מינויו של מרטין אודגור לקפטן ארסנל עשוי להיות רגע מכונן. יש בו משהו שונה, והמנג'ר מיקל ארטטה, שענד בעצמו את הסרט של התותחנים לא ממש מזמן, מנסה להעביר באמצעות ההחלטה מסר ברור – הגיע הזמן להסיר את הקללה. במשך שנים ארוכות מדי היה הסרט הזה על זרועם של האנשים הלא נכונים, וכך נוצרה הקללה. זה לא תמיד קרה באשמת השחקנים עצמם, אבל עובדה היא כי למועדון כבר מזמן לא היה על המגרש מנהיג שבשל להוביל את חבריו. הקשר הנורבגי רק בן 23 והוא הגיע ללונדון בסך הכל לפני שנה וחצי, אבל זה בדיוק מה שנחוץ על מנת לשבור את הרצף. הבחירה בו מהווה נסיון לשנות את ה-DNA של ארסנל.
כי הרי תראו את עלילות הסרט בצפון לונדון: במשך 14 שנה היה טוני אדאמס גאה לענוד אותו עד שפרש ב-2002, ובשני העשורים שחלפו מאז היו לתותחנים 11 קפטנים שונים. בממוצע, מדובר בקדנציות קצרות משנתיים על פני 20 שנה, והדבר מלמד את היעדר עמוד השדרה. קפטן קבוע למשך תקופה ארוכה משדר יציבות, אבל בארסנל זה פשוט לא קרה – רבים מאלה שקיבלו את התפקיד שאפו בעיקר לברוח, אחרים לא היו כשירים ונעדרו מהמגרשים לקראת הפרישה, והיו גם כאלה שלא התאימו כלל למעמד.
הבעיה החלה עוד ב-2005, כאשר פטריק ויירה בחר לעזוב ליובנטוס בטעם קצת חמצמץ וארסן ונגר מינה לקפטן את תיירי הנרי בעיקר כדי לשכנע אותו להישאר. זה לא בדיוק עבד ובחלוף שנתיים הגשים הכוכב הצרפתי את שאיפתו לעבור לברצלונה. זה היה גם הסיפור של ססק פברגאס, שלא הצליח להסתיר את חלומו לחזור לקאמפ נואו. ונגר נתן לו את הסרט בגיל 21 במטרה לגרום לו להרגיש הכי מוערך, אבל זה עבד רק חלקית וגם הקטלוני עשה את דרכו לברצלונה, גם אם זה קרה רק ב-2011.
בין לביו, הייתה גם פארסת מינויו של וויליאם גאלאס והאוהדים התקשו מאוד לפענח את ההגיון מאחוריה. היא הייתה קצרה למדי, והסתיימה ברעש גדול אחרי הביקורת הפומבית הבוטה שהעביר הבלם הצרפתי על חבריו בראיון. העובדה כי בסופו של דבר מצא את עצמו גאלאס עובר ללא תמורה ליריבה הגדולה, טוטנהאם, הדגישה את האבסורד, ועל הדרך גם סללה את דרכם של קפטנים נוספים לנטוש את המועדון זמן קצר אחרי שזכו לכבוד להתמנות. הגדיל לעשות רובין ואן פרסי שעבר היישר למנצ'סטר יונייטד בקיץ 2012, שנה אחרי שקיבל את הסרט באופן קבוע – ואז זכה באליפות במדי השדים האדומים בעונתו האחרונה של אלכס פרגוסון. יש שיטענו כי נכון לרגע שאחרי העזיבה היה ההולנדי פופולרי אפילו פחות מגאלאס, אך בהמשך היו טוענים אחרים לתואר המפוקפק.
אי אפשר לומר זאת על תומאס ורמאלן, מיקל ופר מרטסאקר, אך הם מיעטו להופיע מסיבות בריאותיות. לורן קוסיילני, שלקח את הסרט ב-2018, היה על הנייר הקפטן האולטימטיבי אחרי 8 שנים של שירות נאמן, אבל דווקא אחרי מינויו בחר הצרפתי לסיים את הקדנציה מוקדם מהצפוי, ואקורד הסיום - כאשר פצח בשביתה כדי לכפות את המעבר לבורדו תמורת סכום סמלי – היה צורם במיוחד.
גם הוא יודע שהגיע הזמן להסיר את הקללה. ארטטה עם אובמינאג (רויטרס)כתוצאה מכך, קודם גרניט ג'אקה, אך הוא לא היה דמות נערצת עבור אוהדים רבים מדי והבחירה הביאה לסכסוך עם היציעים שהתפוצץ ברעש עצום כאשר השווייצרי זרק את הסרט בזעם על הדשא במהלך משחק ליגה שגרתי. לאונאי אמרי לא הייתה ברירה אלא להדיחו והתפקיד עבר לפייר-אמריק אובמיאנג. עם כל הכבוד לגישה החיובית של החלוץ בחדר ההלבשה, הוא לא בדיוק היה הקפטן האידיאלי בשל חוסר המשמעת שלו והיחסים עם ארטטה עלו במהרה על שרטון. בינואר האחרון נטש אובמיאנג לטובת ברצלונה אחרי שהושעה, וזה הבהיר מעבר לכל ספק – הסרט מקולל ודרושה מחשבה מעמיקה כדי לפתור את המשבר המתמשך.
אז ארטטה אכן לקח זמן. יש המחשיבים את אלכסנדר לקאזט לקפטן ה-13 של התותחנים בעידן הפרמייר-ליג, אך המצב שונה – החלוץ הצרפתי פשוט ענד את הסרט בתדירות גבוהה יותר מאחרים, בעוד התפקיד לא אוייש באופן קבוע. המנג'ר ידע כי בכוונתו לחזור לליון בתום חוזהו וממש לא רצה למנות עוד כוכב בדיוק לפני שהוא עוזב. הבאסקי רצה לבחון את המועמדים בשקט תעשייתי והתפתחה התחרות הבריאה על המשרה, בעיקר בקרב שחקנים חדשים יחסית במועדון. קיראן טיירני ראה את עצמו כמועמד, אך נטייתו להיפצע הייתה בעוכריו. השוער ארון ראמסדייל הצהיר שהוא מוכן לאתגר ובשל להנהיג, אבל הוא נמצא במועדון עונה אחת בלבד. לעומת זאת, אודגור הצטרף "כבר" בינואר 2021, בהשאלה מריאל מדריד, וחתם באופן קבוע בקיץ שעבר.
הגיע בינואר 2021. אודגור (האתר הרשמי של ארסנל)הנורבגי נהנה מעדיפות גם בשל העובדה כי הוא עונד את הסרט בנבחרתו הלאומית, שם הוכיח את עצמו כבעל השפעה רבה למרות גילו הצעיר. הוא מביא לתפקיד תכונות חדשות ויש כאן רוח מרעננת באמת. אודגור לא שואף לעזוב – הוא רק הגיע ויודע להעריך את היותו באנקר בהרכב במועדון שסומך עליו אחרי ההשאלות הרבות שחווה אחרי שחתם מוקדם מדי בריאל מדריד. על סמך הגיליון הרפואי עד כה, הוא לא צפוי להיעדר ממספר משחקים רב – אלא אם הקללה חזקה במיוחד. הוא פופולרי מאוד בקרב האוהדים ולא יעורר אנטגוניזם. הוא ספורטאי למופת, שמשמש דוגמא ומופת לסובבים – וחבריו אכן תומכים בו.
ג'אקה, שנותר דומיננטי מאוד בחדר ההלבשה גם אחרי ההדחה, טוען בתוקף: "מרטין בן 23, אבל מתנהל כמו בן 30 על המגרש. הוא עובד קשה כל יום ומשקיע את כולו. הוא צנוע, אבל כולם מקשיבים לו. קפטן לא בהכרח צריך לצרוח. הוא צריך להבין מה לומר ומתי לעשות זאת. מרטין לא מרים את הקול, אבל יודע להעביר את המסר. הוא בחור מיוחד מאוד וראוי להיות הקפטן".
אודגור יצליח יותר מהם בתור הקפטן? ג'אקה ולקאזט (רויטרס)והוא יכול להיות שם למען התותחנים במשך זמן רב. איש לא מצפה, כמובן, שהוא יסיים בהכרח את הקריירה בצפון לונדון, אבל במהלך הקדנציה עד כה הראה הנורבגי שהוא לא רואה בארסנל סתם תחנת מעבר. הוא גאה ללבוש את החולצה הזו ולא יבייש אותה. הוא מוכן להיות הסמל ולהסיר את הקללה הזו אחת ולתמיד. הוא אמור לכהן הרבה יותר זמן מהממוצע המגוחך של הקפטנים מאז הפרישה של אדאמס.
ואולי זה לא מקרי כי כבר ביום בו הוכרז רשמית כקפטן, הניף אודגור את גביע האמירויות אחרי 0:6 מרשים מאוד על סביליה. זה לא תואר אמיתי, אך ההצגה הייתה משכנעת בהחלט – והיא מחדירה אמונה בלבבות האוהדים. אולי עם המנהיג המיוחד הזה יצליח המועדון להשיב את הרוח הווינרית.
וואו! היגוואין משגר פצצה בבעיטה חופשית