יש שייראו בהשלמת העסקה בערב חג המולד סוג של מתנה נאה לאוהדי מנצ'סטר יונייטד. קונצרן Ineos בבעלות ג'ים רטקליף רכש אתמול (ראשון) באופן רשמי 25 אחוזים ממניותיה של מנצ'סטר יונייטד תמורת 1.3 מיליארד ליש"ט והשדים האדומים מקווים כי המועדון ייצא מעתה לדרך חדשה. היא בוודאי לא תהיה קלה, אבל יש סיבות מסוימות לאופטימיות זהירה מאוד.
לשם התחלה, רטקליף הוא אוהד מנצ'סטר יונייטד וגם דמות מקומית מאוד – הוא נולד וגדל בפיילוורת, הפרבר שנמצא מצפון-מזרח למנצ'סטר. הוא הלך לאולד טראפורד עוד כנער, והשחקן האהוב שלו בכל הזמנים הוא אריק קאנטונה – עד כדי כך שהוא קרא לאחת החברות בקונצרן Trawlers, כמחווה לנאום המפורסם של הצרפתי אחרי בעיטתו באוהד קריסטל פאלאס. השתלטותו על המועדון הגיונית ומוסרית הרבה יותר ממכירתו של המועדון ההיסטורי המפואר למשטר הקטארי – והרי האופציה הזו דוסקסה רבות במהלך השנה האחרונה, ואף זכתה לתמיכה של חלק מהאוהדים שמעוניינים אך ורק בתוצאות ובתארים.
מחויבותו הרגשית של רטקליף למועדון לא מוטלת בספק, גם אם הרזומה שלו הוכתם בעיני מאכלסי היציעים כאשר ניסה לרכוש מרומן אברמוביץ' את צ'לסי בשנה שעברה. בסטמפורד ברידג' תוהים כיום מה היה קורה לו האוליגרך היה מעביר את הכחולים לידי רטקליף ולא לטוד בולי האמריקאי, שלא בדיוק מבין בכדורגל בלשון המעטה. בינתיים, הלך רטקליף על פרויקט שקרוב הרבה יותר לליבו, בשאיפה להציל אותו מאמריקאים אחרים.
וכאן נעוץ ההיבט המרכזי לציפיות החיוביות – השליטה בנושאים המקצועיים נטו נלקחת במסגרת העסקה ממשפחת גלייזר ועוברת במלואה לאנשי Ineos. זה לא יקרה מחר, וגם לא בחלון ההעברות הקרוב, אך אולי זה דווקא לטובה. המקצוענים של הקונצרן (לפחות הם מגדירים את עצמם כך) רוצים ללמוד את כל הסוגיות לעומק לפני שהם פועלים, וזה נכון כנראה גם לגבי עתידו המיידי של המנג'ר ההולנדי אריק טן האח.
התקופה הקרובה תוקדש לסבב מינויים, כאשר ז'אן-קלוד בלאן אמור לקבל תפקיד בכיר ביותר, וייתכן שיכהן כמנכ"ל. לקראת הקיץ, Ineos כבר אמורה לנהל את העניינים בכל תחומי הכדורגל, כאשר משפחת גלייזר תתמקד בעיקר בתחומי הכלכלה והמסחר – וזה משהו שהם דווקא יודעים לעשות לא רע.
למעשה, הם הוכיחו את כישוריהם באופן המובהק והנחרץ ביותר במהלך המשא ומתן הנהדר שניהלו במסגרת שאיפתם למכור אחוזים מהמועדון. פרשנים המקורבים לבכירי מנצ'סטר יונייטד מעריכים כעת ברמת סבירות גבוהה כי מכירה מוחלטת מעולם לא עמדה על הפרק. במשפחת גלייזר סבורים כי ערכו של הנכס ימשיך להאמיר, כי שם המותג חזק מאוד, והכדורגל האנגלי כולו ממשיך להיות בנסיקה מתמדת מבחינה כלכלית. מלכתחילה, נקנתה מנצ'סטר יונייטד על מנת להניב רווחים, והמטרה הזו מושגת באופן עקבי, על אף שהתוצאות על המגרש עלובות. איזו סיבה יש, אם כך, למכור אותה בעיתוי הנוכחי? זה לא היה רלוונטי כלל.
מה כן רלוונטי? להתחלק באחריות עם מישהו. כי אמנם נכון שלגלייזרים לא ממש אכפת מדעת האוהדים במנצ'סטר, אבל עדיין נמאס להם מהמחאה הקולנית המתמשכת שדורשת לגרש אותם מהמועדון בכל האמצעים האפשריים. הם גם יודעים כי באופן תיאורטי המועדון אמור לזכות בתארים אם ינוהל טוב יותר, ואז גם יהיה רווחי יותר – וזו, כידוע, מטרת העל.
לפיכך, הגיוני מאוד להכניס שותף שיהיה אמון על הצד המקצועי, אך להעביר לידיו רק רבע מהמניות. מבחינת משפחת גלייזר, מדובר במצב ווין ווין מופלא. אם החבורה של רטקליף תצליח, האמריקאים יהנו מאוד מפירות עבודתם. אם היא תיכשל, אפשר יהיה להפיל את כל התיק עליה, וזה אפילו יהיה מוצדק – כי Ineos תהיה מעתה הכתובת לכל השאלות על כדורגל נטו. ובכל מקרה, רוב השליטה עדיין בידיה של המשפחה, שקיבלה על הדרך 1.3 מיליארד ליש"ט לחשבון הבנק. זהו מצב פשוט חלומי. קשה היה לבקש יותר.
אז רטקליף בן ה-71 יהנה עכשיו מאור הזרקורים במדורי הספורט והוא ישמח על כך, כי סיקור תקשורתי מעניין אותו יותר ויותר. זה לא היה כך תמיד ואיש העסקים שהונו נאמד בכ-9 מיליארד ליש"ט בילה את רוב חייו כשהוא עושה כסף בשקט תעשייתי, בעיקר בתעשיות כימיות. מדובר במהנדס כימיה בהשכלתו, והוא התחיל את בניית האימפריה העסקית שלו משיקום חברות נפט וגז שנקלעו לקשיים. בתחום זה יש לו קבלות והוא התגלה כאדם שלא מהסס לדרוך על אחרים בדרכו למעלה.
בכל הקשור לערכי המוסר, יש לא מעט ביקורת על רטקליף. הוא תמך באופן נלהב בברקזיט, אבל את הנזקים של המהלך האומלל העדיף לא לספוג כי Ineos לא רשומה יותר בבריטניה. גם הוא עצמו העביר את חשבונותיו למקלט מס במונאקו, ולא בדיוק שש להתחלק בעושרו עם אזרחי הממלכה. לעומת זאת, את הנזקים הסביבתיים שנובעים מזיהום אוויר וקידוחים, הוא חולק עם כולם. המעורבות בספורט אמורה לעשות לו סוג של Sportswashing, רק לעסקים ולא למשטר.
בכל הקשור לכדורגל, ההצלחה המקצועית הייתה מוגבלת מאוד עד כה. קונצרן Ineos רכש ב-2017 את לוזאן השווייצרית ומאז היא משמשת כקבוצת יו-יו עם שתי ירידות ושתי עליות בחזרה לליגה הבכירה. על הדרך, ניסה רטקליף לשנות את הלוגו של המועדון ולשלב בו את הצבעים הכתומים של הקוצנרן, אך גנז את התוכניות כאשר נתקל בהתנגדות חריפה ביותר מצד האוהדים.
בקיץ 2019 רכש הקונצרן גם את ניס הצרפתית ומאז התחלפו בריביירה שישה מאמנים. פטריק ויירה פוטר, כריסטוף גאלטייה ממש לא שיחזר את ההישגים עם ליל אותה הוביל לאליפות, וגם לוסיאן פאבר השווייצרי הודח. העונה נושמת ניס אוויר פסגות עם האיטלקי הצעיר פרנצ'סקו פאריולי על הקווים. היא מדורגת במקום השני עם הגנת ברזל מפתיעה, ואפשר לנסות לשווק את התוצאות האלה לאוהדי מנצ'סטר יונייטד, אבל איש לא מבטיח המשכיות בדרום צרפת, וגם לא ברור עד כמה אפשר לשייך את ההישגים הזמניים המדוברים להנהלה.
כעת נראה כי ההתנסויות בלוזאן ובניס נועדו בעיקר לצבירת ניסיון לקראת השאיפות הגדולות בפרמייר ליג, וייתכן כי רטקליף ירצה לחזק את הצוות באנשי מקצוע מובילים. מוזכר שמו של מייקל אדווארדס שכיהן כמנהל הספורטיבי בליברפול עד קיץ 2022, ועבד בהרמוניה עם יורגן קלופ בבניית הסגל המנצח באנפילד. מעברו לאולד טראפורד יהווה רעידת אדמה, אם וכאשר יתממש, אבל בינתיים מדובר רק בשמועות ורכילויות.
בעצם, קשה מאוד לעסוק ברצינות בתחזיות לגבי העתיד במנצ'סטר יונייטד בעידן חדש. רק דבר אחד בטוח – זו תחילתו של עידן חדש. צפויה כאן מהפכה, ולכן יש גם תקווה. אוהדים מסוימים עשויים אף לטעון כי לא יכול להיות גרוע יותר, ולכן השינוי בהכרח לטובה, אבל זה לא נכון. תמיד יכול להיות גרוע יותר. אנשי Ineos יצטרכו לדאוג שהשינוי יהיה חיובי, ומעכשיו הם נושאים ברוב האחריות למצבה של הקבוצה, על אף שרוב הכסף עדיין נמצא בכיסים של האמריקאים השנואים.