מאמן נבחרת ישראל, אלי גוטמן, רוצה לעשות בנבחרת ישראל מה שהוא עשה בהפועל ת"א. הוא רוצה לגרום לשלם להפוך להיות יותר גדול מסה"כ חלקיו וזה בהחלט רעיון מצוין כשמסתכלים על המטרה והמשימה הקשה – להגיע למונדיאל ב-2014 מהבית של פורטוגל, רוסיה ותרשו לי לספור גם את צפון אירלנד.
עד כאן הבנתי ואני מפרגן. אני גם מקבל את דיבורי הדרך ומאמין ששלושת משחקי ההפסד לאוקראינה, צ'כיה וגרמניה והתוצאות שלהם הם לא הדברים שאנחנו צריכים לדבר עליהם עכשיו.
אך למרות זאת קשה להתעלם מכך שהמאמן לא רק רוצה שרק הדרך תהיה זו שהוא הנחיל בהפועל ת"א אלא גם זהות השחקנים במובן מסוים, להם הוא כנראה מרגיש חייב.
אביחי ידין למשל. היה מורחק לאורך כל סוף העונה, בקושי חזר וישר הוקפץ להרכב הנבחרת מול גרמניה. כמה קשרים אחוריים אחרים יכלו לקבל צ'אנס בהעדרם של בירם כיאל ואלמוג כהן? הרבה. כולל ניר ביטון הצעיר ששיחק מספר דקות ויכל להתחיל להבין שהוא צריך להוביל את נבחרת ישראל הצעירה להופעה מכובדת לפחות ביורו 2013.
 |
| חמד במדי הנבחרת. לא קיבל צ´אנס באוסטריה (יוסי ציפקיס) |
|
| |
אך המקרה בקישור האחורי הוא הרבה פחות קריטי שכן ברור שבלי פציעות כרגע שניים משלושה ישחקו בחלק הזה – כיאל, כהן ונאתכו.בגזרת החלוצים בלט לי בעין דבר מדאיג. החלוץ היחידי שהגיע בכושר למשחקים מול צ'כיה וגרמניה הוא תומר חמד. שחקנים אחרים לא שיחקו באופן סדיר כמוהו לקראת סוף העונה בגלל פציעות – אחד מהם הוא אליניב ברדה שאפילו לא זומן אחרי תקופה ארוכה כבאנקר.
אבל מה? מול צ'כיה חמד שיחק 16 דקות ומול גרמניה אפס. איתי שכטר פתח בשני המשחקים למשל, בן שהר נכנס בשני המשחקים כמחליף לרוב שלבי המחצית השניה וגם עומר דמארי ראה הרבה יותר דקות משחקן שכבש העונה 8 שערים בליגה הספרדית.
אולי יש הסבר הגיוני לכל הסיפור הזה אבל אם הדבר מקצועי בלבד אז כן שלא הרווחנו דבר גם בחלק ההתקפי בשלושת משחקים האימון.
דבר נוסף קטן ואולי אפילו קצת קטנוני מבחינתי אך בכל זאת. בימים האחרונים אנחנו מתבשרים על הרבה מאוד נבחרות שלקראת היורו פוקדות מחנות ריכוז והשמדה. נבחרת ישראל שלנו הייתה באוסטריה (אמנם מרחק רב ממחנה קרוב), אך לא התארגנה לסיור שכזה בתקופת מחנה אימון ארוכה יחסית – לדעתי חוסר מחשבה על דבר חשוב מבלי שום קשר למטרות הנבחרת.
הכתוב הנו טור דעה