בבירת נורבגיה אוסלו הודיעו בשבוע שעבר על זוכי פרס נובל בתחומים השונים. למדענים ששוקלים בימים אלה איזה נושא מחקר יגרוף עבורם את הפרס בשנה הבאה יש לי הצעה - עריכת מחקר שיבדוק אחת ולתמיד למה ישראל תמיד מפסידה.

פסיכולוגים יחקרו את הצד המנטאלי, סוציולוגים יחפשו סיבות חברתיות ותרבותיות להפסדים החוזרים ונשנים, פיזיקאים ינסו לאתר חוקיות לתופעה המוזרה ששדה המשיכה במשחקי הנבחרת פועל תמיד לכיוון המנוגד ואילו הביולוגים יבדקו את הגנטיקה של הכישלון. כימאי מוצלח במיוחד אולי יצליח למצוא את החומר שהופך אותנו ללא יוצלחים שכאלה.

ואולי זה בכלל עניין למיסטיקנים. הרי הגול של סאלפינגידיס הוא פוקס מארץ הפוקסים. היווני הצליח להקדים את קינן בעוד טעות של הבלם בקמפיין והקשית כדור שגם הוא וגם במאי השידור לא האמינו שיכנס. מתוך עשרים הזדמנויות כאלה לחלוץ היווני, ספק אם יצליח לשחזר שער כזה. והקורה של ורמוט? והבעיטה של רפאלוב שפספסה את החיבורים בכמה סנטימטרים? והפנדל שלא קבלנו?

יוון חוגגת (רועי גלדסטון)
סאלפינגידיס חוגג. פוקס מארץ הפוקסים (רועי גלדסטון)
 

אפשר לתקוף את פרננדז עד מחר על ההרכב ההזוי, האלתורים וחוסר הדרך אך זו תהיה תמונה חלקית בלבד. ישראל לא היתה פחות טובה אתמול מיוון אך הפסידה, כצפוי, כאשר לקראת הסיום יכלה התוצאה להפוך גם לתבוסה. חוסר מזל? רשלנות?

לפי הקלישאה לכדורגלן הישראלי יש יתרון מול יריביו האירופיים בכל הקשור לשימוש בשכלו. מדובר בקשקוש. אי ניצול החולשה היוונית אתמול, הריפיון בהגנה לאחר הבקעת השער של שכטר, המסירות המסובכות וההרמות המיותרות, פעם אחר פעם, מראות בדיוק את ההיפך, הכדורגלן הישראלי נחות בכל הקשור לחוכמת משחק. אך גם זו לא הסיבה להפסד אתמול, שכן בכל הקשור לכישרון וכושר גופני היה לישראל מה למכור.

הסיבה המרכזית להפסד אתמול היתה חוסר רצון. נראה היה שלשחקנים לא איכפת באמת להפסיד והדבר בלט בחוסר הנכונות של שחקנים להפגין אחריות ולקחת את המשחק עליהם, פרט לשכטר כמובן וגם רפאלוב למספר דקות.

דקל קינן ותמיר כהן. טעויות מטופשות בהגנה (רועי גלדסטון)
דקל קינן ותמיר כהן. טעויות מטופשות בהגנה (רועי גלדסטון)
 

דוגמה בולטת היתה הכנה לבעיטת שוער של אוואט, מתכון בטוח לאיבוד כדור. השוער רצה שיבוא שחקן כדי לקבל כדור ולהתחיל התקפה, אך לא נמצא כזה. תמיר כהן, מועמד טבעי למשימה כזאת, התנער בתנועת גוף וסימן עם הראש לדודו שיבעט, כאילו אמר לו "עזוב אותי, למה שאני אשבור ת'ראש". התנהלות זאת אופיינית מאוד למשתתפים במשחקי הנבחרת.

הפחד של השחקנים מלעשות טעויות, חוסר הנכונות לתת כתף לטובת חבר לנבחרת, אלה הסיבות לכישלון. כל ישראל ערבים זה לזה? לא בנבחרת הכדורגל.

הכתוב הינו טור דעה

הגיבו ראשונים לכתבה הוספת תגובה