מקסי רודריגס פרש ביום שלישי, והבשורה הזו מוזרה עבור כולם. אוהדים אירופים רבים, שלא עוקבים אחרי הכדורגל בדרום אמריקה, הופתעו לגלות שהקשר הארגנטיני עדיין היה שחקן פעיל – הרי הבחור כבר כמעט בן 41, ומרגיש עבור חובבי הכדורגל ביבשת הישנה כמו מישהו ששייך לדור אחר לגמרי. מנגד, מעריציו בניואלס אולד בויס מתקשים מאוד להשלים עם רוע הגזירה. איך הוא יכול לפרוש בכלל? הרי הוא עדיין נראה כמו נער, משחק כמו נער, ונדמה היה שהקריירה שלו לא תסתיים לעולם. ההודעה על כוונתו לתלות את הנעליים, שפורסמה בנאום מרגש לפני שבועיים, הכניסה אותם להלם, והם עדיין מתקשים לעכל אותה.
כזה הוא מקסי – האיש שנועד לחבר את העבר עם ההווה. האגדה שלו באמת החלה להיכתב ממש מזמן. את הבכורה שלו במדי ניואלס אהובתו הוא ערך בנובמבר 1999, כאשר ליאו מסי עדיין היה ילד באקדמיה של המועדון, לפני המעבר ללה מאסיה. בקיץ 2001, לפני יותר משני עשורים, הוא זכה במונדיאל לנבחרות הצעירות, ואפילו הבקיע בניצחון 0:3 בגמר על גאנה, בשורותיה שיחקו ג'ון פנטסיל ודרק בואטנג, אשר טרם שמעו אז כלל על קיומם של מכבי תל אביב, הפועל תל אביב ובית"ר ירושלים.
הוא שיחק באתלטיקו מדריד לפני עידן דייגו סימאונה, ובליברפול הספיק לשתף פעולה עם פרננדו טורס ויוסי בניון. את השער הגדול בקריירה הוא כבש מול מקסיקו בשמינית גמר מונדיאל 2006, באיצטדיון בלייפציג, עוד לפני שהמועדון שמשחק בו כיום בכלל הוקם – ר.ב לייפציג נוסדה רק ב-2009!
היה זה אחד השערים היפים ביותר בתולדות גביע העולם באופן כללי, והעיתוי היה דרמטי במיוחד. "מקסיקו הייתה טובה מאיתנו", הודה בדיעבד רודריגס והאלביסלסטה אכן היו ברי מזל לסיים את הזמן החוקי בתיקו וללכת להארכה. אז, בדקה ה-98, שלח חואן פאבלו סורין מסירה אלכסונית קצת ארוכה מדי לעברו של מקסי שניצב בפינת הרחבה. הקשר התכוון תחילה להשתמש ברגלו הימנית החזקה, אבל הכדור לא היה נוח מספיק, אז הוא עצר אותו על החזה והטיס לרשת דווקא בשמאל. הטיל הלך לחיבורים, השדר איבד את העשתונות, וכל עולמו של מקסי השתנה ברגע הנדיר הזה. ארגנטינה הודחה בפנדלים מול גרמניה ברבע הגמר, אבל הארגנטינים זוכרים מהטורניר הזה רק את השער שלו. הוא נכנס לפנתיאון לנצח נצחים.
אף אחד לא זוכר שמקסי דייק מהנקודה הלבנה מול ינס להמן כאשר ארגנטינה עפה, אבל פנדל נוסף שלו בחלוף 8 שנים נצרב אף הוא בתודעה הקולקטיבית. בניגוד ל-2006 ול-2010 בדרום אפריקה, אז היה באנקר בהרכב, הפעם היה מקסי בן ה-33 שחקן ספסל אצל אנחנדרו סאבלה, אבל לקראת הדו-קרב מול הולנד בחצי הגמר זרק אותו המאמן למערכה, כי ידע שהעצבים שלו עשויים מברזל. ואכן, רודריגס שלח פנימה את הכדור המכריע והעלה את ארגנטינה לגמר, בו הוא עצמו כלל לא דרך על הדשא. וכך, הפנדל הגורלי נגד יאספר סילסן היה הנגיעה האחרונה שלו בכדור במדים הלאומיים. את הנבחרת הוא עזב עם 15 שערים ב-56 משחקים, וזה ממש לא רע, אבל היו גרסו כי היה לו פוטנציאל להשיג יותר.
הוא עזב את הנבחרת על מנת לשמור את כל הכוחות למועדון היקר לליבו, כי ניואלס היא מהות חייו של מקסי. כל ארגנטיני חולם לשחק באירופה, וגם לרודריגס היה ברור שהוא חייב להגשים את עצמו מעבר לאוקיינוס, אבל גם בעונות הטובות ביותר הוא ידע תמיד כי ישוב בבוא היום לעיר הולדתו, לרוסאריו. המסע הספרדי שלו החל ב-2002 באספניול, שם הפך לאליל היציעים. גם באתלטיקו, אליה הצטרף ב-2005, הוא מצא את החיבור הנכון עם הקהל, ואף ענד לקראת סוף הקדנציה בוויסנטה קלדרון את סרט הקפטן. לא לחינם ביקש רפא בניטס אישית להביאו לאנפילד בינואר 2010 – הארגנטיני היה אמור להוסיף מנהיגות בעונה שהלכה בכיוון הלא נכון.
גם בליברפול זוכרים אותו לטובה, אבל המועדון הסכים לשחרר את מקסי למולדתו שנה לפני תום חוזהו, כי ניואלס היתה במצוקה. כדי להבין עד כמה האהבה שלו לניואלס אולד בויס עזה, די להזכיר כי הוא שקל לסרב ללבוש את מדי החוץ הצהובים-כחולים של אתלטיקו ב-2006 כי הם הזכירו מאוד את אלה של רוסאריו סנטרל, היריבה העירונית המושבעת של ניואלס. כדי לפתור את הבעיה, הוא לבש מתחת לחולצת המשחק את החולצה של ניואלס באדום-שחור. אז כאשר המועדון נקלע למצוקה, הוא היה חייב לחזור ולסייע. האוהדים היו מוכנים לנשק את רגליו כאשר הוא שב קיץ 2012.
אז במקום ירידת ליגה, זכתה ניואלס אולד בויס באליפות כבר ב-2013, ומקסי נבחר לשחקן השנה בארגנטינה. היה זה התואר המשמעותי הראשון בחייו, כי את אתלטיקו ואת ליברפול הוא ייצג בתקופות של לוזריות, ואת דמעות האושר אי אפשר היה לעצור. עבור המועדון, הייתה זו אליפות שישית בלבד בתולדותיו, ורודריגס חתום עליה יותר מכולם. כך הוא הגשים את חלום הילדות הגדול ביותר, ומאז לא הייתה לו כוונה לעצור. אחרי המונדיאל בברזיל, רק ניואלס והצלחתה היו בראש סדר העדיפויות.
ואז זימן לו הגורל מבחן נוסף. רודריגס נקלע לסכסוך עם הנהלת המועדון המושחתת, הרגיש שאינו מסוגל להשפיע על המתרחש – ועזב בדמעות בקיץ 2017 כדי לחתום בפניארול. במועדון הפאר האורוגוואי, הוא זכה בשתי אליפויות, ואז, כאשר העניינים בניואלס הסתדרו לטובתו, הוא ביצע קאמבק שני למועדונו. ימים ספורים לפני יום הולדתו ה-38, הוא התקבל שוב כגיבור על באיצטדיון מרסלו ביילסה.
אז כן, אוהדי ניואלס ראו בו שחקן נצחי שלא יפרוש לעולם. בסגל הנוכחי, אפילו שיחק מקסי עם שני אחייניו, אלכסיס רודריגס ודניס רודריגס – וביציעים ציפו שישחק גם עם נכדיו. אבל זה לא יקרה, ומקסי שוב בכה באופן פומבי כאשר הכריז על החלטתו לסיים את הקריירה המדהימה. "לא רציתי שהיום הזה יגיע, וזו החלטה קשה מאוד, אבל אני שלם עם עצמי. עשיתי את המקסימום במשך כל השנים, ועכשיו אני ריק לחלוטין. הכוח נגמר, ואין לי יכולת לתרום עוד משהו", הוא אמר.
מקסי פרש עם טקס מרגש וזיקוקים, וברכות זרמו אליו מחבריו הרבים. לואיס סוארס וג'ורדן הנדרסון הקדישו לו איחולים לבביים, וגם ליאו מסי שלח הודעה מרגשת. הפרעוש – אוהד ניואלס שרוף בעצמו – עקב אחרי מעלליו של מקסי בקבוצת נעוריו, והשאלה שמרחפת כיום יותר מכל היא מתי הוא בעצמו ישוב הבייתה. רודריגס התנבא פעם כי זה יקרה אחרי המונדיאל ברוסיה ב-2018, וקיווה לשתף פעולה עם מסי במדים האדומים-שחורים. זה כבר לא יקרה, אבל מצד שני התפנה כיסא המלך בחדר ההלבשה. האוהדים מחכים עכשיו לשובו של הבן הגולה הנוסף, אפילו גדול יותר. אם זה יקרה, תהיו בטוחים שמקסי רודריגס יריע לו מהיציע בכל שבוע.