פאריס סן ז’רמן אמנם עדיין לא השלימה את המשימה שלשמה היא הגיעה לליסבון – זכייה ראשונה בהיסטוריה בליגת האלופות, אך אמש (שלישי) אחרי שהשיגה את הכרטיס לגמר הראשון בתולדותיה עם 0:3 מרשים על ר.ב לייפציג, זוהי הייתה סיבה מספיק טובה עבור אלפים מאוהדיה כדי לפצוח בחגיגות מאולתרות עם פירוטכניקה (וגם הפרת הנחיות) מחוץ לאצטדיון פארק דה פראנס וברחובות עיר האורות.
אפשר להבין את הקהל הפרסיאי, שלמרות הכסף הגדול שמושקע המועדון שלו, ראה את הקבוצה הופכת ללוזרית האולטימטיבית של שלבי הנוקאאוט בצ’מפיונס במהלך השני האחרונות. אבל הפעם, כשהמפעל שינה את תצורתו בהתאם למשבר הקורונה, גם אלופת צרפת עברה טרנספורמציה כשהציגה ווינריות והרבה אופי מול אטאלנטה ברבע, ודומיננטיות ועוצמה בחצי מול הגרמנים. “הכוח נמצא בתוכם”, זוהי הכותרת שהתנוססה הבוקר על שער הלאקיפ, ובבירת צרפת אכן מלאים אמונה בחבורה של תומאס טוכל, גם אם באיירן מינכן האימתנית תהיה זו שתחכה להם בגמר.
אוהדי פאריס סן ז'רמן חוגגים ברחובות (רויטרס)
אוהדי פאריס סן ז'רמן חוגגים ברחובות (רויטרס)אחרי שעלה כמחליף מול אטאלנטה, זכר לפציעה מהמשחק מול סנט אטיין, והיה אחד מאדריכלי המהפך הדרמטי, הפעם קיליאן אמבפה כבר נכח על כר הדשא משריקת הפתיחה ושוב הוכיח כמה הוא חשוב עבור החבורה של תומאס טוכל. “יש תחושה כמו שהייתה עם נבחרת צרפת במונדיאל. אני מרגיש שכל אחד יודע בדיוק את המקום שלו וכמה הוא חשוב בשביל הקבוצה, ולא רק על המגרש”, הסביר מספר 7 של פאריס, שבגיל 21 בלבד, שואף להוסיף לארון שלו את הגביע בעל האוזניים הגדולות לצידו של גביע העולם.
התחושות שחווה אחרי הפציעה והחשש שיחמיץ את משחקי ההכרעה: “אחרי המשחק מול סנט אטיין חשבתי שהכל ‘מת’. בכיתי הרבה כשהגעתי הביתה אבל התעשתי מהר ונתתי את המקסימום כי ידעתי שהקבוצה צריכה אותי, גם אם זה לא יהיה על המגרש”.
קיליאן אמבפה (רויטרס)המצב הפיזי שלו: “כואב לי, אבל אני מוכן להמשיך לתת את הכל ולעזור לקבוצה שלי כי כל מה שאני רוצה זה רק לנצח. הכאב לא משנה כרגע ואני מוכן להשאיר את הגוף שלי על המגרש ביום ראשון”.
ומה לגבי היריבה בגמר? אמבפה לא מסתיר את ההעדפה שלו: “אני מעדיף לפגוש את ליון, יהיה לגמר שכזה טעם מיוחד, אבל זה לא משנה מי תעלה, אנחנו תלויים בעצמינו ובמה שאנחנו נעשה כדי להיות אלופי אירופה”.
קיליאן אמבפה (רויטרס)ניימאר ואמבפה חוגגים בחדר ההלבשה