ערוץ ההיסטוריה: הסיפורים הגדולים של היורו

לאורך השנים טורניר היורו ידע לספק לנו לא מעט רגעים שערורייתיים, דרמטיים, סיפורים מרגשים, הפתעות, פארסות ועוד המון המון רגעים שנזכור לנצח ויחקקו בדפי ההיסטוריה. אז לפני שהיורו הקרוב מתחיל, שגם בו יהיו לנו לבטח לא מעט סיפורים (פארסה אחת כבר התקיימה עוד לפני שהחל - הרחבת כמות הנבחרות ל-24), הנה מספר שערוריות, דרמות וסיפורים מרגשים ומרתקים מההיסטוריה של טורניר הכדורגל הגדול של אירופה.

דנמרק זוכה ביורו 1992
לסטר נתנה השנה לא מעט השראה עבור מועדונים קטנים וחיזקה את האמונה אצלם שהכול אפשרי בכדורגל. אבל עוד הרבה לפני שלסטר זכתה באליפות (הישג גדול בהרבה מדנמרק), נבחרתו של ריצ'רד מולר נילסן המנוח היממה את כל אירופה. והיא בכלל לא הייתה אמורה להיות שם. היא סיימה את שלב המוקדמות במקום השני בבית, אחרי יוגוסלביה, שכבר הגיעה לשבדיה לקראת הטורניר שנערך בקיץ 1992. אלא שהתערבות חיצונית של האו"ם, שבשל מלחמת האזרחים ביוגוסלביה הטיל עליה סנקציות, גרמה לכך שהדנים יחליפו את היוגוסלבים בטורניר. השחקנים, שבכלל תכננו את חופשות הקיץ שלהם, הוקפצו במפתיע על ידי נילסן. מיכאל לאודרופ, אחד השחקנים הגדולים של שנות ה-90 ומנהיג הנבחרת הדנית, הסתכסך דאז עם המאמן ולא הסכים לחזור לנבחרת, בעוד אחיו בראיין דווקא כן.

הפתיחה הייתה רעה מאוד מבחינת דנמרק; 0:0 עם אנגליה במשחק הראשון שלה בטורניר, לאחר מכן במחזור השני היא ספגה 1:0 משבדיה (תומאס ברולין) והגיעה למשחק המכריע מול צרפת בידיעה שרק ניצחון ייתן לה את הכרטיס לחצי הגמר. החבורה של נילסן גברה בצורה הרואית 1:2 על הצרפתים ודילגה לחצי הגמר, שם חיכתה לה הולנד הגדולה, אלופת אירופה המכהנת, עם סגל מעוטר שכלל את רוד חוליט, מרקו ואן באסטן, רונלד קומאן, פרנק רייקארד. הנריק לארסון (לא השבדי האגדי כמובן) כבש פעמיים, אך דניס ברגקאמפ ופרנק רייקארד איזנו ושלחו את הנבחרות להארכה אחרי 2:2 מרתק. בהארכה לא היו גולים, הולכים לפנדלים. הדנים, קרי הרוח, כבשו חמש פעמים, פטר שמייכל האגדי עצר את ואן באסטן ושלח את נילסן לגמר היסטורי.

שמייכל, שכבר שיחק אז במדי מנצ'סטר יונייטד, סיפק הופעה כבירה בגמר ועצר כל ניסיון של הגרמנים, שחזו באחת מתצוגות השוערות הגדולות בתולדות היורו. ג'ון יאנסן כבש בדקה ה-19, קים וילפורט, שנטש במהלך הטורניר את הנבחרת כדי להיות קרוב לבתו בת השבע שחלתה בלוקמיה, חזר לגמר, כבש את השני ושלח את כל דנמרק לחגוג על אדמת שבדיה. אמנם לסטר עשתה דבר כביר יותר, שכן היא זכתה באליפות ולא בטורניר קצר יחסית, אבל בל נשכח שהדנים נאלצו להסתדר ללא המאסטרו, אחד השחקנים הגדולים בשנות התשעים, מיכאל לאודרופ, וכן גם בחלק מהמשחקים ללא וילפורט המצוין. אז אולי זה לא משתווה ללסטר, אבל זאת ככל הנראה הזכייה הכי מפתיעה, מרשימה וגדולה בתולדות היורו. כן, יותר מיוון ב-2004.

דנמרק זוכה ביורו 1992 (מערכת ONE)

הולנד מחמיצה חמישה פנדלים במשחק
זאת אמנם לא שערורייה, אבל זה אחד הסיפורים והמשחקים הכי זכורים בתולדות היורו וכמובן, אחד המרתקים. נבחרת הולנד אירחה את יורו 2000 ביחד עם בלגיה, במטרה לזכות בטורניר האירופי אחרי האכזבות שספגה בשני הטורנירים הקודמים. בפעמיים הללו האורנג' נפרדו מהיורו בהפסד בפנדלים. דנמרק, שכאמור הדיחה את ההולנדים בפנדלים כשזכתה ב-92, התחילה את הנאחס של הכתומים מהנקודה הלבנה בטורניר היורו. ב-96 הייתה זו צרפת שברבע הגמר ניצלה החמצה של קלרנס סיידורף מהנקודה הלבנה כדי להדיח את הולנד. אז ביורו הביתי כולם היו מוכנים לתיקון העוול ולזכייה נוספת ביורו של האורנייה.

ההולנדים פתחו את הטורניר נפלא עם שלושה ניצחונות בשלב הבתים, על צרפת, צ'כיה ודנמרק. ברבע הגמר הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה ספגה 6:1, כאשר פטריק קלייברט כובש שלושער תוך חצי שעה, וכולם יודעים שהולנד היא הפייבוריטית לזכות בתואר הנחשק, כשהיא צפויה בגמר לפגוש את צרפת החזקה. אלא שלאיטליה היו תכניות אחרות. את חצי הגמר הזה, שנערך באמסטרדם ארנה, אף אחד לא ישכח בהולנד לעולם. 

הכתומים פתחו נהדר, שלטו במשחק והגיעו לאינספור מצבים, אבל הכדור מיאן להיכנס לרשת של פרנצ'סקו טולדו. פרנק דה בור החמיץ פנדל בחצי הראשון, פטריק קלייברט עשה זאת בחצי השני וכך המשחק, בו שיחקה איטליה מהדקה ה-34 ב-10 שחקנים, נגרר להארכה ומשם לפנדלים. שלב הפנדלים היה טראגי עוד יותר מאשר המשחק עצמו. הולנד החמיצה שלוש פעמים – דה בור, יאפ סתאם ופול בוסוולט – בעוד האיטלקים כבשו שלוש פעמים: לואיג'י די ביאג'ו, ג'אנלוקה פסוטו ופרנצ'סקו טוטי (פאננקה). ההולנדים החמיצו חמש פעמים מהנקודה הלבנה במשחק אחד, שברו שיא להחמצות פנדלים במשחק אחד ביורו, סגרו שלוש הדחות רצופות בפנדלים והיו אחראים לאחד המשחקים הכי זכורים בתולדות היורו. גם זה משהו.

פרנצ´סקו טולדו עוצר פנדל (רויטרס)

איטליה מודחת. שבדיה ודנמרק מכרו?
את הבכי של אנטוניו קסאנו אחרי שכבש את שער הניצחון על בולגריה אף אוהד איטלקי וחובב כדורגל לא ישכח לעולם. החלוץ היה בטוח שהוא סידר לנבחרת שלו את הכרטיס לרבע גמר יורו 2004 ארבע דקות בתוך תוספת הזמן, אבל אז הגיעו החדשות הטראגיות מהמשחק בין דנמרק לשבדיה, שהיו צריכות לסיים בתיקו 2:2 ומעלה כדי ששתיהן יעלו, ולמרבה הפלא, זה בדיוק מה שקרה. על הנייר, האיטלקים הוגרלו לבית נוח יחסית; דנמרק, שבדיה ובולגריה היו איתם בבית 3. אף אחת מהן לא מאריות אירופה וזה בטח היה בית נוח יותר מאשר הבתים האחרים. בית א', למשל, כלל את ספרד, פורטוגל (הגיעה לגמר) ויוון (זכתה); בית ב' אייש את צרפת, אנגליה וקרואטיה; ובבית ג' נאבקו גרמניה, צ'כיה (סיימה מושלמת עם 9 נקודות) והולנד.

אז חרף ההגרלה היחסית נוחה, איטליה הצליחה להסתבך. האזורי סיימו ב-0:0 עם דנמרק, ב-1:1 עם שבדיה. שתי הסקנדינביות ניצחו את בולגריה וידעו שאם איטליה תנצח, העולות ייקבעו על ידי המפגשים הפנימיים ולכן בגלל שאיטליה סיימה איתן ב-0:0 וב-1:1, הן היו צריכות כאמור תיקו 2:2 ומעלה. ג'ון דאל תומאסון כבש ראשון בדקה ה-28, הנריק לארסון איזן בדקה ה-46 עם פנדל מוצלח, תומאסון החזיר לדנים את היתרון בדקה ה-66, אבל בדקה ה-90 מתיאס ג'ונסון שלח את שתי הנבחרות לשלב הבא ואת איטליה, שביצעה מהפך מול בולגריה, וקסאנו שכבש כאמור בדקה ה-94, לבכות ולטעון לכך שהמשחק היה מכור ושתי הסקנדינביות סידרו את התוצאה ביניהן. עד היום אף אחד לא יודע אם התוצאה סודרה מראש, האם הייתה מכירה או לא, אבל אם תשאלו את האיטלקים, יש להם תשובה ברורה לכך. 

אנטוניו קסאנו בוכה (רויטרס)

הגזענות ביורו 2012
באופן מסורתי, במשחקי נבחרות יש פחות אלימות וגזענות; אין ארגוני אולטראס מאורגנים ומסודרים כמו במשחקים של קבוצות במהלך העונה, ולכן הטורנירים הגדולים של הנבחרות – מונדיאל, יורו, קופה אמריקה – בדרך כלל עוברים בצורה חלקה וללא בעיות מיותרת. אך לא כך היה המקרה ביורו האחרון, שנערך באוקראינה ובפולין. כמעט בכל יום במהלך היורו ב-2012 שמענו על מקרה של גזענות או אלימות, מנהמות נגד שחקנים שחורים, דרך מכות של אוהדים ועד לזריקת חפצים מהיציעים לכר הדשא. מלבד בעיות התשתית באוקראינה, גם ההתנהגות של האוהדים גרמה ליורו הזה להיראות רע מאוד.

האוהדים הרוסים, למשל, שהכו דיילות ורבו עם מאבטחים פולנים ביציעים, נהמו לעברו של שחקן נבחרת צ'כיה תיאו גברסלאסי; חלוץ נבחרת איטליה מריו באלוטלי ספג נהמות וקריאות גזעניות במהלך המשחק של איטליה מול ספרד; השחקנים השחורים של נבחרת הולנד גם זכו לקריאות גזעניות במהלך אימון של הנבחרת. בנוסף, גם זכינו ללא מעט אלימות מצד אוהדים גם במהלך משחקים וגם מחוץ למגרשים, כאשר אחד המקרים הזכורים הוא הקטטה שפרצה בין האוהדים במשחק של קרואטיה עם אירלנד.

היורו האחרון, שאמור היה להיות שיא המאבק נגד הגזענות כשבאלוטלי גם הצהיר לפניו שהוא ינטוש את המגרש אם ישמע קריאות גזעניות, לא תרם כלל למאבק נגד הגזענות. להפך. היא רק הלכה והתחזקה, כאשר באופ"א אסרו על שחקנים לעזוב את המשחק באמצע גם אם הם סופגים קריאות גזעניות ונהמות, ולמעשה לא עשו כל שביכולתם כדי להימנע מהגזענות. האם היורו בצרפת יהיה התיקון ליורו הקודם מהבחינה הזאת ויתחיל את המאבק העיקש שצריך לעשות נגד האלימות והגזענות? ימים יגידו.

אוהדי קרואטיה מתפרעים (רויטרס)

הרחבת היורו ל-24 נבחרות
בספטמבר 2008 נפל דבר בכדורגל האירופי: הוועד הפועל של אופ"א החליט להגדיל את כמות הנבחרות בטורניר האירופי מ-16 ל-24, מהלך אותו יזם נשיא אופ"א לשעבר, מישל פלאטיני. אמנם בישראל חגגו, כמו בעוד מדינות קטנות שלא מצליחות להעפיל לטורניר היוקרתי של היבשת, שכן זה הגדיל את הסיכויים שלהן להגיע ליורו, אבל אם מסתכלים על הדברים בצורה קרה, מחושבת ועניינית, ההרחבה של מספר הנבחרות בשליש רק תפגע בטורניר.

הייחוד של היורו, בניגוד למונדיאל, שיש בו רק 16 נבחרות וכמעט כולן איכותיות וברמה גבוהה. אם תיזכרו לרגע בטורנירים האחרונים, כל משחק היה חוויה, לא היה רגע משעמם, כל התמודדות הייתה חשובה ומכריעה, וקיבלנו בשלב הבתים קרבות מרתקים כמו גרמניה מול הולנד, צרפת נגד אנגליה, פורטוגל מול ספרד. אלא שכעת, עם הרחבת הטורניר, נקבל משחקים עם נבחרות פחות מוכרות, פחות טובות, פחות מעניינות.

מישל פלאטיני. החלטה אומללה (רויטרס)

24 אינו מספר מתאים לטורניר ולפיכך אופ"א החליטה שמלבד שתי הראשונות בכל בית (שישה בתים), יתווספו עוד ארבע הנבחרות בעלות המאזן הטוב ביותר מהמקום השלישי (דבר רע מאוד, שכן בשל העובדה שלא משחקים באותם ימים את המחזור האחרון, נבחרות שישחקו אחרונות יוכלו לדעת איזו תוצאה מספיקה להן כדי לעלות) על מנת שיהיו 16 נבחרות בשלב הבא. אז אמנם זה טוב ויפה שנבחרות כמו ישראל, אלבניה וסלובניה יכולות לחלום על עלייה ליורו בעקבות ההרחבה, אבל מנקודת מבט קרה, היורו הנוכחי אמור להתחיל להיות מעניין רק בתום שלב הבתים והטורניר שהתארך רק יפגע בשחקנים ויוסיף לעומס המטורף שיש עליהם.