עליה הודפס המשפט ''Why always me?'' אחרי השער הראשון בניצחון המפורסם 1:6 של מנצ'סטר סיטי על מנצ'סטר יונייטד באולד טראפורד. גול חשוב וגדול, אבל כל מה שלא קשור בכדור הוא מה שזכור מהשער הזה. ככה זה עם באלוטלי.
למרות האייקוניות של החגיגה המפורסמת, ברור כיום שהכיתוב שהדפיס באלוטלי על החולצה יחד עם האפסנאי האגדי לשעבר של מנצ'סטר סיטי, לס צ'פמן (שגם כינה את באלוטלי 'הבן אדם הכי לא צפוי שפגשתי בחיים', וצ'פמן פגש לא מעט…) היה מלא בהרבה היתממות במקרה הטוב.
אז נכון, התקשורת, בעיקר באנגליה, לפעמים הגזימה והפריזה במידת הסיקור ואופיו כשזה נגע לבאלוטלי, הרקע ממנו הגיע (נמסר לאימוץ בגיל צעיר כי הוריו הביולוגים לא היו יכולים לגדל אותו. בגלל שמעולם לא אומץ באופן רשמי - הוא זכה לאזרחות רק בגיל 18) והגזענות ממנה סבל לאורך כל קריירת המשחק שלו השפיעו עליו וגרמו לכך שימצא את עצמו פעמים רבות בכותרות, אבל שחקן שמספק ציטוט כמו "איך קוראים לו? וויל…? לא, אני לא מכיר אותו, אבל בפעם הבאה שאשחק נגד ארסנל אפקח עליו עין מקרוב ואולי אוכל להראות לו את גביע הגולדן בוי ולהזכיר לו שזכיתי בו" (על ג'ק ווילשר) אחרי שזוכה בתואר הגולדן בוי ואז גם מוסיף ואומר שרק מסי טוב כדורגלן טוב ממנו, כזה שמנסה לכבוש שער עם העקב בצורה מוחצנת ומזלזלת במשחק אימון של מנצ'סטר סיטי בארה''ב, ובכלל, בוחר לחגוג בצורה כל כך מופגנת בדרבי של מנצ'סטר - כנראה רוצה מאוד שידברו עליו, והוא ודאי יכול להבין למה.
מי שצפה בראיונות של באלוטלי יודע שהוא הרבה דברים, אבל לא טיפש. וכשבאלוטלי היה טוב, הגולים הגיעו והכול דפק - הדיבורים הזינו אותו והוא נישא על כתפי הבאזז: הוא זכה באליפויות עם אינטר ומנצ'סטר סיטי, היה תקופה ארוכה החלוץ הפותח בנבחרת איטליה ונחשב לאחד מהכישרונות הגדולים של העשור הקודם בכדורגל העולמי, אבל ברגע שהקריירה שלו קרסה, נאמר מאז הכישלון בליברפול - הדיבורים, הקולות, הרעש התקשורתי והבאזז העצום סביבו הפכו מגל שהוא גולש עליו לאחד שהטביע אותו. הרעש שהוא מביא איתו התעלה מזמן על הבנפיט המקצועי, גם כשהיה כזה.
מאז הכישלון במלווד ואז במילאן - באלוטלי לא התקרב לרמות הגבוהות ולא הצליח לשחזר את היכולת אותה הפגין בתחילת הקריירה שלו. לא נראה היה שהוא יחזור, והרגעים המדהימים מתחילת הקריירה הרגישו כמו זיכרון יפה ולא ניתן לשחזור. למעשה, מאז התקופה בניס - באלוטלי לא הצליח לסגור יותר מעונה שלמה במועדון אחד, ואז הגיע אוגוסט 2021.
למועדונים קטנים בטורקיה יש כסף. מלא כסף. לא רק הגדולות מאיסטנבול או טרבזונזספור מצליחות למשוך לשורותיהן שמות מפוארים מהליגות הגדולות, אלא גם מועדונים קטנים יותר מאמצע ותחתית מהליגה הטורקית מצליחים להרשות לעצמם להנחית כמעט בכל עונה שמות עם עבר מרשים בליגות טובות יותר.
בריזספור, למשל, שנמצאת העונה במקום האחד לפני האחרון בליגה הטורקית, משחקים שמות כמו פאפיס סיסה, גדסון פרננדש ויאניק בולאסי. באנטליאספור מהמקום העשירי תוכלו למצוא את לואיס אדריאנו שכיכב בשחטיור דונייצק והגיע למילאן וגם כבש חמישייה בליגת האלופות, אנדראה פולי אקס מילאן, נורי שאהין שכיכב בדורטמונד ושיחק בליברפול וריאל מדריד וגם את נאלדו הבלם הוותיק, בקייסריספור משחקים אנדראה ברטולאצ'י ומריו גברנוביץ' ובהטאיספור בשנתיים האחרונות מככב מאמה בירם דיוף, עד לא מזמן שחקן הרכב בפרמיירליג ובבונדסליגה.
כשיש בליגה כאלה שמות בקבוצות קטנות, גם לאדנה דמירספור ששבה בקיץ החולף לליגת המשנה אחרי כשלושה עשורים נפתח התיאבון. הקבוצה רצתה כוכב משלה, ועם הרבה עזרה מהספונסרים ואמביציה של נשיא המועדון, מוראט סנצ'ק, היא הצליחה להנחית את באלוטלי במועדון עם חוזה עתק בו ישתכר החלוץ האיטלקי 15 מיליון אירו במשך שלוש שנים. כוכב בעייתי בן 30, חוזה עתק, מועדון בלי ניסיון בליגה הבכירה בשלושת העשורים האחרונים, נשיא דומיננטי, טורקיה - כל אלו נשמעו כמו מתכון כמעט ודאי לפיצוץ נוסף בקריירה של באלוטלי. אז זהו, שלא.
דווקא בדמירספור, רחוק מאור הזרקורים והרבה אחרי שיאו, באלוטלי מתפוצץ. אז נכון, מדובר בסך הכול בליגה הטורקית ו-11 שערים וארבעה בישולים שם הם לא בדיוק יבול שבאלוטלי היה מתגאה בו לפני חמש שנים - אבל יותר מהמספרים היפים, זו הגישה. השחקן נראה, קודם כל, מחויב ורעב.
הוא משחק ברציפות ובעקביות, חף באופן יחסי מבעיות ותקריות ונראה שהוא פשוט חזר ליהנות מהמשחק. הוא בועט מרחוק ומבקיע שערים אדירים כמו בימים הטובים, מכדרר כאילו הוא שוב בן 20 ואפילו יורד לקבל את הכדור מאחור ולהתחיל התקפות. בשנת 2022 - מריו באלוטלי פשוט משחק כדורגל, והוא מוביל כעת את אדנה דמירספור למאבק על המקום השני ועל הכרטיס למוקדמות ליגת האלופות בעונה הבאה, כאשר כרגע היא חמישית בטבלה עם 7 נקודות מתחת.
הרנסנס המוזר
מרגש של באלוטלי לא נעלם מעיניהם של האיטלקים. לפני חודש, בצעד סופר מפתיע - רוברטו מנצ'יני החליט להחזיר אותו לנבחרת למחנה אימון קצר לקראת פלייאוף המונדיאל. החלוץ, שלא שיחק בנבחרת מאז ה-1:1 של איטליה עם פולין בספטמבר 2018 בליגת האומות (באופן משעשע - זו הייתה הבכורה באזורי של מנצ'יני, שגם זכה איתו באליפות במנצ'סטר סיטי). מריו אמנם מחזיק ברקורד נפלא במדי נבחרת איטליה - 36 הופעות ו-14 שערים, לרבות הצמד המדהים נגד גרמניה בחצי גמר יורו 2012 שהיה הערב הגדול בקריירה שלו, אבל ההחלטה הזו הפתיעה רבים.
השניים נשארו בקשר גם הרבה התקופות המשותפות באינטר ואז במנצ'סטר ולא סוד ששני הצדדים מחבבים זה את זה, הן מקצועית והן ברמה האישית. באלוטלי, אגב, הודה שלא צפה במשחקים של הנבחרת ביורו האחרון בו זכתה כי כאב לו לראות אותה משחקת בלעדיו. מעניין אם לפני כחצי שנה, כשהיה שחקן ללא קבוצה, האמין שכל כך מהר יחזור ללבוש את מדי הנבחרת.
ואם כבר קבוצות - לא רק מנצ'יני פקח עין על תחייתו של החלוץ. הנשיא סנצ'ק מיהר לקבוע לבאלוטלי תג מחיר של 10 מיליון אירו בשל התעניינות מבשיקטאש, פולהאם הוזכרה לאחרונה כמועמדת לרכוש אותו בעונה הבאה אם תעלה לפרמייר ליג ואלכסנדר מיטרוביץ' יעזוב ואפילו היו שמועות עקשניות בחודש ינואר באיטליה שבאלוטלי יגיע לחזק לא אחרת מאשר יובנטוס, שלפני קצת יותר מעשור אוהדיה התעללו בבאלוטלי עם קללות גזעניות חזרות ונשנות ואפילו נענשו בסגירת יציע של הדלה אלפי המנוח.
לימים, סיפר החלוץ שהעריץ את סמואל אטו כשהשניים שיחקו באינטר. “אם הייתי מקשיב לעצות שלו ולדברים שאמר לי, הייתי היום עם שני כדורי זהב לפחות, אמר באלוטלי. בכדור הזהב האיטלקי כבר לא יזכה, אבל נראה שדווקא בגיל 31, בטורקיה, הוא מצא את הרכבת האחרונה להחזיר את הקריירה שלו למסלול.
אם איכשהו ימצא את הכוחות והאנרגיות לשמור על מה שבנה מחדש - אולי נגלה בקטאר שבאלוטלי עדיין לא אמר את המילה האחרונה בנוגע לקריירה שלו, כזו שכבר חשבנו שנאמרה מזמן, לפני עשור, אי שם בחצי גמר יורו 2012 בוורשה.