“אני מעדיף לעזוב כשאני בשיא, לפני שארד ברמה, לפני שהתחרות תהיה קשה מדי. אני לא רוצה שהסיום יהיה עגום, ושהוא יגיע בעיתוי שלא נבחר על ידי”, כך הסביר הוגו לוריס בכנות, בראיון מרתק לעיתון ל’אקיפ, את החלטתו לפרוש מנבחרת צרפת בשבוע שעבר. הקפטן, שהניף את גביע העולם ב-2018 ולא היה רחוק מלעשות את זה שוב גם בחודש שעבר, עזב את המדים הלאומיים כשיאן ההופעות עם 145 משחקים. הוא חלף על פני ליליאן טוראם במהלך המונדיאל האחרון וכעת נותר רק לראות אם אנטואן גריזמן, שעומד על 114 משחקים כיום, ובהמשך אולי קיליאן אמבפה, ישברו את השיא שלו.
השוער בחר לומר שלום בראש מורם כדי להשאיר בעיקר זיכרונות נעימים, ולהתרכז במשפחה ובקריירה בטוטנהאם. ואולם, בעוד בנבחרת הוא שלט באופן בלעדי במתרחש, הרי שבמועדון כלל לא בטוח שעיתוי העזיבה יהיה תלוי רק בו, לנוכח האירועים בחודשים האחרונים – ובמיוחד במשחקים האחרונים. עוד לפני הקרב מול מנצ'סטר סיטי אתמול (חמישי), הופיעו בתקשורת הידיעות לפיהן פתחו אנשי הספרס, ובראשם המנהל הספורטיבי פאביו פראטיצ'י, בחיפושים אחרי שוער חדש. ובכן, הפיאסקו במחצית השנייה רק חיזק את התחושה הזו. לוריס בן ה-36 נמצא הרחק מעבר לשיאו ואחרי יותר מעשור בין הקורות בצפון לונדון יש יסוד סביר להניח שהגיע זמנו לזוז הצידה – רק שבמקרה הזה המהלך ייכפה עליו.
העסק לא היה חלק בלשון המעטה גם לפני המונדיאל. העונה החלה עם ציפיות גבוהות לאור רצף התוצאות הנהדרות ב-7 המחזורים הראשונים, אשר הגיעו לסיומם בהפסד בדרבי לארסנל. את המפלה הזו אפשר היה להניח לפתחו של הצרפתי שהיה האחראי לספיגת שער היתרון של התותחנים אותו הבקיע בפתיחת המחצית השנייה גבריאל ז'סוס. באוקטובר, לא הציל הוגו את הקבוצה בהפסד למנצ'סטר יונייטד באולד טראפורד, ובחלוף מספר ימים עשה שטויות כאשר יצא הרחק מחוץ לרחבה במפגש הביתי מול ניוקאסל והעניק במתנה שער לקאלום ווילסון במקום להרחיק כדור שגרתי. זה נגמר בהפסד בית ראשון העונה, ושם בערך תמו התקוות לזכות באליפות סנסציונית – אבל טוטנהאם עדיין הייתה פייבוריטית במאבק על הכרטיסים לליגת האלופות.
זה כבר לא המצב כעת, כי טוטנהאם הפסידה ב-3 מ-4 המשחקים האחרונים בהם שותף לוריס מאז החזרה מהמונדיאל – כולם באשמתו הישירה. שנת 2023 נפתחה עם משחק ביתי מול אסטון וילה, בו שמט הצרפתי כדור מבעיטה פשוטה למדי של דוגלאס לואיז ממרחק רב ואת ערבוביה שנוצרה ברחבה ניצל אמיליאנו בואנדיה כדי לכבוש. טוטנהאם הפסידה 2:0 והביטחון העצמי ספג מהלומה משמעותית.
המשבר החמיר בדרבי הביתי מול ארסנל ביום ראשון, כאשר לוריס לא השתלט על כדור רוחב של בוקאיו סאקה והסיט אותו הישר לרשת שלו כבר בדקה ה-14. התרנגולים לא יצאו מההלם במשך כל המחצית הראשונה שהתנהלה בשליטה מוחלטת של התותחנים, ומרטין אודגור קבע 0:2 בבעיטה ממרחק אותה היה חייב לוריס לעצור ביום סביר. המובילה האדומה ברחה עוד יותר בפסגה ומשחק החוץ מול מנצ'סטר סיטי הפך לקריטי מבחינת הטבלה.
טוטנהאם הייתה זקוקה להישג כמו אוויר לנשימה ושני השערים שכבשה בשלהי המחצית הראשונה המרתקת החדירו המון אופטימיות – כולם זוכרים את ה-2:3 הנפלא שהושג באצטדיון הזה מול התכולים לפני שנה וניצחון נוסף על החבורה של פפ גווארדיולה היה משנה מהותית את המומנטום. במקום זאת, הפסידו חניכיו של אנטוניו קונטה 4:2, וללוריס היה חלק ישיר בספיגת שני שערים לפחות. יציאה גרועה שלו הובילה לתחילת הקאמבק של חוליאן אלברס וריאד מחרז קבע 2:3 בדקה ה-63 כשהכניע את לוריס בבעיטה חדה לפינה הקרובה – מסוג הניסיונות שכל שוער איכותי אמור להדוף ללא קשיים מיוחדים בזכות מיקום נכון ותגובה מהירה. לוריס שגה במיקום, איחר בזינוק והקבוצה שלו שוב איבדה נקודות.
אז עכשיו מרוחקת טוטנהאם כבר 5 נקודות מניוקאסל שמדורגת במקום הרביעי עם משחק חסר ביד וההבדל המדהים ביותר הוא בהגנה. למועדון בבעלות הסעודית 11 שערי חובה בלבד, בעוד טוטנהאם ספגה כבר 31 פעמים – המאזן הגרוע ביותר מבין הקבוצות בחלק העליון של הטבלה. למעשה, אפילו שתי נציגות שנמצאות מתחת לקו האדום הוציאו פחות כדורים מהרשת מאשר התרנגולים. רק 5 קבוצות פרמיירליג ספגו יותר מהם – נוטינגהאם פורסט, לידס, לסטר, סאות’המפטון ובורנמות’.
גם ביחד לנתוני העבר שלה עצמה, טוטנהאם בבעיה גדולה. בכל העונה שעברה, שלא הייתה מזהירה באופן כללי, ספגה הקבוצה של קונטה 40 שערים, כלומר ממוצע של כשער למשחק. כיום היא עומדת על כמעט 1.5 שערי חובה למשחק בממוצע, וזה הבדל דרמטי. עם עורף כה חדיר, אין לה סיכוי ממשי להתמודד עם המקום בטופ 4, והחדשות הרעות הן שהמגמה שלילית. במקום להשתפר, המצב רק מתדרדר ולוריס שוגה יותר ויותר. בטחונו העצמי נמוך מאוד כעת וזה מחלחל גם לחבריו לעורף. אם אחד המנהיגים משדר חוסר אונים, הדבר משפיע ישירות על כל יתר שחקני הסגל. הוא לא סומך על עצמו והם מפסיקים בהדרגה לסמוך עליו. את כדור השלג הזה לא קל לעצור.
זו לא הפעם הראשונה בה חווה לוריס משבר, וזה אף טבעי – גם השחקן היציב ביותר לא יכול לשמור על רמה עילאית במשך יותר מעשור בעקביות מופתית. ואולם, בעבר היו תקופות אלה קצרות יותר, הטעויות היו תכופות פחות ובכל מקרה לוריס פשוט היה צעיר יותר, ולכן במועדון האמינו בצדק שחייבים לתת לו את האשראי כדי שיחזור לעצמו ויחזור להפגין את יכולתו הרגילה. הפעם הנסיבות שונות, כי חוזהו מסתיים ב-2024, גילו משחק לרעתו אפילו אם לוקחים בחשבון את העובדה כי שוערים מסוגלים לשחק זמן רב יותר בהשוואה לשחקני שדה בממוצע, ורוב השגיאות היו דווקא בחלק בו מצטיין הצרפתי יותר מכל – אינסטינקטים בהדיפת בעיטות.
אחרי הכל, הוא מעולם לא היה השוער הטוב בליגה ביציאה לכדורי גובה ובוודאי לא היה עילוי במשחק רגל. הוא ידע לנעול את השער כי אחוז ההדיפות שלו היה גבוה מאוד וזה כבר ממש לא המצב. למעשה, גם במונדיאל האחרון התקשתה צרפת לשמור על רשת נקיה, בניגוד לגביע העולם ב-2018. הקריירה הבינלאומית של לוריס תמה ביוזמתו, והקריירה שלו בטוטנהאם עלולה להסתיים ביוזמת המועדון.
בעיתונים מזכירים את שמותיהם של דויד ראיה מברנטפורד ואת רוברט סאנצ'ס מברייטון כאופציות שנבחנות על ידי פראטיצ'י, כשגם שוער הנבחרת ג'ורדן פיקפורד עשוי לבוא בחשבון, אך תג המחיר שלו באברטון עלול להיות מוגזם והוא לא בהכרח שווה את הכסף. באשר ללוריס, החזרה למולדת יכולה להיות רלוונטית בקיץ, כשניס בה גדל תהיה יעד מעניין אם קספר שמייכל יעדיף לסיים את הקדנציה הקצרה בריביירה. בינתיים, אור הזרקורים יהיה עליו בלונדון והאתגר הבא יהיה בדרבי הקטן מול פולהאם ביום שני. מי יודע, אולי מנור סולומון יתכבד לכבוש את השער הראשון שלו באנגליה מול קפטן אלופת העולם לשעבר.