לבני אדם יש צורך מובנה בידע והבנה, מטבענו לנסות לברר איך ולמה דברים קורים, למצוא היגיון, חוקיות או הסבר לכל תופעה, אך לפעמים לדברים הללו אין תשובות. את הדומיננטיות של ריאל מדריד בליגת האלופות לדוגמא קשה להסביר בלי להשתמש במילה מסורת, שאין לה באמת הסבר מוחשי. הרבה פעמים היא הגיעה למשחק כקבוצה הנחותה על הנייר וידעה פעם אחר פעם לצאת עם ידה על העליונה.
בכדורגל בפרט, ובספורט קבוצתי ככלל, אוהבים להשתמש במושגים מסורת או DNA כדי להסביר תופעות בדיוק כמו זו. יש מועדונים שמנצחים בזכות “DNA של מועדון”, ויש מאמנים שהם “מומחים בנוק-אאוט”, כמו יוסי אבוקסיס בארץ או אונאי אמרי באירופה. אבל, מה קורה כששתי ה”יכולות המיוחדות” הלוו נפגשות ראש בראש? הערב (רביעי) ב-22:00, סביליה ורומא של ז’וזה מוריניו יתנו לנו תשובה בגמר הליגה האירופית.
מאז המיתוג מחדש של גביא אופ”א בתור הליגה האירופית בעונת 2009/10, נהיה קו ברור בקרב הזוכות. אם קודם לכן ראינו קבוצות בדמות שחטאר דונייצק, זניט, צסק”א מוסקבה, פיינורד ואחרות מניפות את התואר, הדבר הפסיק מאז השינוי.
פורטו עוד הספיקה לזכות ב-2011, אך חוץ ממנה, כל 12 הזוכות האחרות עד העונה שעברה בליגה האירופית הגיעו משתי מדינות בלבד – ספרד ואנגליה. ואז הגיעה לה 2021/22 והביאה בשורה חדשה בדמות איינטרכט פרנקפורט. למרות זאת, השליטה בטבלת הזכיות של זמננו היא ברורה, כשמי שהתעלתה מעל כולן ב-17 השנים האחרונות של המפעל היא סביליה. למעשה, למועדון מספרד לא היה שום תואר אירופי עד 2006, אך מהשנה הזו המפעל השני בטיבו של אופ”א הפך לבית של האנדלוסים.
סביליה זכתה שנתיים ברציפות ב-2006 ו-2007, וב-2014 יצאה להשתלטות מוחלטת על הליגה האירופית עם שלוש זכיות ברציפות. חשוב לציין, כדי לזכות שנה אחר שנה לא מספיק להיות טוב. מאחר וזכייה בליגה האירופית מקנה כרטיס חופשי לליגת האלופות, הדרך היחידה לחזור באותה העונה לליגה האירופית היא לסיים במקום השלישי בשלב הבתים באלופות, ואז להמשיך ולעבור את כל שלבי הנוק-אאוט של הליגה האירופית. את זה סביליה הצליחה לעשות פעם אחר פעם בדרך לשלוש זכיות רצופות בין 2014 – 2016 ומאז זכתה לכינוי “מלכת המפעל”.
ארבע שנים חלפו וב-2020 סביליה החזירה את התואר “הביתה”, כשהמיתוס סביב הקבוצה רק הלך וגדל וכבר אף אחד לא יכול לזלזל במי שהגיעה בהיסטוריה שלה שש פעמים לגמרים של הליגה האירופית וגביע אופ”א – ויצאה עם ידה על העליונה בכולם. גם השנה ההגרלה זימנה לאנדלוסים מפגשים קשים מאוד – מנצ’סטר יונייטד שהגיעה בכושר נהדר לרבע הגמר ויובנטוס שחיכתה בחצי הגמר והייתה צמאה להצלחה אירופית בגלל עונש הורדת הנקודות באיטליה. למרות עונה בינונית, את סביליה היריבות לא עניינו והיא שלחה את שתיהן הביתה.
חשוב לזכור, חודש לפני המפגש הראשון מול יונייטד, סביליה הייתה בעונה קטסטרופלית והחליפה מאמן כשהמטרה של המינוי החדש, חוסה לואיס מנדיליבאר, הייתה בעיקר להציל את המועדון מירידה. המסע של סביליה מאז הגעתו הוא לא פחות ממדהים. ב-14 משחקים תחתיו הקבוצה הפסידה רק פעם אחת, טיפסה מהתחתית למאבק על המקום השביעי שמוביל לקונפרנס ליג ועם יכולת נהדרת בליגה האירופית עוד עשויה להגיע דרכה לליגת האלופות. השילוב של כל הדברים הללו – ההיסטוריה המושלמת במפעל יחד עם המהפך של העונה – עשוי לרמוז שהגביע בדרך לסביליה, אלא שלצערה עומד מולה איש לא רגיל, אולי אפילו “מיוחד”.
ז’וזה מוריניו הוא כבר שנים ארוכות אחת הדמויות הדומיננטיות בעולם הכדורגל, את זה כולם יודעים, אבל סיפור תחילת דרכו הוא מה שהעניק לו את הכינוי “המיוחד”, תרתי משמע. בעונת 2002/03 מוריניו לקח את פורטו, שבה שיחקו שחקנים כמו ריקארדו קראבליו, קוסטיניה, דקו ואחרים לפני פריצתם, היישר אל זכייה בגביע אופ”א עם 2:3 בגמר מול סלטיק.
בעונה לאחר מכן, הפורטוגלי עלה לתודעה של כל אוהד כדורגל בעולם כשזכה עם אותה פורטו בליגת האלופות עם 0:3 ענק בגמר מול מונאקו. בעקבות אותה זכייה סנסציונית הוא מונה למאמנה של צ’לסי בעונה העוקבת ובמסע”ת שבה הוצג תבע את המושג “המיוחד” שילווה אותו לשארית חייו. הזכייה הרציפה הזו במפעל אירופי ומיד אחר כך במפעל נוסף הנחשב מעליו בהיררכיה היא משהו שמוריניו יוכל להשלים פעם נוספת אם יזכה הערב בליגה אירופית, לאחר שזכה עם הקבוצה בקונפרנס ליג בעונה שעברה. למעשה, הוא יהיה הראשון שעושה זאת מאז שהשלים את אותו ההישג בעצמו בפורטו לפני כמעט 20 שנים.
ההישגים של מוריניו רק התחילו באותם ימים בפורטוגל, כשבהמשך הוא זכה באינספור תארים במועדונים השונים שבהם עבד, הגיע לחמישה גמרים אירופים – וזכה בכולם. בנוסף לתארים עם פורטו, מוריניו הניף את גביע האלופות עם אינטר (2010), הוסיף זכייה בליגה האירופית עם מנצ’סטר יונייטד (2017) וכאמור בעונה שעברה היה לזוכה הראשון בהיסטוריה של הקונפרנס ליג בשנה שבה הוקם המפעל.
המסלול של רומא אל הגמר השנה לא היה פשוט. כבר בשלב הבתים היא הייתה בסכנת הדחה עם ארבע נקודות אחרי ארבעה מחזורים, אך העפילה מהמקום השני לפלייאוף בזכות ניצחון על לודוגורץ במחזור הסיום. בפלייאוף גברה על זלצבורג ואוסקר גלוך למרות הפסד במשחק הראשון, בשמינית הדיחה את ריאל סוסיאדד עם 0:2 בסיכום המשחקים, ברבע הגמר פגשה את פיינורד לשחזור גמר הקונפרנס ליג וניצלה מהדחה עם שער בדקה ה-89 של פאולו דיבאלה שכפה הארכה – שם הקבוצה השלימה מהפך, ובחצי הגמר השיגה 0:1 קטן/גדול בסיכום המשחקים מול לברקוזן בדרך אל הגמר הגדול.
הערב ב-22:00 הרגע הגדול סוף סוף יגיע כשרומא וסביליה ייפגשו לקרב על התואר, כשרצף אחד עומד בוודאות להישבר. מוריניו ינסה לשמור על המאזן המושלם בגמרים האירופיים עם ניצחון שישי ברציפות, סביליה תחפש ניצחון שביעי משבעה ניסיונות במפעל השני בחשיבותו של אופ”א. לא ברור איזו מסורת צפויה להמשיך הערב, אך ההתנגשות ההיסטורית הזו מבטיחה דבר אחד – משחק גדול לפנינו.