תופעה משונה בספורט העולמי. באנגליה מצאו שאוהדים צעירים בוחרים בלא מעט מקרים לתמוך בשחקנים על פני קבוצות. אוהדים מדור ה-Z כבר פחות נאמנים למועדונים המסורתיים, כשהמדיה החברתית מקדמת את השחקנים ככוכבים, ולפיכך יותר ויותר קהל נאמן לשחקנים בעלי פרופיל גבוה ולא למועדונים.
למשל, קבוצת הבייסבול הפופולרית ביותר ביפן בשנה שעברה לא הייתה בטוקיו, יוקוהמה או אוסקה. אפילו לא באסיה. מחקר גילה שהקבוצה הפופולרית ביותר ביפן נמצאת דווקא בדרום קליפורניה. המחקר הראה שקבוצת לוס אנג'לס הקדימה את כל הקבוצות המקומיות ביפן בכל הנוגע לתמיכה מהאוכלוסייה היפנית, ולא נדרשת עבודת חקירה רבה כדי להבין מדוע: בזמן הסקר, כוכב הבייסבול היפני שוהיי אוטני שיחק בארה”ב.
יפן לא לבד בהיותה מדינה שבה התשוקה של אוהד לספורטאי בודד יכולה לנצח את אהבתם לקבוצה. אוהדי כדורסל רבים בארצות הברית, למשל, מרגישים כך לגבי השחקן האהוב עליהם. סקר שנערך בקרב אוהדי NBA בשנת 2021 מצא ש-39 אחוז מעדיפים שהספורטאי האהוב עליהם יזכה בתואר ה-MVP מאשר שהקבוצה שלהם תזכה באליפות.
בבריטניה, שבה הכדורגל מוביל את סדר היום הספורטיבי, רגשות כאלה נתקלים לעתים קרובות בלעג, אם לא בשאט נפש. עבור אוהדי כדורגל בריטיים, התמיכה במועדון נחשבת באופן מסורתי חשובה יותר מכל חיבה כלפי שחקנים בודדים. מעקב אחר שחקן, ולא קבוצה, ייראה בעיני חלק כעבירה כמעט פלילית.
אבל הזמנים משתנים בכדורגל, והטבע של האוהדים מתפתח. בקרב הדורות הצעירים יותר של אוהדי הכדורגל, מתרחש שינוי ברור. הכוכבים הגדולים ביותר הופכים לאטרקציה העיקרית והשחקנים האלה, ולא המועדונים שלהם, כובשים את הלב והמוח של האוהדים הצעירים יותר.
בטיול לאחרונה בעיר סארי בקנדה, למשל, ראה עיתונאי אנגלי שישה נערים שונים לובשים חולצות כדורגל. שניים מהם לבשו מדים של אינטר מיאמי, שניים מהם של המועדון הסעודי אל-הילאל, אחד של פאריס סן ז'רמן ועוד אחד עם חולצת מנצ'סטר סיטי. “זו הייתה המחשה ברורה לאופן שבו חוקי הפאנדום הישנים מתפתלים למשהו חדש”, נכתב בבריטניה.
בעבר, אוהדי כדורגל רבים היו יורשים את אהדתם לקבוצה מהוריהם, כמעט כאילו היא חלק מה-DNA שלהם. אולם כעת, לעתים קרובות ניתן לקבוע את נאמנותם של אוהדים צעירים בזירות של יוטיוב וטיקטוק. המראה של מעריצים צעירים רצים למגרש כדי לקבל תמונה או חתימה, או סתם כדי לפגוש את הגיבור שלהם, הוא מגמה בולטת יותר ויותר, במיוחד כשמדובר בכוכבי על אמיתיים.
זה הוכח בדו"ח משנת 2022 של איגוד המועדונים האירופי (ECA), שמצא שאוהדים צעירים יותר נוטים פחות מדורות קודמים לעקוב אחר קבוצה כי המשפחה שלהם עושה זאת. הם גם נוטים יותר שתמיכתם תושפע מתוכן מדיה חברתית.
"זה מצביע על כך שהכדורגל עשוי להיות פחות שבטי ומקומי, ויותר אוניברסלי וגלובלי", נכתב בדו"ח ה-ECA. "צעירים רגילים לתקשר עם אחרים ברחבי העולם באמצעות רשתות דיגיטליות ולעתים קרובות מפתחים מרחבים מקוונים כדי לחקור את זהותם, שסביר להניח שלא ישמשו את הוריהם ובני משפחה מבוגרים יותר”.
"ייתכן שהאוהדים האלה יבחרו את חוויות הצפייה שלהם בכדורגל מתוך שלל המסלולים הזמינים עבורם באינטרנט, במקום דרך המסלול המסורתי והצר יותר של הקבוצה שנמסרו להם על ידי הוריהם". הערצת שחקנים בודדים היא לא הסיבה היחידה לשינוי הזה, אבל ברור שהיא חלק משמעותי ממנו. לחולצות של אל הילאל בקנדה היה השם והמספר של ניימאר על הגב. בלעדיו, קשה לדמיין תרחיש שבו מדים של מועדון סעודי היו מגיעים לחלק הזה של העולם.
מה זה אומר על הספורט? אחת ההשלכות היא שינוי במאזן הכוחות בין המועדונים והשחקנים הגדולים ביותר. כשזה מגיע לשיווק, מיתוג ועוצמה מסחרית, הכדורגלנים ברמת העילית הם גדולים בפני עצמם, ויש להם השפעה עצומה. למועדונים, זה מביא הזדמנות: אם אוהד צעיר עוקב אחרי שחקן, ולא אחרי קבוצה, אז מועדון יוכל למשוך יותר אוהדים על ידי החתמת השחקן הזה.
קונספט כזה הוא כמובן לא חדש - ריאל מדריד קנתה את דייויד בקהאם בין היתר בגלל כוחו המסחרי, למשל - אבל בעולם המדיה החברתית זה בולט יותר מאי פעם. יש כמובן גם סכנות. המחשה לנקודה: כאשר ליאו מסי עזב את פ.ס.ז', המעקב אחר המדיה החברתית של המועדון הצרפתי ירד בכמעט מיליון איש. אלה לא היו אוהדי פ.ס.ז', אלא אוהדי מסי.
באופן דומה, כמה מתוך 27 מיליון העוקבים באינסטגרם של אל נאסר נמצאים שם בגלל כריסטיאנו רונאלדו ו-640 מיליון העוקבים שלו באינסטגרם? וכמה יישארו עם הקבוצה הסעודית ברגע שיעזוב? ברמה המסחרית, השחקנים המוכרים ביותר לומדים להשתמש בעוקבים העצומים שלהם, ומומחים בתעשייה מאמינים שזה בסופו של דבר יהיה על חשבון המועדונים - אם זה לא המקרה כבר היום.
עם הזמן, אם המגמות הללו תימשכנה, הכוכבים הגדולים הם יהיו אלו שימשכו אוהדים, ולא המועדונים הגדולים. “הרבה פעמים אומרים שאין שחקן אחד שגדול מהמועדון שלו. רוב הכדורגלנים היו רוצים להאמין שזה נשאר נכון, במובן ספורטיבי לפחות, אבל הכללים הרגילים של הפאנדום נכתבים מחדש בהדרגה, והדורות הצעירים של האוהדים מעצבים מחדש את המשחק. זה כבר משנה את עולם הכדורגל מחוץ למגרש, מסחרית ופיננסית. זה מרגיש כמו רק עניין של זמן עד שהכוחות האלה יתחילו להשפיע ברצינות גם על הפעולה על המגרש”, סיכמו באנגליה.