אז בשביל מה עשו את מסיבת העיתונאים החגיגית הזאת אם שום דבר עוד לא גמור? יש סיכום זה יופי, אבל אם זה לא חתום אז בשביל מה מיהרו לצאת בהצהרות?
בין אם פרננדז יאמן בסופו של דבר את נבחרת ישראל ובין אם יחליט להישאר בצרפת או ללכת למקום אחר, הסאגה הזאת מתחילה להיות מצחיקה ומביכה כאחת, בדיוק כמו הסאגה של החתמת מאמן אחרי סיום הקדנציה של דרור קשטן.
האמת? אני אפילו לא יודע את מי צריך להאשים כאן. יושבים שני צדדים ומנסים להגיע להסכם. כמעט מצליחים אבל לא חותמים. כל אחד יודע שאין טעם לזמן עיתונאים וצלמים, להעניק למאמן חולצה כחולה של הנבחרת כשבסופו של דבר יש אפשרות שנזכור את הסיפור הזה כבדיחה.
 |
| פרננדז ולוזון. אז בשביל מה יצאו בהצהרות? (דרור עינב) |
|
הסיפור הזה עושה צחוק מהאוהדים, מהשחקנים ומנבחרת ישראל עצמה. כמו שהיה לפני כמה חודשים. יש מאמן, אין מאמן, אולי רייקארד, אולי פרננדז, אולי פתיח טרים. העיקר שיהיה מישהו זר.
עכשיו זה כבר לא ענין של זר או ישראלי. יש כאן פשוט ענין של כבוד. יש פתגם ישן שאומר שלא מכינים את התבלינים כשהדג עוד במים. זה מה שעשו בהתאחדות. קצת רוגעלך, קצת שתיה, טקס נחמד והמון צילומים והצהרות.
מה יישאר לנו מזה אחר כך? מי יודע. אולי פרננדז יגיע לכאן בסופו של דבר ויאמן את הנבחרת, אבל מישהו צריך לעשות סדר. מה הבעיות שנותרו פתוחות? פרננדז החליט שהוא רוצה שינוי בחוזה? שהוא לא בטוח שהוא רוצה לבוא לפה? לא צריך. הוא לא מוריניו.
 |
| אבי לוזון. בפעם הבאה להודיע לנו רק אחרי שזה סגור. וחתום. (רועי גלדסטון) |
|
רק בפעם הבאה בבקשה, אל תבזו אותנו, האוהדים. לוזון, תחליט כבר מי יאמן, אבל שזה יהיה סגור. אה, כן, וחתום.
הכתוב הינו טור דעה