"באיירן מינכן לא צריכה את פפ גוארדיולה. היא זכתה בכל התארים עם יופ היינקס. מעונת 2012/13 אפשר רק לרדת".
זהו הטיעון הנפוץ ביותר שנשמע מאז מינויו של גוארדיולה ואני לחלוטין לא מסכים איתו. לגוארדיולה יש הרבה מה להשיג ולהוכיח, גם ברמה האישית וגם ברמה הקבוצתית.
לפני שנה העדיף גוארדיולה לא לקחת אתגר ארוך שנים בברצלונה ולנסות לעבור את ריאל מדריד במניין האליפויות. ריאל מובילה בגאון עם 32 לעומת 22 של ברצלונה. פפ העדיף לא להיות "האלכס פרגוסון" של בארסה ולנסות להדיח את ריאל מהפסגה.
כשפרגוסון הגיע למנצ'סטר יונייטד ב-1986 היו לשדים האדומים שבע אליפויות לעומת 16 של ליברפול. הסקוטי פרש בחודש שעבר כשהצליח להטות את כף המאזניים עם 20 של יונייטד לעומת 18 של ליברפול.
 |
| פפ גוארדיולה. מבחן רציני (GettyImages) |
|
| |
ובחזרה לגוארדיולה. המאמן שזכה ב-14 תארים בארבע שנים בברצלונה לקח שנת שבתון ובעונה הבאה יחזור לקדמת הבמה עם באיירן. גוארדיולה יצטרך להוכיח שיש לו מה למכור גם ללא ליונל מסי וקבוצת הכוכבים שתפורה למידותיו. הוא יצטרך להתמודד עם הפוליטיקות הפנים בוואריות של אולי הנס ושאר הבוסים במינכן.
בנוסף, גוארדיולה ינסה להפוך את באיירן לקבוצה הראשונה בעידן ליגת האלופות שזוכה במפעל שנתיים ברציפות. הוא עצמו לא הצליח לעשות זאת עם בארסה הגדולה. גם ריאל מדריד, מנצ'סטר יונייטד ומילאן לא הצליחו לזכות עונה אחרי עונה. פרק ב' בקריירת האימון של פפ יהיה מעניין ויתחיל כבר בחודש אוגוסט בבונדסליגה ובמשחק מול ז'וזה מוריניו וצ'לסי. צפו לאש ותמרות עשן.
הכתוב הינו טור דעה