פעם, חלומה של כל אימא יהודיה היה בן רופא. היום, החלום הוא שחקן כדורגל בחו"ל, רצוי בספרד ואפילו באירופה. השחקנים, הוריהם וכמובן סוכניהם עושים הכול כדי להיחלץ מביצת הליגה השישית בטיבה בעולם. כדי להגיע לאירופה הם מוכנים לפעמים לשחק בסיביר או בקבוצת תחתית בליגה משעממת, והם מוכנים גם לשבת שנה שלמה על הספסל או ביציע ובלבד שלא יאלצו להמשיך ולסבול כאן אצלנו.
פעם, להיות שחקן באירופה היה מעמד מיוחד. רוני רוזנטל, אבי כהן ז"ל, חיים רביבו, אייל ברקוביץ', אבי נמני, איציק זוהר. לא כולם הצליחו, חלקם אפילו הפכו ללעג. נמני כונה בספרד "הצב", וזוהר נבחר לרכש הזר הגרוע בתולדות קריסטל פאלאס. אבל פעם, רק הטובים באמת והמיוחדים באמת נסעו ליבשת ההיא. ואז, כמו הטלפון הנייד שהיה פעם סמל מעמד והפך נחלת הכול, גם חוזה באירופה כיום יכול להביא לשם אפילו את גל שיש, ובמקרים רבים הוא לא יותר מקומבינה מוצלחת של סוכן מקושר.
בחורינו המצוינים, שקוטעים כאן קריירות מצליחות בשביל לא לעשות כלום בקייזרסלאוטרן, באוקזר או בהרטה ברלין, צריכים להיות בוגרים ולהבין מה משמעות הצעד שלהם. הם צריכים להבין שלהחלטה להעדיף כסף ופוזה על פני העניין שלשמו הם חיים ונושמים: עליה לכר הדשא, בעיטה בכדור, הבקעת שער במשחק רשמי – להחלטה הזו יכול להיות מחיר. מחיר התהילה, אם תרצו.
 |
| איתי שכטר. מי שלא משחק בקבוצתו לא צריך להיות בהרכב (שי לוי) |
|
| |
אימא של בן שהר טועה כשהיא חושבת שתקשורת שונאת את הבן שלה. גברת שהר היא אמנם טרחנית לא קטנה, אבל זה לא קשור לעובדה שהתכשיט שלה מבזבז את כישרונו הרב העל אפס דקות משחק ולכן אסור לו להיות חלק מסגל הנבחרת. איתי שכטר, שבאופן אישי היה כוס התה שלי עוד לפני שנסע לאנגליה, חייב לדעת שגוטמן טעה כשפתח איתו בהרכב. משחקי אימון הם משחקי אימון. שחקן, שלא משחק, לא צריך להיות בהרכב. ספק אם הוא צריך להיות בסגל הנבחרת בכלל.
נבחרות רבות בעולם בנויות על הלגיונרים שלהן. אבל אלה לגיונרים שבאים לנבחרת עם מעמד של כוכב מהקבוצות בהן הם משחקים. אז נכון שאין לנו מסי או רונאלדו, אבל זה עדיין לא מצדיק להכליל שחקנים בסגל הנבחרת רק בגלל שסוכן כזה או אחר הצליח לסדר להם חיי בטלה באירופה. בנבחרת צריכים לשחק המוכשרים והכשירים. העדיפות היא כמובן למוכשרים שמגיעים מליגות אמיתיות, ואחר כך לאלה שלנו. יכולים להיות יוצאי דופן. בניון הוא יוצא דופן. אבל שכטר ושהר הם לא בניון.
מחר נגד רוסיה, כך אני מעריך, יתברר שגם אלי גוטמן הבין את העניין הזה. מחר, אני מנחש, ההרכב ייקבע לפי הכישרון ברגליים ולא לפי מקום המגורים. ואגב, הקהל חייב לבוא. רק לא חצי אצטדיון ריק. אם לא נבוא, לא נוכל אחר כך לקטר ולבוא בטענות. ואתם הרי יודעים שלבוא בטענות לנבחרת, זה הספורט הכי מהנה ותוסס כאן – מהנה אפילו יותר מעליה דמיונית למונדיאל.