כדורגל הוא משחק משונה. שלשום הסתיים הקרב בין באיירן מינכן לריאל מדריד בתיקו 2:2, למרות שמספר האירועים ברחבות לא היה גבוה במיוחד. אתמול (רביעי) הניב המפגש בין בורוסיה דורטמונד לפאריס סן ז'רמן שער אחד בלבד, אך בפועל הוא היה מרתק פי כמה, עם אקשן מרתק ליד שני השערים. זה יכול היה להסתיים בקלות ב-8 כיבושים או יותר, ובשורה התחתונה שתי הקבוצות רשאיות להרגיש מאוכזבות בכל הקשור לאחוז ניצול ההזדמנויות.
דורטמונד הייתה יכולה לפרק את האורחת לחתיכות ולהבטיח מעשית את העליה לגמר עוד לפני הגומלין המאתגר בצרפת. מנגד, גם הקטארים יכלו לכסח למארחים את הצורה, לנצח בהפרש מכובד ולהפוך את המפגש ביום שלישי למשחק לפרוטוקול.
מבחינת הצופים הניטרלים, טוב ששום דבר לא הוכרע, כי הם עשויים לקבל עוד 90 דקות לפחות של כדורגל עוצר נשימה בשבוע הבא. מאידך, האם היו כאן בכלל צופים ניטרלים? הרי ברור לגמרי את מי צריך לעודד כאשר שני המועדונים האלה נלחמים על הכרטיס לגמר.
שלשום זה היה לגמרי עניין של טעם בקרב איתנים בין שתי אימפריות ענק. יש הרבה סיבות לאהוב את באיירן ואת ריאל. יש גם הרבה סיבות לשנוא אותן. יש בעולם הרבה אוהדים שמסמפטים את שתיהן בו זמנית, וגם הרבה אוהדים שסולדים משתיהן. כל משחק ביניהן הוא קלאסיקה של ממש, ואפשר גם ליהנות בלי לבחור צד, אלא פשוט לקוות שהמזל יהיה לצידה של הקבוצה שמגיע לה יותר. אבל אתמול? אתמול, במלחמה בין אור לחושך זה ממש לא היה המצב.
דורטמונד מביאה את האור. זה מועדון אותנטי מליגה אותנטית, בה הכוח נמצא בידיים של האוהדים. יש לצהובים-שחורים מסורת מכובדת, אך היא לא מועדון דורסני, והאמצעים הכספיים שלה מוגבלים יחסית. היא משדרת תשוקה ואהבה טהורה למשחק. ובכל הקשור אלינו, היא גם תומכת ללא עוררין בישראל במלחמה בטרור.
מנגד, סן ז'רמן היא התגלמות הרוע מאז 2011. זה מועדון שמכר את נשמתו למדינה – ועוד מדינה עם רקורד קטסטרופלי של הפרות זכויות אדם ותמיכה בטרור, אשר מממנת בין היתר ישירות את חמאס. הוא משמש בסך הכל כלי פוליטי, ועל הדרך חיסל את התחרותיות בליגה הצרפתית, ופגע קשות במרקם הבסיסי שלה.
כדורגל מעולם לא היה רלוונטי מבחינת הקטארים, אלא רק קניית כוח פוליטי בצרפת ובאירופה, ושיפור התדמית ציבורית – כלומר, sportswashing. לשם כך נשפכו כמויות בלתי מוגבלות של כסף מתקציב שאין לו תחתית. זכייה בליגת האלופות לא ממש מעניינת את נאסר אל חלאיפי, בעודו הופך לבן בית במסדרונות של אופ"א. חשוב לו רק שאנשים יחשבו שהוא רוצה לזכות בה. קשה לדמיין אדם שפוי שמתבונן פרויקט הבזוי הזה ומתחבר אליו רגשית כדי לעודד את שכירי החרב האלה. הוא לא מעורר דבר פרט לבחילה.
לכן תומכים רוב חובבי הכדורגל בדורטמונד בחצי הגמר הזה, ויש להניח שהם שמחו כאשר השער של בורוסיה כושף בתחילת המחצית השנייה. במשך 10 דקות לפחות, השליטה של סן ז'רמן היתה מוחלטת, והיא אף הגיעה למצבי הבקעה ללא קושי. במהלך התקפה חריגה אחת, הדביק קיליאן אמבפה כדור מסובב מושלם לעמוד אחד, ומיד לאחר מכן בעט אשרף חכימי לקורה השנייה. דורטמונד עוד לא התאוששה כאשר פביאן רואיס מצא את עצמו חופשי לחלוטין ליד תיבת השוער, ואת כדור ההגבהה של מרקיניוס היה הרבה יותר קל לשים ברשת מאשר לנגוח החוצה. אף אחד מהאורחים, כולל המאמן לואיס אנריקה שלא ידע את נפשו על הקווים, לא יצליח להבין כיצד שמר גרגור קובל על שער נקי במפגש הזה – כי זה גובל בנס.
למעשה, הייתה תחושה כי כל התקפה של הקטארים עלולה להוביל למצב, אלא שזה נכון גם לגבי העורף הרעוע שלהם. בורוסיה ידעה זאת, ולכן המאמן אדין טרזיץ' העלה הרכב הרפתקני, הנחה את שני המגנים לדהור קדימה בכל הזדמנות, והעניק חופש פעולה מוחלט למרסל סאביצר שהיה קשר אחורי על הנייר, אבל לא על המגרש.
האוסטרי חווה העונה קאמבק מפואר, וזה נכון במיוחד בשבועות האחרונים. הקדנציה בבאיירן מינכן הייתה איומה מבחינתו, וההשאלה במנצ'סטר יונייטד הייתה קטסטרופלית עד כדי כך שבאולד טראפורד בקושי זוכרים על קיומו. המעבר לדורטמונד בקיץ שחרר אותו, והוא לא רק מזכיר את הלוחם הרב גוני שכיכב בלייפציג, אלא אפילו מתעלה על עצמו. בגיל 30, ייתכן שהוא מגיע לפסגת הקריירה, בעיתוי מצוין מבחינת הנבחרת של ראלף ראנגניק ששואפת להיות ההפתעה הגדולה ביורו 2024. אתמול שלח סאביצר 3 בעיטות למסגרת של ג'אנלואיג'י דונארומה, ואחת מהן בשלהי המחצית הראשונה סחטה מהאיטלקי הצלה מרהיבה.
עם זאת, הוא לא היה האקס המצטיין של השדים האדומים אתמול. השחקן הטוב על המגרש היה ג'יידון סאנצ'ו, שסיפק את ההופעה האיכותית בקריירה מאז עזב את דורטמונד לטובת אנגליה בקיץ 2021. לקח לו זמן לחזור לעצמו בהדרגה מאז אורגנה ההשאלה בינואר, כי הצלקות הנפשיות אחרי המשברים עם אריק טן האח לא מגלידות ביום אחד.
כעת, נראה כי הכוכב האנגלי מסוגל לבטא שוב את כישוריו, ואתמול הוא היה חתום על 12 כדרורים מוצלחים. חובבי הסטטיסטיקה בדקו וגילו כי זה הנתון הטוב ביותר בחצי גמר ליגת האלופות מאז ליאו מסי מול מנצ'סטר יונייטד ב-2008. הנתון הזה חסר ערך בפני עצמו, ויש להזכיר כי ברצלונה הודחה אז במפגש הכפול, אבל הוא משעשע בכל זאת, ומדגיש את החוצפה החיובית של סאנצ'ו.
כאשר המוזה נחה עליו והוא נמצא במצב רוח טוב, לשחקני ההגנה קשה עד בלתי אפשרי לעצור את האנגלי. הוא גם לא מכדרר סתם, אלא פועל בתכליתיות. אחרי הבליץ של סן ז'רמן בתחילת המחצית השנייה, היה זה סאנצ'ו שהוציא את דורטמונד לפסים הנכונים, וסידר מצב הבקעה נהדר לניקלאס פולקרוג שהחמיץ. בזמן פציעות, הוא אף שלח מסירת עומק מעולה ליוליאן ברנדט, שהיה צריך להזדרז ולשים את הכדור ברשת לפני שמרקיניוס חסם אותו. מול ההגנה הרכרוכית של הקטארים, היתה לסאנצ'ו קרקע פוריה, ואת המומנטום הזה הוא ינסה למנף גם בגומלין. הצגה נוספת ברמה הזו עשויה לשפר את הסיכויים של בורוסיה לצאת עם ידה על העליונה גם בגומלין, ולשמח את אוהדי הכדורגל האותנטי ברחבי תבל.
האתגר גדול, וסאנצ'ו יודע זאת טוב מכולם. הרי הוא היה על הדשא כאשר דורטמונד גברה על סן ז'רמן 1:2 במשחק הראשון בשמינית גמר ליגת האלופות בפברואר 2020. ארלינג הולאנד הבקיע אז צמד בהופעת הבכורה בצהוב-שחור במפעל, וההמולה היתה גדולה. אלא שבגומלין, שהספיק להתקיים לפני השבתת הקורונה, כבשו ניימאר וחואן ברנאט, והעניקו לקטארים 0:2 בדרך לשלב הבא.
בסופו של דבר, הם הגיעו עם תומאס טוכל על הקווים עד להופעתם היחידה בגמר, שם הפסידו לבאיירן מינכן. הפעם, שואף טוכל לעלות לגמר עם באיירן, ואז הקרב מול סן ז'רמן עשוי להיות פינקטי עבורו. אלא שדרבי כל גרמני בוומבלי, בדיוק כמו ב-2013, יהיה פיקנטי אפילו יותר, אפילו מבחינת טוכל עצמו. הכל פתוח לקראת הגומלין בין שתי קבוצות שלא מצטיינות בהגנה, ויש יסוד סביר להניח שזה לא יסתיים בשער בודד בשבוע הבא.