קל לשנוא את כריסטיאנו רונאלדו. שחצן, גאוותן, מרוכז בעצמו, אגואיסט, יו ניים איט. זו הסיבה שהתקשורת הישראלית והעולמית שמחה לאידו בכל הזדמנות, זו הסיבה שאוהדי כל יריבה יקניטו אותו בכל מפגש. האמת? גם אני לא נמנה על חובביו הגדולים של הפורטוגלי.

אלא שלמרות השנאה, או אי החיבה, על דבר אחד אי אפשר להתווכח: כריסטיאנו רונאלדו הוא כדורגלן ענק. תחת הררי הג'ל, בצידה השני של המיטה עליה שוכבת הדוגמנית, נמצא גוף בעל מבנה פיזי יוצא דופן, מוח בעל כמויות של אינטליגנציית משחק וזוג רגליים אימתניות.

אפשר לכתוב ולדבר מכאן ועד פולין ואוקראינה על הטעויות של מאמן נבחרת הולנד, על מערכת שלושת הבלמים שקרס ועל הכשלון של האורנג'. אבל ל-CR7 לא מגיע שינמקו את ההעפלה שלו ושל נבחרתו לרבע הגמר ביכולת החלשה של היריבה. כריסטיאנו רונאלדו הגיע למשחק מול הולנד בטירוף. ירדו עליו, צחקו עליו, עקבו אחרי חברתו שלא התעניינה בו כביכול, מדדו לו את עיצוב השיער PLAY BY PLAY. בחלק מהמקרים, הגיע לו. אבל אם מגיע לכאן, מגיע גם מן העבר השני.

רונאלדו וברונו אלבש חוגגים (יוסי ציפקיס)
רונאלדו וברונו אלבש חוגגים (יוסי ציפקיס)
 

מספר 7 באדום עשה ככל העולה על רוחו הלילה מול חבורת ה-"ואנים". אותה חבורה שכולם סימנו כאחת המועמדות לזכות בתואר, אותה חבורה שתחזור למולדתה בשלב כ"כ מוקדם, בין היתר ובעיקר בעקבות יכולותיו של הקשר הפורטוגלי. רונאלדו פירק את הגנת ההולנדים, הוביל מתפרצות, מסר במדויק, איים על השער, והכי חשוב, לאחר שני משחקים, מצא את הרשת. פעמיים. אני מודה, למרות שרציתי לחזות במהפך בדמות עליית הכתומים, למרות הסלידה מאופיו, למרות ששמחתי לא פעם כשהחמיץ מצבים פשוטים במדי ריאל, גם לי נפלטה צעקת "יש" לאחר הגול השני.

כי אפשר לשנוא את כריסטיאנו רונאלדו בטירוף, ואפשר לאהוב אותו בלי סוף. אדיש אי אפשר להשאר כלפיו, והקו בין אהבה לשנאה, כידוע, דק מאוד. אם נלך לאחור, הדברים תקפים על חלק גדול מהגדולים ביותר. קובי בראיינט, הסגן של, מעולם לא התאפיין בצניעות יתר, במחוזותינו זהו אייל ברקוביץ' שמעולם לא חשש (ויתכן שבצדק) להצהיר כי הוא-הוא הטוב מכולם בארצנו, ומוחמד עלי? הוא חתום על המשפט "כשאתה כל כך גדול כמוני, קשה להיות צנוע", שמתאר בצורה נפלאה את הכדורגלן שעף כמו פרפר ועוקץ כמו דבורה.

וכל זה רק מחדד את הטרגדיה הגדולה ביותר של כריסטיאנו רונאלדו. הבעיה לא נמצאת בו. הוא לא האשם. להיפך. הוא החזיר לריאל מדריד את תואר האליפות אחרי שנים, אך נותר בצל מסיבת הפרידה מגוארדיולה. הוא נתן את אחת העונות הגדולות בחייו והוביל התקפה שכבשה 100 שערי ליגה, אבל סיים רק שני במרוץ לפיצ'יצ'י. הוא זכה סוף-סוף לטור אישי שמפרגן לו, משבח אותו ומהלל אותו (לא שהוא זקוק לזה), ועדיין יאלץ לקרוא שם אחר בסופו. אילו היה נולד כמה שנים מוקדם או מאוחר יותר, איש לא היה מתרכז בפריזורה ששונתה, בחברה שרכשה, במחנאות שנוצרה, אלא רק ביכולתו על כר הדשא.

מסי ורונאלדו. CR7 פשוט נולד בדור הלא הנכון (רויטרס)
מסי ורונאלדו. CR7 פשוט נולד בדור הלא הנכון (רויטרס)
 

כי כריסטיאנו רונאלדו, יודעים גם המבקרים, ראוי לתואר "הכדורגלן הטוב ביותר בעולם". לא פחות מרונאלדיניו, לדוגמא, שנחשב לכזה לפניו. אולי אפילו יותר. הוא עשה ועושה הכל נכון בכדי להצדיק זאת. הוא פשוט נולד בדור הלא נכון. הדור של ליאו מסי.      

הכתוב הינו טור דעה      

הגיבו ראשונים לכתבה הוספת תגובה