"אני נרגש שיש לנו שחקן בסדר הגודל הזה", כתב בתחילת השבוע אוהד סורי בטוויטר בתגובה לפרסום תמונתו של מחמוד דהוד במדי הנבחרת הלאומית. אפשר להבין אותו. ההתאחדות הסורית עורכת אמנם בימים אלה מבצע מיוחד כדי לאזרח שחקנים מהמוצא הרלוונטי, אבל דהוד הוא מקרה מיוחד ביותר. מדובר בכוכב שערך הופעות בנבחרת גרמניה, הוגדר בזמנו לעילוי בבונדסליגה, והיה מבוקש במועדונים העשירים ביותר, תוך שהוא זוכה לשבחים מפליגים.
לא יהיה מוגזם להגיד כי דהוד נתפס בתחילת דרכו כאחת ההבטחות הגדולות ביותר של הכדורגל הגרמני כולו. עונת הפריצה בשורות בורוסיה מנשנגלדבאך ב-2015/16 הייתה כה מרשימה, שפפ גווארדיולה כלל אותו ברשימת הקניות שלו בפתיחת הקדנציה במנצ'סטר סיטי, לצידו של אילקאי גונדואן.
במועדונו הגדירו אותו כסוג של "גונדואן משלהם", וסירבו למכור אותו – מה שתסכל גם את תומאס טוכל שרצה להביאו לבורוסיה דורטמונד. זה קרה רק בחלוף שנה, בקיץ 2017, כאשר טוכל כבר הועזב, אבל דהוד נשאר על הכוונת כחלק מתוכנית העבודה שהגה. בכך, הקדימו הצהובים-שחורים את ליברפול, כי גם יורגן קלופ העריך מאוד את כישוריו של דהוד, וייעד לו מקום של כבוד בקישור שבנה באנפילד. מאמני צמרת כה רבים לא יכולים לטעות. היה לו פוטנציאל נדיר.
לותאר מתיאוס טען שדהוד יהפוך לקשר מרכזי ברמה העולמית הגבוהה ביותר, אחרי שצפה גם בביצועיו בקיץ 2017 באליפות אירופה עד גיל 21, בה העפילו הגרמנים לגמר. דהוד הצהיר כי מטרתו היא להתקדם במהרה גם לנבחרת הבוגרת, וזה אמנם לקח זמן, אבל באוקטובר 2020 הגיעה גם הבכורה הזו. יואכים לב העניק לו אותה במשחק הידידות מול טורקיה, ובחלוף מספר שבועות נכנס דהוד באופן סמלי כמחליפו של גונדואן במחצית כאשר הגרמנים גברו בהרכב נסיוני על צ'כיה. המאמן הלאומי אף קבע נחרצות: "מחמוד הוא עתיד הכדורגל שלנו". לא פחות.
אז איך הוא הגיע לנבחרת סוריה? בעיקר כי הפוטנציאל שלו לא מוצה, והזמן אזל. איש לא יודע כיצד הייתה מתפתחת הקריירה של דהוד לו היה זוכה לעבוד עם קלופ, אבל אף אחד מהבוסים שהדריכו אותו בדורטמונד לא סמך עליו בהרכב. תמיד היה מישהו – למשל, אמרה ג'אן ואקסל ויטסל – שהועדפו על פניו, והביטחון העצמי של השחקן נפגע. שתי פציעות בברכו לא עזרו כלל, ובסופו של דבר הרומן הארוך והמיותר עם דורטמונד הסתיים בתום חוזהו בקיץ האחרון.
רוברטו דה זרבי קפץ על המציאה, וברייטון החתימה אותו כשחקן חופשי. גם זה אומר לא מעט על איכויותיו, כי השחפים בוחנים את שחקני הרכש באופן מדעי, באמצעות אינספור נתונים סטטיסטיים. המאמן האיטלקי עצמו ייעד לו את תפקיד היורש של אלכסיס מק אליסטר הארגנטיני שנמכר לליברפול, והצהיר: "מחמוד הוא שחקן נהדר עם ניסיון עשיר, כולל בליגת האלופות. רציתי להחתים אותו עוד כשעבדתי בססואולו, אבל זה היה בלתי אפשרי. אני מצפה לעבוד איתו, ואין לי ספק שהוא יהווה תוספת כוח משמעותית עבורנו".
אלא שדה זרבי שגה. דאהוד מצא את עצמו במהרה על הספסל, הושאל בינואר לשטוטגרט, וגם שם שיחק בינתיים דקות ספורות כמחליף – מה שלא מפתיע בקבוצה מחוברת שדוהרת במקום השלישי. קשה מאוד להיכנס להרכב בנסיבות אלה, קל וחומר כשאתה מרגיש בשפל.
הבחירה המוזרה בשטוטגרט רק מדגישה את חוסר המזל בהחלטות של דהוד. הוא חגג בינואר את יום הולדתו ה-28, ויודע שאת רוב שאיפותיו כבר לא יצליח להגשים. התקוות להפוך לעמוד התווך של הנבחרת, כפי שניבא לו יוגי לב, נגוזו. דרכו למאנשאפט חסומה לחלוטין, ואת ההבנה הזו ניסתה ההתאחדות הסורית לנצל. היא אף הצליחה, למרות שמלכתחילה הסיכויים לא נראו מזהירים כלל.
הם היו נמוכים, בראש ובראשונה, כי דהוד כורדי. הוא נולד בעיירה שנמצאת על גבולה של סוריה עם טורקיה, ומשפחתו ברחה מרדיפת כוחותיו של חאפז אל-אסד כשהתינוק היה בן פחות משנה. במשפחתו אמנם מדברים ערבית, אבל היא תיעבה את המשטר הסורי, והסלידה רק התחזקה עם פרוץ מלחמת האזרחים האלימה, במהלכה ביצע בשאר אסד פשעים מחרידים נגד הכורדים. בצירוף מקרים סמלי במיוחד, למשחק הבכורה הביתי שלו במדי מנשנגלדבאך בספטמבר 2015 הוזמנו פליטים סורים שנמלטו מהקרבות. דהוד כבש אז שער – והקדיש אותו להם.
"למרבה הצער, לא הזדמן לי להגיע למולדת של הוריי, כי זה מסוכן מדי. רק ביקרתי בלבנון במשך 3 ימים. העולם הערבי הוא עדיין תעלומה מבחינתי, וזה קשה. הייתי רוצה לפגוש את סבא שלי שנשאר בסוריה, אבל אני יכול רק לדבר איתו בטלפון. חוץ מזה, אין לי קשר מהותי עם סוריה. יש לי הרבה יותר תכונות אופי גרמניות בכל מקרה. אני ממושמע, קפדן ודייקן. כשאני מבלה עם חברים יוצאי סוריה, הם צוחקים עלי ואומרים שאני בכלל לא כמוהם. אני גרמני מבחינתם", הוא אמר בראיון ב-2020. הניסיונות הקודמים של ההתאחדות הסורית ליצור איתו קשר נתקלו בסירוב מוחלט. הוא ראה את עצמו רק בנבחרת גרמניה.
החודש חל שינוי. אולי המשבר המקצוע העמוק הביא את דהוד למסקנה שהוא צריך להיות פתוח לחיפוש שורשים, אולי ההבטחות לפיהן יתקבל על תקן השחקן הגדול ביותר בתולדות הנבחרת ריפאו קצת את האגו הפגוע, ואולי גם ההופעה המכובדת של סוריה באליפות אסיה שינתה את הדרך בה הוא רואה אותה. כך או כך, דהוד נתן את הסכמתו לקבל אזרחות סורית ולהצטרף לנבחרת לקראת שני המשחקים מול מיאנמר במוקדמות המונדיאל. הוא אף סיפק את כל ההצהרות הדרושות שחייבים לפזר במקרים כאלה. ואולם, הוא ממש לא עשה זאת בלב שלם. ניתן להסיק זאת על סמך מה שקרה מיד לאחר מכן, והקדנציה של דהוד בסוריה הפכה לפארסה הזויה.
המסמכים לא היו מוכנים לקראת המשחק הראשון מול מיאנמר ביום חמישי שעבר. הקשר הצטרף לאימונים רק בשבת, וגילה שרמת הארגון לא עונה גם על הציפיות המינימליות שהיו לו. גם הרמה המקצועית של האימונים של המאמן הארגנטיני הוותיק הקטור קופר וצוותו ממש לא מצאה חן בעיניו, והיחסים איתם עלו במהרה על שרטון. ביום שני דווח בתקשורת הסורית שדהוד מאיים לעזוב. בלילה נפוצו השמועות שההדורים יושרו, והוא הסכים להישאר, אלא שזה היה איתות שגוי. בבוקר הגיע הפיצוץ החדש, והשחקן נטש את המחנה עוד לפני שלבש את מדי הנבחרת לראשונה.
ההתאחדות מיהרה לפרסם הודעה רשמית: "לא ניתן היה להיענות לדרישות המוגזמות של השחקן וסוכנו, אשר היו פוגעות בנבחרת כולה". עיתונאים שקיבלו מידע מבפנים סיפרו כי דהוד ביקש לכאורה להתמנות מיידית לקפטן, דרש לפטר את קופר, והתנה את הישארותו בכך שיוצמד לו מאבטח שישמור על שלומו. לא ידוע עד כמה זה נכון, והשחקן מסר בהמשך היום את גרסתו. "על מנת לייצג את המדינה, נדרשים תנאים מיטביים, במיוחד על המגרש. כאשר התנאים לא מוענקים וההבטחות מופרות, צריך לקחת צעד אחורה. אם לא נותנים לי להיות הפתרון, אני לא מעוניין להיות חלק מהבעיה. מתוך כבוד למדינה, לדגל ולאומה, לא אתייחס להאשמות מצד ההתאחדות הסורית. אני מאחל לה הצלחה".
במשחק הספציפי מול מיאנמר, ההצלחה אכן הגיע. אחרי תיקו 1:1 מביש מול היריבה הנחותה בשבוע שעבר, הביסה אותה סוריה ביום שלישי 0:7 ושמרה על סיכוי מסוים להעפיל לשלב הבא במוקדמות. את השאיפות להגיע לגביע העולם ב-2026 היא תצטרך לממש ללא שחקן החיזוק המיוחל, ודהוד יצטרך מעתה להתמקד בניסונותיו לשקם את הקריירה בגרמניה, ואולי גם בברייטון. הוא לא יהיה באליפות אירופה, אבל אולי עוד לא מאוחר להציל משהו – והגיוני להניח שיהיה לו קל יותר לעשות זאת בלי לשרת את הנבחרת של אסד. הוא לא היה צריך את הכתם הזה, וכך גם משפחתו.