ההחלטה הנכונה שצריכה לשנות את פני הנבחרת

איך אנחנו אוהבים לגמד ולהפחיד, להצהיר ולהתקפל, לפרק ולפרגן, להגזים ו...להגזים. כמו שבעזרת אנשי הנבחרת הגדלנו ציפיות לגודל חסר פרופורציות נגד רוסיה, כך הקטנו וחששנו מנבחרת עם שלושה שחקנים מקצועניים כי מישהו סיפר לנו שפורטוגל הגדולה כמעט פישלה מולה והאימפריה מצפון אירלנד לא הצליחה לנצח אותה.

ה-0:6 נגד לוקסמבורג לא הפך את הנבחרת שלנו לנבחרת אדירה, כמו שהתיקו באזרבייג'אן וההפסד לרוסיה לא הקטינו אותנו לרמת סן מרינו. נבחרת ישראל הוכיחה שהיא נמצאת בדיוק איפה שהיא אמורה להיות: נאבקת על המקום השלישי בכל בית שתבחרו במוקדמות המונדיאל.

הרביעייה לרוסים בר"ג הפכה משחק חוץ מול יריבה קיקיונית ל"משחק קשה מול יריבה שמשחקת מסודר". אלי גוטמן דאג להפחיד את כולם, בדומה למה שלואיס פרננדז עשה בזמנו לקראת לטביה וגאורגיה בבלומפילד, והשיג את מה שהוא קיווה: השחקנים הפנימו והגיעו "לחוצים ודרוכים" וטיילו מול המורה לשחייה ופקיד מס ההכנסה שמשחקים בנבחרת מהנסיכות הקטנה ש"עשתה התקדמות אדירה". איך עבדו עלינו...

כמו שפופוליסטי להטיל את כל האשמה על החולאים של הכדורגל שלנו באלי גוטמן, כך גם אי אפשר לקרוא למאמן "קוסם" אחרי המשחק. גוטמן נשאר מאמן שיטתי שמתקשה להנחיל שיטה במסגרת נבחרת ולמרות כמה מהלכים טובים נגד לוקסמבורג, עדיין צריך לזכור נגד מי שיחקנו.

שיטת "ישחק בנבחרת מי שישחק בקבוצה" הוכחה שהיא נכונה, אבל רק חלקית. החלק הקדמי עם תומר חמד ועדן בן בסט נראה מבטיח לעומת ההגנה שחייבת תיאום וכמעט הביכה מדינה שלמה בדקה הראשונה. המחשבה ללכת עם מי שבכושר הגיונית ונכונה, אבל לא בנוגע להגנה. מלבד הברקות של יובל שפונגין, כל השאר נראה מקרי לחלוטין ומול חלוץ שלא צריך לקום לעבודה ב-7 בבוקר, זה היה נגמר רע יותר.

גוטמן עם בן בסט. החלק הקדמי נראה מבטיח (רויטרס)

מצד שני, בואו נשחק ב"נדמה לי". ביברס נאתכו, גל אלברמן\מהארן ראדי\בירם כיאל, גילי ורמוט, ליאור רפאלוב ומליקסון\בניון (חייב להילקח בחשבון) בכושר מצוין של כולם, ויש קישור ראוי ומגוון לנבחרת. שוב, לא בשביל לנצח בליסבון או במוסקבה, אלא בשביל לשמור על מקומנו הטבעי במקום השלישי בבית.

מי שהיה באור הזרקורים היה ונשאר המאמן. האיש שהתחיל בדרך שלו רק אחרי שבשני המשחקים הראשונים היה עסוק בלהקשיב לכל העולם אבל התחושה הייתה שגם הוא חשש. החיבוקים עם יוסי אבוקסיס אחרי השערים הבהירו כמה משקולות ישבו לו על הכתפיים אבל לפחות הוא היה אמיתי עם עצמו.

מספרים על גוטמן שהוא הפך לחרדתי, מבוהל וחסר שקט נפשי. הכל נכון. הרוגע של המאמן מהפועל ת"א נעלם כלא היה כאשר כמובן שהאשמה היא בראש ובראשונה שלו, אבל תתפלאו, לא רק. גוטמן הגשים חלום כשהגיע לנבחרת, אבל קיבל קדנציה קצרה של שנתיים שבה הוא היה צריך להגשים את החלום של היו"ר, אבי לוזון, ולסדר לכולנו נסיעה לברזיל ב-2014.

ובסיר הלחץ הזה, הוא היה צריך להוביל שינוי דרסטי אחרי הקמפיין הגרוע של לואיס פרננדז. מר לוזון, אתה מאמין בגוטמן? סומך עליו? הגיע הזמן שמאמן נבחרת יקבל לפחות ארבע שנים להנחיל שיטה וסגנון. ניקח סיכון ונגיד שהחרדתיות הייתה מתחלפת במחשבה ארוכת טווח וגם כישלון חרוץ בקמפיין הראשון (ראו ערך אברהם גרנט) היה מאפשר להשלים מהפכה בקמפיין השני וההגיוני יותר לעלייה ליורו 2016 (24 נבחרות אירופיות? ראבאק, שם צריך להיות). לא מאמין בו? שלח אותו הביתה ותמנה מאמן לקמפיין וחצי. די לעשות חצי עבודה.

מאור מליקסון. חלק מהקישור המוכשר של הנבחרת (רויטרס)

מדברים על חינוך ילדים, על שינוי מובנה בכדורגל שלנו, אבל אולי הגיע הזמן שזה יגיע מלמעלה: מאמן נבחרת שבונה משהו ארוך טווח, מקריב קמפיין אבוד מראש לניסיונות הגיוניים יותר לקמפיין הבא ומחשבה איך אי פעם נעלה ולא "בואו נעלה תיכף ומיד".

אם מאמינים בגוטמן, צריך לתת לו חוזה עכשיו ומיידי לעוד קמפיין. אם מחכים שהוא ינצח את פורטוגל ורוסיה, כדאי כבר עכשיו לחפש מאמן חדש למוקדמות אליפות אירופה. מישהו אמר מאמן הנבחרת הצעירה?