לקיליאן אמבפה ניסיון עשיר במפגשים מול ריאל מדריד, והוא ממש לא מוצלח. אפילו הניצחון הבודד על הלבנים בקריירה במדי פאריס סן ז'רמן, 0:1 דחוק בפארק דה פראנס בשמינית גמר ליגת האלופות ב-2022, לווה בהפסד הדרמטי בסנטיאגו ברנבאו בגומלין, כאשר קארים בנזמה ביצע קאמבק עם שלושער תוך 17 דקות.
יש לו גם צמד משחקים מול ברצלונה, שהוגדרו מראש כסוג של הכנה לקלאסיקו הבלתי נמנע לכאורה. היה זה בשמינית הגמר ב-2021, ואמבפה הפציץ שלושער בקאמפ נואו בדרך ל-1:4 מכונן שגרם לאוהדי ריאל להזיל ריר. בגומלין בבירת צרפת, הוא הוסיף פנדל, כך שיש לו ממוצע של שני שערים למשחק מול הקטלונים.
אלא שכאן מגיעה התפנית המשונה – אלה שתי הקבוצות היחידות מהליגה הספרדית מולן התכבד אמבפה להתמודד. הגרלות בליגת האלופות מעולם לא העניקו לו צ'אנס להכיר את היריבות האחרות. לא אתלטיקו, לא סביליה, לא ויאריאל, לא ולנסיה. כלום ושום דבר. לכן, לקראת המעבר האפשרי לספרד בקיץ הקרוב, סמלי במיוחד הקרב של פ.ס.ז’ מול ריאל סוסיאדד בשמינית הגמר. הוא יעניק לאמבפה טעימה של ספרד "האמיתית", זו שמחוץ לשתי הגדולות. הייתכן שתהיה זו חזרה גנרלית לקראת הבאות?
בהקשר זה, סומן התאריך הנוכחי כבעל משמעות מיוחדת. בתקשורת הצרפתית והספרדית נידונה בתחילת השנה האפשרות לפיה נוצר דדליין לקבלת ההחלטה של החלוץ לגבי עתידו, והוא יפרסם כביכול את החלטתו ב-14 בפברואר, לפני שקבוצתו חוזרת לליגת האלופות.
הגרסה הזו קיבלה חיזוקים כאשר כלי תקשורת מכובדים ואמינים יחסית, כמו העיתון ‘לה פריזיאן’, דיווחו בתחילת החודש שאמבפה בחר לא להאריך את חוזהו בפאריס סן ז'רמן ולעבור לריאל. ז'וליאן לורנס, הפרשן הצרפתי של ‘ESPN’, טען שזה נכון, וכך גם "המומחה העולמי מטעם עצמו לשוק העברות", פבריציו רומאנו. העניין הוא כי בסאגה המאוסה הזו שום דבר אף פעם לא סופי ולא ודאי, ועל כן היא נמשכת ונגררת גם עכשיו. הדדליין היה קיים רק בספקולציות.
אז הנה לכם ההמשך הצפוי. ‘אתלטיק’, שהוא אתר מכובד לא פחות מלה פריזיאן, פרסם אתמול כי גורמים מסוימים בסביבתו הענפה של אמבפה לא מרוצים מהתנאים שמציעה ריאל, והדבר מעכב את ההחלטה. הייתה לכאורה "נטייה" להגיע למדריד, אם כי לא ממש ברור מה פשר המילה הזו, אבל עכשיו גם היא בספק.
הנשיא פלורנטינו פרס, שהיה מוכן לשלם לפני שנתיים מענק חתימה בגובה 130 מיליון אירו, כבר לא יכול להרשות לעצמו לעשות זאת, ואיכשהו זו הסוגיה שעלולה כביכול להפיל את העסקה. אמבפה יכול להרוויח הרבה יותר מהקטארים, ואולי גם בפרמייר ליג יהיו אלטרנטיבות רווחיות יותר. האם הכסף הוא השיקול המרכזי, או סתם תירוץ למריחת הסיפור הכי מתיש ומיותר בכדורגל העולמי? על כך אין ולא תהיה תשובה. בינתיים, ממשיכים לחכות.
יש לומר כי הסבלנות של ריאל קצרה למדי. לפני שנתיים, כל אוהדי ריאל היו מוכנים לפרוס שטיח אדום לרגליו של אמבפה לקראת בואו המיוחל, אבל אחרי פניית הפרסה המפתיעה שטרפה כל כל הקלפים הגישה כלפיו השתנתה ב-180 מעלות. כפי שהגדיר זאת פרשן ספרדי, "לצרפתי יש חוב גדול מאוד לקהל של ריאל, וייקח לו זמן רב לשלם אותו אם יגיע".
למעשה, הוא הפך לדמות לא רצויה עוד לפני שלבש את החולצה הלבנה, וזה צריך להדאיג אותו הרבה יותר מהבדלי שכר. כאשר המתינו לו בזרועות פתוחות ב-2022, לא היו ספקות לגבי השתלבותו, גם אם קארים בנזמה עדיין היה הכוכב הבלתי מעורער בסגל. לעומת זאת, בריאל החדשה שנבנית בחודשים אלה, זה כבר ממש לא בטוח. בנוסף לבעיות התדמיתיות, עלולות להיווצר צרות חברתיות, וגם מקצועיות.
אחרי ההצגה המופלאה של ויניסיוס מול ג'ירונה, הגדיר אותו קרלו אנצ'לוטי את הברזילאי כשחקן הטוב בעולם. כאשר נשאל לגבי הבאים אחריו, הוא הזכיר את ג'וד בלינגהאם, רודריגו, טוני קרוס, פדריקו ואלוורדה ואדוארדו קמאבינגה. עיתונאי כלשהו תהה לגבי אמבפה, והאיטלקי השיב מיד: "הוא לא השחקן שלי. השחקנים שלי הם הכי טובים". המסר, אם כך, היה ברור. לא מחלקים מחמאות לשחקן אחריו עדיין מחזר פרס, ולא מתחנפים אליו סתם. זה לא רק חסר טעם, אלא גם לא פוליטיקלי קורקט מבחינת האוהדים בנסיבות שנוצרו. אמבפה נתפס בימים אלה כבוגד, וכסוג של אויב.
הוא באמת יצטרך לעמול קשה מאוד כדי לשנות את המוניטין, וגם יבוא בידיעה כי העמדה האהובה שלו באגף השמאלי תפוסה על ידי ויניסיוס. זה אפילו לא נושא למשא ומתן. אמבפה יצטרך לשחק רק כחלוץ מרכזי, ולא לגמרי בטוח כיצד האגו יאפשר לו לנגן כינור שני לשחקן צעיר ממנו. או אולי, בעצם, כינור שלישי, כי גם בלינגהאם הוא כוכב על עם קבלות.
כמו ויניסיוס, הוא הצהיר שלא היסס לרגע כאשר הייתה לו אפשרות לחתום בסנטיאגו ברנבאו, כי ריאל היא המועדון הגדול בעולם לתפיסתו. זה מה שמאפיין את כל השחקנים שמגיעים לשם, ואמבפה היה אמור להיות אחד מהם לאור הצהרותיו בעבר על האהדה הגדולה לקבוצה. עכשיו זה כבר ממש לא המצב, וביציעים נחרדים כאשר הם קוראים כי פרס לא מתכוון להאריך את חוזהו של לוקה מודריץ', ומייעד את החולצה מספר 10 לאמבפה. זה מרגיש כמעט כמו להכתים את הסמל.
בצל כל ההתלבטויות האינסופיות, נשאלת גם השאלה הבסיסית – האם כדאי לאמבפה להישאר בפאריס סן ז'רמן? זה משתלם כלכלית, וגם תדמיתית במדינה שהתמכרה אליו עד כדי כך שהנשיא עמנואל מקרון התערב כדי להאריך את חוזהו לפני שנתיים, אבל האם זה הגיוני מקצועית? והאם הסוגיה המקצועית מעניינת את אמבפה באופן כללי? לצורך העניין, עד כמה חשוב לו לזכות בליגת האלופות? עד כמה האתגר מרגש אותו? עד כמה מסקרן אותו לנסות את כוחו בליגה שאינה צרפתית?
אנשים חשבו שהם יודעים את התשובות לשאלות אלה לפני מספר שנים, אבל התברר שלא היה להם מושג, וכעת אף אחד לא מסוגל לענות בוודאות. כל עוד לא מצהיר החלוץ על תוכניותיו לעונה הבאה, האופציה הקטארית נשארת בתוקף, והישגים בליגת האלופות עשויים לכאורה לחזק את הנכונות להתמיד במקום בו הוא משלים כבר עונה שביעית.
שלב הבתים לא היה קל עבור הסגל המהפכני שנבנה עבור המאמן החדש לואיס אנריקה, וסן ז'רמן השתחלה איכשהו לשמינית הגמר ברבע האחרון מהמקום השני. אלא שההגרלה האירה לה פנים, והיא לא "נענשה". נהפוך הוא – ריאל סוסיאדד היא היריבה הנוחה ביותר שאפשר היה לקבל, והפריזאים אף פוגשים אותה כשהיא בכושר ירוד.
הבאסקים לא כבשו ב-4 משחקי הליגה האחרונים, הפסידו בשבת לאוססונה בבית, ומגיעים למפגש עם אמבפה במצב רוח לא מזהיר כלל. זה הזמן שלו לעשות את הכותרות על המגרש, ולא רק בתקשורת. כי אם ייכשל, פאריס סן ז'רמן תודח מול האנדרדוג, והכוכב יעזוב בקיץ, יהיה זה אקורד סיום צורם מאוד לקדנציה השנויה במחלוקת.